קהילה - היצירות של הפומפה
|
|
|
|
|
סיפור לכתב אורח: שעון הזמן: בעקבות העצמאות:)
|
לפני שבוע |
פרק 1: שאלה שהובילה למסע
"השנה אין סיכוי שאני אחגוג את החג הזה, איך אפשר?" אמר דביר כשנכנס בסערה הביתה, זורק את הילקוט על הרצפה. טיפה אחריו נכנסה אחותו התאומה הדר " מה ישלך? זה החג הכי כיפי בשנה, מרשמלו,פלאפל, עלהאש" אמרה "לפעמים אני פשוט לא מבינה אותך"
"מה יש להבין?" צעק דביר, "איך אפשר לחגוג את העצמאות שלנו אחרי מה שהיה פה רק לפני כמה חודשים? ובכל, מה זה עצמאות? מי קבע שאנחנו עצמאיים? מי הפך אותנו העצמאיים? אני מצידי כל עוד אני לא יודע על מה חוגגים את החג, אני לא חוגג אותו! זה לא כמו פסח או שבועות, שמסופר לנו כל מה שאנחנו צריכים לדעת בתורה ובמגילות, אין אפילו ספר שמסביר על יום העצמאות!"
פרק 2: רגע שכחנו להכיר
אז רגע, לא הכרתם אותנו עדין, ועדיף שאני אעשה לכם את ההיכרות כי כמו שאתם רואים דביר טיפה... עצבני. למרות שאני באמת לא מבינה אותו, איך אפשר לא לאהוב את יום העצמאות? מצד שני, אני גם לא ממש מבינה למה חוגגים את החג הזה ומה הסיפור שלו, אבל כל עוד טעים לי בבטן מה אכפת לי?
אז אני הדר, וכפי שכבר הכרתם מהצעקות דביר הוא אחי התאום, שגדול ממני בשלוש דקות (וברור שהוא מזכיר את זה בכל הזדמנות...)
אנחנו בני 13 וגרים בתל אביב. אני לא ממש אוהבת את הרעש של העיר והייתי מעדיפה לגור באיזה ישוב קטן בדרום, אבל כשאבא שלך מדען צבאי חשוב כנראה את צריכה לגור ליד העבודה שלו ...
מה זה מדען צבאי בכלל? הכוונה לא למדען רגיל, שחוקר את הטבע ומנסה ניסוים, אבא שלי הוא יותר ממציאן מדעי, זה אומר שהוא בעצם ממציא דברים בעזרת המדע, ואת האמת? זה די מצליח לו, כנראה שבגלל זה הוא קודם לרמ"ה (ראש מחלקת מדעני ההמצאות הצבאיים של צה"ל). שמעתם על מערכת הלייזר לירוט טילים? זה היה רעיון של אבא שלי, כמו רעיונות נוספים אחרים. אמא שלי היתה בכלל מורה להיסטוריה, עד שהתחתנה עם אבא, ומאז היא עוזרת לו ההמצאות הצבאיות שלו. אז כפי שאתם מבינים, רוב הזמן אנחנו לבד בבית. בהתחלה זה היה כיף, להיות במחשב כל היום, שאין שום כללים, לאכול מה שרק רוצים, אבל בנינו, כמה אפשר? ההורים שלנו נוסעים תמיד מוקדם בבוקר לעבודה, ולמרות שהיא רק כמה דקות מהבית שלנו עדין אסור לנו לבקר שמה כי מדובר בשטח צבאי סגור, ותמיד הם חוזרים אחרי שאנחנו ישנים. רק לפעמים הם יוצאים להפסקות צהריים קצרות ומביאים לנו אוכל לבית כדי לפצות על זה שהם לא בבית כמעט. הפעם האחרונה שבילינו איתם יום שלם היתה בבר מצווה של דביר לפני חצי שנה. אפילו שבתות אנחנו לא חוגגים איתם תמיד, בגלל התפקיד שלהם, אלה מה? אז מה אנחנו עושים? נוסעים לדודה שלנו, דודה עדי. הדודה הכי מגניבה בעולם. דודה עדי היא אחות של אבא שלנו, וגם היא כמוהו מאוד אוהבת המצאות וממציאנית לא קטנה בעצמה. אנחנו תמיד אוהבים לבוא אליה בשבתות כי היא אלופת האוכל הטעים, ובגלל שאבא ואמא כל הזמן בעבודה בקושי יוצא לנו לאכול אוכל של בית, אז תמיד שאנחנו מגיעים לעדי היא מבשלת מלא אוכל, גם לשבת וגם לכל השבוע שהיה לנו. היא דודה מגניבה כזאת, היא גרה בישוב קטן בדרום ( כזה שאני חולמת לגור בו) ויש לה בית צמוד קרקע ענק עם בריכה שבעלה רועי חפר בעצמו. ביום יום עדי עובדת כמורה להיסטוריה, ובערבים היא ממציאה המצאות במעבדה הקטנה שרועי בנה לה מאחורי הבית שלהם, כפי שהבנתי רועי בנאי לא קטן, יש לו חברה מצליחה מאוד לבניית בתים והוא מרוויח המון, מה שמאפשר להם בגיל צעיר לגור בבית פרטי וגדול
החיים שלנו היו משעממים תמיד, אבל מאז שהתחילה המלחמה הזאת, חרבות ברזל, לא פגשנו את ההורים שלנו אפילו פעם אחת, חוץ מכמה שיחות וידיאו פה ושם.
