|
חיים חדשים פרק 15!!!!!!
|
היום |
אוקי...
חברים זה הולך להיות פרק שאני מקווה שהרבה ציפו לו ואם אתם כזה: מה יותר טוב מזה שהיא תפגוש את אמא שלה?
אז אחרי שתבינו שאני צודקת כתבו בתגובות
#שירוש הנביאה (חחחח)
בקיצור כמו שאמרתי בפרק הקודם המשלבים האלה של הסיפור תגובות זה מאוד קריטי כי יש כל מיני סגנונות כתביה שמשתנים ואני רוצה לדעת מה אתם חושבים יאאלה נתחיל
(צוות מיקמק בבקשה שלחו את זה, תודה)
היום שלאחר סיום השלב הראשון של האימונים היה יום מלא ציפייה ברחבי הארמון. אורן הודיע לכל התלמידים על טקס סימלי שיתקיים בערב, שבו כל תושבי הארמון יהיו מוזמנים לחגיגה. "זהו יום חשוב עבורכם," הוא הסביר, "ההישגים שלכם צריכים להיות מוערכים, והחגיגה היא דרך להודות לכם על המאמץ."
אמילי ישבה בצד החדר, מחשבותיה מתרוצצות. היא לא רק התרגשה מההגעה לטקס, אלא גם מהאפשרות לראות את ג'יימס שם. "למה אני כל הזמן חושבת עליו?" היא שאלה את עצמה, והלב שלה פועם במהירות. השאלה הייתה בראש שלה מאז שהם סיימו את האימון, והרגישה כאילו כל מה שקרה לאחרונה רק הוסיף למתח.
לאחר האימון, אמילי החליטה לצאת לגינה כדי לשאוף אוויר צח. השמש החלה לשקוע, וקרני האור הזהובות שטפו את השיחים והפרחים, והעניקו לכל הסביבה תחושה של קסם. היא התהלכה בין השבילים, מתבוננת בפרחים הצבעוניים, מנסה להירגע מהלחץ שחשבה עליו.
פתאום, היא שמעה צעדים מאחוריה, ופנתה לראות את ג'יימס מתקרב. הוא נראה נבוך, השיער שלו היה פרוע מעט, והוא חייך אליה בבישנות. "היי, אמילי," הוא אמר, קולו נמוך, "מה את עושה כאן?"
"פשוט יצאתי לשאוף אוויר," היא ענתה, מנסה לשמור על קור רוח, אך לבה הלם בחוזקה. "ומה איתך?"
ג'יימס הסתכל לכיוון השמיים, כאילו מחפש את המילים הנכונות. "אה, גם אני... חשבתי שזה יהיה נחמד קצת להיות בחוץ," הוא אמר, ועיניו נצבעו בשמש השוקעת. "את יודעת, עם כל מה שקרה... זה יכול להיות מלחיץ לפעמים."
אמילי חייכה, הרגישה שהיא מתחילה להתרכך. "כן, זה נכון. אני מנסה לא לחשוב על זה יותר מדי."
הם עמדו שם כמה רגעים, מתבוננים זה בזו, האוויר סביבם מלא במתח טעון. אמילי חשה פרפרים בבטן, והתחילה לדמיין את מה שג'יימס הולך לומר. "אני... אני חושב שהערב יהיה באמת מיוחד," הוא אמר לבסוף, מנסה לנסח את המילים בזהירות. "אני... אולי... חשבתי שזה יהיה נחמד אם... אם היית תירצי לבוא איתי. אני מתכוון, זה בטח יהיה כיף ביחד, נכון?"
אמילי הרגישה את הסומק עולה בפניה. "אה, אני לא יודעת," היא ענתה, מנסה להסתיר את ההתרגשות. "יש הרבה אנשים..."
ג'יימס הסמיק, עיניו נצמדות לאדמה. "כן, אני יודע, זה יכול להיות קצת... מלחיץ," הוא אמר, ואז הוסיף, "אבל אני אשמח לראות אותך שם. זה יהיה כיף."
אמילי חייכה, מתמלאת בשמחה. "אני אחשוב על זה," היא אמרה, אך בלבה היא ידעה שהיא רוצה להיות שם, במיוחד אם זה אומר להיות עם ג'יימס.
כשהערב התקרב, אמילי לא הצליחה להפסיק לחשוב על ג'יימס. היא קמה בבוקר עם תחושת התרגשות, ליבה פועם במרץ. "הערב זה קורה," היא חשבה, והחלה להתארגן.
היא עברה על הארון שלה, מחפשת את השמלה המושלמת. לאחר כמה דקות, עיניה נתקלו בשמלה הסגולה, החגיגית והנפוחה, שהייתה מושלמת בעיניה. השמלה הייתה עשויה מבד רך ונעים, והעיצוב שלה הדגיש את גזרתה בצורה מחמיאה. היא זכרה את המילים של ג'יימס ואיך הוא אמר שסגול מחמיא לה ובמבליט לה את העינים. הרגשה חמימה עלתה בלבה, והיא הסמיקה כשחשבה עליו.
אמילי לבשה את השמלה, התבוננה במראה וראתה את השינוי. "זה מושלם," היא אמרה בקול רם, מתמוגגת מההרגשה. היא לקחה נשימה עמוקה והחלה להתארגן לקראת המאפרת ומעצבת השיער.