בשמחת תורה, שהתחילה המלחמה, אבא ואמא דווקא כן היו איתנו, עד שהתחילה המלחמה כמובן והם נסעו. אומנם זה לא היה אחראי להשאיר אותנו, באמצע מלחמה לבד וללכת לצבא, אבל ברור לי שזה היה מאוד חשוב ונצרך. במוצאי החג עדי ורועי באו לאסוף אותנו לביתם, ומאז אנחנו גרים איתם. ( ולצערי דביר לפעמים שוכח שהוא לא בבית שלו וזורק את התיק על הרצפה, או טורק דלתות...)
טוב, נראלי אתם מכירים אותנו מספיק טוב, אז איפה היינו? הא כן, מי ידע שהשאלה של דביר תקח אותנו למסע כל כך מיוחד
פרק 3: מבחן, שניצל, ומעבדה
"ילדודס בואו לאכול" קרא לנו עדי מהמטבח, " הכנתי לכם שניצלים וציפס בדיוק כמו שאתם אוהבים, ולך דביר דאגתי במיוחד גם למיונז, אני יודעת שאתה אוהב"
העמסנו צלחות מכל הטוב הזה והתיישבנו לאכול, לא לפני שאמרנו לעדי תודה כמובן
"נו ספרו,מה למדתם היום?"
"את האמת היה לנו מבחן בהיסטוריה היום, הלך די טוב"
אמרתי
"טוב זה אולי בגלל שאני המורה הפרטית והמצוינת שלכם להיסטוריה" אמרה עדי
"עדי"
קרא לפתע דביר "אולי את יודעת למה חוגגים את יום העצמאות? "
"מזתומרת למה? יום העצמאות הוא יום כל-כך מיוחד שקרו בו ניסים ונפלאות, יום העצמאות הוא יום של הגשמת חלום של כל-כך הרבה אנשים"
"אבל מי אותם האנשים? ולמה הם בכלל רצו לגור דווקא בארץ הקטנה הזאת, מה לא היה להם טוב בחול?"
יודעים מה? תסיימו לאכול ותבואו למעבדה שלי, יש לי הפתעה בשבילכם שאני בטוחה שתענה על השאלה שלכם.
הופתעתי, אני לא אשקר, עדי מעולם לא הרשתה לנו להיכנס למעבדה שלה, כי זה מקום מסוכן במיוחד ובלהבלהבלה, אז ממש חיכיתי להיכנס כבר, שאכלתי את כל הצלחת תוך כמה שניות, ואילו שטפתי אותה ( צדיקה שכמותי)
אבל אז שמתי לב שהצלחת של דביר כבר במגירה, איך הוא הספיק לאכול כל-כך מהר?
רצתי לחצר, אל המעבדה
פרק 4: מעבדה אחת ושלושה שעונים מופלאים
"וואו"
הייתי בהלם ממה שראיתי, מבחנות מכל מיני סוגים, ריחות מדהימים, מכשירים שמעולם לא ראיתי, ועוד שלל דברים מוזרים ומגניבים היו שמה במעבדה.
" לא לגעת בשום דבר! בואו אחרי"
אמרה עדי.
התקדמנו אחריה לכיוון ארון קטן, היא פתחה את הארון הוציאה משמה שלושה קופסאות קטנות "תפתחו" היא אמרה ופתחה את הקופסה שלה. בתוך הקופסאות היו שלושה שעונים
"זה ההפתעה? "
רטן דביר.
" איך שעון אמור להסביר לי למה אנחנו חוגגים עצמאות?" שאל
"חכה ותראה"
אמרה עדי בנימה מסתורית
" שימו את השעונים עליכם, אנחנו עומדים לצאת למסע מופלא, מסע בזמן"
פרק 5: השעון הזה מדבר?
רגע, שמעתי נכון או שהיא אמרה מסע בזמן? אלה שעוני זמן? אין סיכוי! מצד שני, אלה היו באמת שעונים בלתי רגילים, במקום מחוגים היה להם מסך, ואם חשבתי שהשתגעתי ששמעתי שעדי אומרת מסע בזמן, עכשיו באמת השתגעתי השעון התחיל לדבר אלי
"לאיזה שנה תרצי לנסוע?"
הוא אמר בקול מתכתי שהזכיר לי רובוט מהסרט ההוא שראיתי לפני שבוע
"מזתומרת לנסוע? עדי את יכולה בבקשה להסביר לפני שאשתגע?" אמר דביר
"מצטערת על הבלבול,רציתי שתופתעו. אלה שעוני זמן, הם יכולים לקחת אתכם אחורה בזמן לתקופות שכבר עברו מן העולם, תוכלו לבקר במקומות ולפגוש אנשים שונים המיוחדים!"
" את רוצה להגיד לי שאת לוקחת אותנו למסע בזמן?" קראתי בהתפעלות
"כמובן"
היא אמרה
"מסע בעקבות העצמאות. תחנה ראשונה. צרפת"
פרק 6: משפט, הרצל, ואי של שדים
" וואו איזה קור, לאן הגענו?"
שאלתי
היינו בכיכר גדולה, מול מקום שנראה כמו בית משפט, כנראה משפט מתחולל שמה
"הסבר בבקשה עדי?"
אמר דביר
"ברוכים הבאים לצרפת של סוף המאה ה-19, הגעתם למשפט דרייפוס"
"הי! זה היה בחומר שלנו במבחן, דרייפוס" לא היה הקצין הזה שהפילו עליו עלילה כי הוא היה יהודי?"
אמרתי
" בהחלט כן, רואים שלמדת"
"אבל איך משפט דרייפוס" קשור לעצמאות? הרי במשפט שללו לדרייפוס את העצמאות והוא הוגלה ל"
"הי! בלי ספויילרים"
אמר דביר
"לא כולנו למדנו כמוך למבחן, ואם כבר הגענו לעבר, בואי נכנס למשפט פשוט
אז נכנסו.
מאות אנשים היו ביצועים, מחכים לראות מה היה גזר דינו של גנרל דרייפוס
דרייפוס היה קצין יהודי בצבא צרפת, שהפילו עליו עלילת שווא,וטענו שריגל למען הצבא הגרמני
כמובן שזה לא היה דרייפוס, וכמה שנים לאחר מכן גילו את האשם האמיתי, אבל אם אפשר להפיל את האדמה על יהודים, אז למה שהאנטישמים האלה לבכא יעשו את זה?
"גזר דינך הוכרע, אתה תוגלה לעשרה שנים לאי השדים"
"נו באמת"
לחש לי דביר.
"הגענו בסוף . ואת האמת שאני בכלל לא מבין מה הקשר בין שלילת הזכויות של דרייפוס ליום העצמאות"
" הי תראה! "
קראתי
" זה לא ההוא עם הזקן שחזה את המדינה שמה ביציע העיתונאים?"
זה בהחלט היה הוא, אין ספק.
נראלי קראו לו משהו הרצל, כמו לכלב של השכנים שלנו ממול. מעניין מה הוא עושה פה בכלל,הוא לא אמור להיות חוזה המדינה או משהו? אם כן אז למה הוא פה ככתב.
" פסט"
קרא לנו עדי
"זיהתם אותו כבר? את הרצל?"
" כן"
לחשתי לה
" אבל הרצל לא היה חוזה המדינה? למה הוא פה ככתב"
" אומרים שפה התחיל רעיון המדינה של הרצל, הרצל לא יכל לראות איך מעלילים על יהודי עלילת שווא כזאת ופשוט הרגיש שהוא חייב לעשות משהו בנידון, בואו, אני יודעת לאן הוא ילך בסוף המשפט,הגיע הזמן לפגוש אותו."