בדרך למספרה, היא הרגישה את הלחץ גובר. כל מחשבה על ג'יימס גרמה לליבה לפעום. "מה אם הוא לא יחשוב שאני נראית יפה?" היא חשבה, אך מיד ניסתה להדחיק את המחשבה. "הכל יהיה בסדר," היא שכנעה את עצמה.
במספרה, המאפרת והמעצבת קיבלו אותה בחיוך. התהליך החל, והן עבדו על שיערה הארוך והבהיר, מנסות ליצור תסרוקת שתשאיר אותה מרשימה. הן החליטו על תסרוקת קלועה עם פרחים קטנים, שיתאימו לשמלה הסגולה שלה.
בזמן שהן עבדו, אמילי התבוננה במראה, מתרגשת מהמראה שלה. השיער שלה גולל לאחור, והפרחים הקטנים הוסיפו נופך של רומנטיקה. האיפור היה עדין, עם גוונים של סגלגלים שגרמו לעיניה להיראות כמו שני אגמים עמוקים.
"את נראית מדהים!" המאפרת קראה, ואמילי חייכה, מתמלאת בגאווה.
כשהיא הסתכלה במראה, היא ידעה שהכל מוכן. "הערב הזה יהיה מיוחד," היא חשבה, מרגישה את ההתרגשות גוברת.
כשהערב התקרב, היא עשתה את דרכה לאולם החגיגות. היא הרגישה את הלב שלה פועם במהירות, מתרגשת לראות את ג'יימס. האורחים החלו להגיע, והאווירה הייתה מלאה בשמחה וצחוק.
ברקע, היא ראתה את רוני, עם עוד איזה בחור.
ואורן, שישב לבד וקרץ לעברה בנחמדות.
רוני לבשה שמלה יפה בצבע ירוק כהה, עם תחרה עדינה, ואורן היה לבוש בגדים חגיגיים עם גלימה מרשימה. הם נראו מדהים, ונראה שהאווירה מסביבם הייתה מלאה בחום ובאור.
אמילי חיפשה את ג'יימס בעיניה, אך לא ראתה אותו. היא חשה את הלחץ גובר, והלב שלה פועם בחוזקה. ואז, פתאום, היא שמעה קול מאחוריה. "מחפשת מישהו?"
היא התהפכה וראתה את ג'יימס, לבוש בחליפה כהה, עם חולצה לבנה ועניבה סגלגלה. הוא נראה יפיפה, והלב שלה החסיר פעימה. "כן," היא ענתה, מבולבלת.
ג'יימס חייך, והחיוך שלו גרם ללבה של אמילי לפעום בחזקה. "את נראית מדהים," הוא אמר, עיניו מביטות בה בהערצה.
"אבל אתה יותר," היא ענתה, אך לא הייתה בטוחה אם זה נשמע אמיתי. היא הסמיקה, וראשה התמלא במחשבות על כמה הוא יפה.
רגעים של מבוכה החלו להתממש באוויר. ג'יימס הציע לה לרקוד, והיא הסכימה, מרגישה את הלחץ מתפוגג. הם החלו לרקוד, ומוזיקה רכה נשמעה ברקע. אמילי הרגישה את הקצב, והעולם סביבם התמזג.
"תגידי," ג'יימס אמר, מביט לעיניה, "כבר אמרתי לך שסגול מאוד מחמיא לך?"
אמילי התפתתה לומר לו שבגלל זה היא בחרה את השמלה, אך היא הבינה שזאת תהיה טעות גדולה. "כן," היא ענתה, בקול קלוש ומובך, מרגישה את הלב שלה מתמלא בהתרגשות.
הם רקדו יחד, והיא הרגישה את התמזגות הלבבות. ג'יימס היה קרוב אליה, והיה לה קשה להתרכז. היא לא יכלה להפסיק לחשוב על איך הוא נראה, על איך הוא מחייך אליה, והאור שקרן מעיניו.
פתאום, אמילי איבדה ריכוז ונפלה. ג'יימס תפס אותה, והם היו כל כך קרובים זה לזה. היא חשה את נשיפתו על ערפה והלב שלה פעל במהירות. הוא פשוט בהה בה, ולא אמר דבר.
היא לא יכלה לזוז ממקומה. היא הייתה מהופנטת. היא רצתה להמשיך להרגיש את הרגע הזה, אך אז, פתאום, נוצר חור בקיר שהרעיד את האולם כולו, כל האולם התמלא בהלה
אמילי ניבהלה ומרוב בהלה היא לא שמה לב שבעזרת הקפיצה שלה היא צמצמה את הסננטימטרים הספורים שהפרידו בינה לבין ג'יימס...
שפתיה נוגעות בשפתיו. ו... וואו!
הם היו כל כך חמימות, ואמילי לא רצתה לעזוב. היא לא רצתה שזה ייגמר.
אך פתאום, היא חשה חרטה. זה לא היה הרגע שהיא רצתה. זה לא מה שהיא חלמה עליו.
היא רצתה שהוא יבחר בה
היא...
רצתה להרגיש מיוחדת, לא ככה. היא ניתקה ממנו במהירות, עיניה נמנעו להביט בעיניו.
"רגע," היא חשבה, "מה קרה כאן?"
כשהיא סוף סוף הביטה במי שיצר את המהומה, היא ראתה עשרות אנשים עומדים כמו צבא, מחכים להסתער. היא ידעה מה המטרה שלהם – היא.
פליז תגובה!
|
|
סבבוש38