פרק 7: חדר 207
הלכנו למלון קטן קרוב יחסית לבית המשפט, שם התאכסן הרצל
"איך אנחנו בדיוק אמורים לפגוש את הרצל? אנחנו פשוט נגיד לו כזה "היי נחתנו מהעתיד ובאנו לשאול אותך למה היהודים צריכים בכלל מדינה ומה זה עצמאות" או משהו כזה?"
שאל דביר
"תנו לי לדבר"
אמרה עדי בקול סמכותי והלכה לקבלת המלון " שלום"
היא אמרה
" מה מספר חדרו של תיאודור הרצל? "
"207" ענה הפקיד
שלא ממש הבין מה הקשר בין האישה המוזרה הזאת לבין הכתב ההוא, אבל מה זה ענינו בעצם
"תודה" אמרה עדי, והלכנו אחריה לחדרו של חוזה המדינה
פרק 8: פגישה עם החוזה
דפיקה קצרה בדלת, וכבר היינו בפנים
"שלום לכם" הוא קרא אלינו בלבביות
"מה מעשיכם כאן? באתם לשאול על הכתבה?, בוודאי אתם מסוקרנים לדעת מה קרה במשפט של דרייפוס, ספוילר, זה נגמר רע."
" את האמת" אמרה עדי " שהיינו במשפט גם אנחנו"
"באמת?" התפלא הרצל. "איך נתנו לכם להיכנס?"
" זה לא ממש משנה עכשיו אני חושבת, באנו לכאן בשביל משהו אחר" עניתי
"אשתדל לענות על שאלתכם עד כמה שאצליח" אמר הרצל
הופתעתי לראות עד כמה בן אדם חביב הוא היה, תמיד דמיינתי אותו זועף וקשוח כזה, אבל הוא היה אחלה בן אדם.
"שמתי לב שבמהלך המשפט משהו השתנה אצלך" אמרה עדי
"אכן, חדת עין את אם הבחנת בכך. במהלך המשפט חשבתי לעצמי, איך זה יכול להיות שבעולם מתקדם כמו בימינו,עדין אנשים מתנהגים רע כל כך ליהודים? והבנתי, שזה לא משנה כמה העולם התקדם, העולם עדיין ימשיך להתנכל ליהודים כל עוד הם לא היו מאוחדים, ואחינו לצערי כבר למעלה מ 2000 שנה בגלות, מפוזרים ברחבי הגלובוס. ואז הבנתי. הגיע הזמן להקים מדינה. מדינת היהודים!"
"אבל רגע," אמר דביר. "לבנות מדינה זה דבר קשה מאוד ואתה רק אדם אחד, וגם לא כל-כך צעיר, איך תצליח לבנות מדינה ליהודים? וגם אם תצליח, איך תגרום לכל היהודים על גבי כל הגלובוס להגיע לארצם החדשה?"
"אני אגיד לך ידידי משפט, משפט שמתמצת את כל ההצלחות של כל המנהיגים בעבר, "אם תרצו, אין זו אגדה" ענה הרצל
"אוקי..." אמר דביר
"שזה אומר?"
" שאין דבר העומד בפני הרצון, ואם תעבוד קשה על משהו, בסוף תצליח להגשים אותו.אולי זה לא יקרה בימי חיי, אבל אני מתכוון להקדיש את כל חיי למען בניית מדינת היהודים, ואני מקווה שגם אחרי חיי, משהו יקח את הרעיון וימשיך לבנות אותו, כדי שלאחיי היה מקום טוב לגור בו, ולחיות בטוב"
פרק 9: קוראסון? אני עוד מעכל את הפגישה
"אתה לא נוגע בקוראסון שלך? אפשר אותו?"
שאלה אותי הדר
הייתי עדיין המום מדבריו של הרצל מכדי להשיב לה
לאחר שיצאנו מחדרו של הרצל הלכנו למסעדה קטנה שמתמחה הקינוחים צרפתיים ( המאכלים האהובים עלי כמובן, כי איך אפשר לסרב לקרואסון עם מלא שוקולד? הזמנו לנו 3 קרואסונים 2 כוסות שוקו וכוס קפה לעדי והתיישבנו לאכול. אבל אני פשוט לא הייתי מסוגל לאכול.
הפגישה עם הרצל עוד התעכלה לי בראש, המשפט שאמר, ההסבר שנתן לי על למה המדינה שלנו על כך חשובה, הוא לגמרי שכנע אותי למה צריך לחגוג את יום העצמאות, אבל שאלה קטנה עדין הטרידה אותי
"זה לא באמת הגיוני שהרצל לבדו הקים מדינה"
אמרתי
" זה קשה מידי לבן אדם אחד, אני מסוקרן, מי המשיך את חזונו של הרצל?"
"אני שמחה שאהבת את הביקור אצל הרצל "
אמרה עדי
"אכן, הרצל לא סיים את המלאכה בימי חייו, אך הוא לא ידע שכשלושים שנה לאחר מכן, חזונו הגדול יתממש. ולשם אני רוצה לקחת אותכם בשניה שתסיימו את הקרואסונים שלכם"
היא לא היתה צריכה לומר יותר מזה, והקוראסון שלי כבר נגמר
עדי ציחקקה " יפה, שעונצ'יק, קח אותנו לתל אביב, 1984 , תש"ח
פרק 10: איש קירח מודיע על הקמת מדינה
נחתנו מול מבנה צר, בתוך המולה של מאות אנשים, נראה שמשהו קורה בתוך המבנה הזה
"בואו אחרי, אני מכירה כניסה סודית למבנה"
אמרה עדי
הלכנו אחריה, נדחפים בין האנשים, עד שהגענו לדלת צדדית שהיתה במבנה, ונכנסו.
מולנו היו כמה מאות אנשים נוספים שולחן מוארך, שבו ישבו כמה אנשים שנראו מאוד חשובים.
זיהיתי את חלקם, היה שמה את הרב הראשי של אותם ימים, וגם את ראש הממשלה ההוא עם השיער בצדדים והקרחת באמצע, נו ,משהו בן גוריון
נראה היה שהטקס עומד להתחיל.
בן גוריון פתח מגילה להתחיל לקרוא אותה,
ואז הבנתי איפה אנחנו, עדי לקחה אותנו לטקס הכרזת העצמאות של המדינה!.
"היא מדינת ישראל!"
סיים בן גוריון לקרוא את המגילה לקול תרועות ומחיאות כפיים סוערות
עמדנו שמה מהופנטים במשך כמה דקות, אחרי הביקור אצל הרצל, סופסוף הבנו איזה יום מיוחד היה יום העצמאות, וכמה ראוי היום הזה להיחגג לדורות.
"קדימה חברים,הגיע הזמן לחזור, בוודאי רועי מודאג ולא יודע לאיפה נעלמנו לזמן רב כל כך, ואתם יודעים איך זה רועי, הוא יהפוך כל אבן במדינה עד שימצא אותנו"
אמרה עדי, ובזה הסתיים המסע המופלא,או שלא?
פרק 11: תעלה המשואה!
יום העצמאות,ה באייר 2024
"דביר תעביר לי את הקטשופ בבקשה"
אמרתי
היינו באמצע על האש של יום העצמאות, בזמן שרועי מינגל בחוץ אנחנו ישבנו לאכול מול הטלוויזיה וצפינו בטקס הדלקת המשואות.
"תעלה המשואה!"
קרא קולו של אחד ממדליקי המשואות מהטלוויזיה
"מעניין אם גם אני אוכל להדליק משואה יום אחד אמר דביר"
גיכחתי "אנשים שמדליקים משואה הם אנשים שעשו דברים גדולים למען העם שלנו" אמרתי לו
"נו" ענה דביר "ואני לא עוזר לעם? טוב אולי את צודקת... אבל אין ספק שאבא היה יכול להדליק משואה"
"גם אמא"
אמרתי
"נו, טעים לכם?" שאל רועי שבדיוק סיים לצלות את הנקניקיה האחרונה והתפנה לאכול איתנו
"אני מחכה כבר לצורות שהחיילים עושים בסוף הטקס, אתם יודעים שלפני כמה שנים שהייתי בצבא הייתי אחד מהחיילים שעושים צורות?
"וואו באמת?"
שאלתי
" אני דווקא יותר אוהב את החלק של הזיקוקים, כל שנה בתל אביב אנחנו יוצאים למרפסת לצפות בזיקוקים"
"אל תדאג"
אמר רועי
" גם פה בישובנו הקטן יש זיקוקים, נסיים לאכול ונצא החוצה לראות אותם"
פרק 12: מחשבות של לילה
בלילה, אחרי שצפינו בזיקוקים ואכלנו מלא בשר ומרשמלו, נשכבתי במיטתי וחשבתי
אחרי המסע שעברנו ביחד עם דודה עדי, אחרי שנפגשנו כל כך הרבה דמויות שרק בזכותם אני יושן פה בארץ ישראל ולא באנטרטיקה או משהו כזה,
יום העצמאות הפך לחג האהוב עלי. יום עם כל כך הרבה משמעות, כל כך הרבה חלומות שהתגשמו ביום הזה, ולחשוב שאני, כן כן אני דביר, היה בטקס הכרזת עצמאות המדינה, נותן לי תחושה של חשיבות מיוחדת, כאילו אני ממשיך את חזונו של הרצל בזה שאני גר בארץ ישראל, ארץ היהודים.
פרק 13: מלחמה וטנקים, בהפנינג
"דביר קום כבר"
פקחתי עיניים וראיתי את הדר עומדת מולי לבושה כחול לבן "אתה מפספס את הפנינג יום העצמאות! שמעתי שהביאו להפנינג טנקים אמיתיים לתצוגה! ויש גם מלא אוכל..."
הדר יודעת איך להקפיץ אותי מהמיטה, אוכל והופ, אני כבר לבוש.
חטפתי כמה נקניקיות מהמנגל של אתמול וביחד עם הדר רצנו להפנינג.
הדר לא טעתה, באמת היה שמה טנקים אמיתיים, גדולים, מרשימים, מראים כמה כוח יש לצבא שלנו.
"אתה מבינה מה שאני מבין?"
שאלתי את הדר
"את מבינה איך הגענו מזה שמפילים עלינו עלילות שווא, לזה שיש לנו צבא חזק משלנו, מדינה משלנו, מדינה של יהודים! עכשיו אני באמת מבין מה זו עצמאות"
" גם אני"
אמרה הדר
"אתה בא? ראיתי שם דוכן ספריי שלג, באלך לעשות קצת מלחמה? "
עוד לפני שעניתי לה בכלל רצתי וקניתי 2 מכילי ספרי גדולים שיספיקו למלא את הדר בשלג כהוגן
"הי! לא יפה! תחכה לי"
קרא הדר רוצה לקנות גם ספרי שלג
פרק 13: אבא ואמא בתוך פלאפל
יותר מאוחר, בצהריים, התיישבנו כולנו במדשאה הגדולה שבישוב של עדי, הזמנו לנו פלאפל, וצפינו בהופעה של זמר שהביאו לחגיגות יום העצמאות
ואז מאחורינו שמעתי פתאום משהו קורא בשם שלי. לא אין סיכוי? יכול להיות ששמעתי את אבא? הסתובבתי לאחור ובאמת ראיתי אותם, אבא ואמא הספיקו להגיע לחגוג איתנו את יום העצמאות! וזה גם מסביר למה עדי הזמינה שתי מנות פלאפל נוספות (ואני חשבתי שהיא פשוט אוהבת מאוד פלאפל ורוצה לאכול כמה מנות (ותאמינו לי שעדי רוצה, היא יכולה לאכול גם 4 מנות ויותר)
אבא! קראתי
"מה המצב ילדים? ראיתם איזה הפתעה עשינו לכם?"
"בהחלט הפתעה!
"אמרה הדר רוצה לחבק את אבא ואמא,ואני אחריה כמובן
הם התיישבו לצידנו ואכלו איתנו
"הזמר הזה קצת דומה להרצל לא?"
צחקק אבא
"בהחלט דומה"
אמרתי
" וסמוך עלי, אני יודע איך הרצל היה נראה"
אמרתי בנימה מסתורית וצחקתי איתו.
זה היה סוף מושלם ליום מושלם,
יום שכולו כחול ולבן |
|
|
|
|
|
52
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אתמול 14:52 |
טתתה7 |
3
|
|
אתכלתי היה ממש טוב, פשוט כתבת אמווווווון. אז לא סימתי. אבל גאונייייייי |
|
|
|
|
|
לפני 4 ימים 13:27 |
לין3371 |
2
|
|
יפהה ממש אהבתי לקרוא אשמח שתקרא את הסיפור החדש שלי! |
|
|
|
|
|
לפני שבוע 13:31 |
שירוש7764 |
1
|
א ו מ י י ג ד!!!
זה מטורף!!!! |
|
|
|
|
|
|
|
