קהילה - היצירות של שורטי214
שורטי214
11
38

סיפור -"חרם? לא אצלינו..." פרק 1 די לחרמות! לפני 2 ימים

היי מיקמקים! מה קורה? מקווה שאתם שמחים לגמרי! החלטתי לכתוב סיפור על נושא שהוא מאוד נפוץ והרבה ילדים סובלים ממנו- חרם! אם יש חרם בסביבה, אל תשתתפו. אם החרם עליכם, הסיפור מוקדש בשבילכם!! חרם? לא אצלינו...
פרק ראשון-"מה עשיתי?"
"יעל! אנחנו ממהרות לבית הספר! קדימה ,קדימה!" אבל... "אמא אני לא רוצה ללכת לבית הספר..."
"אין מה לעשות חומד! קרה משהו שם?" אממ... לא משהו מיוחד... ענתה יעל. "אם אין סיבה, אז הולכים." "אז אני לא מרגישה טוב!" אמרה יעל. "באמת יעלי? קודם דווקא קפצת פה והיה נראה שאת בסדר גמור". "טוב, אמא אני לא באמת חולה..." "אז בואי לבית הספר, אני אסיע אותך." יעל הזיזה את עצמה בקושי והלכה עם אמה.
ועכשיו לתחילת הסיפור...
היום קרה משהו ממש מוזר בבית הספר. כשבאתי, ראיתי את ענת החברה הכי טובה שלי. רצתי אליה תוך כדי שאני אומרת לה "היי". היא כנראה לא שמעה אותי. טוב, אנסה שוב. "ענת? היי!" היא לא ענתה. זה כבר נראה לי מוזר... תמיד כשאני באה לבית הספר ענת תמיד רצה אלי ושואלת: "יעל! איזה כיף שבאת! רוצה לבוא אלי?". אבל הפעם, שום דבר. היא מתעלמת ממני? זה לא נראה לי הגיוני. שענת תתעלם ממני?? החברה הכי טובה שלי? לא האמנתי! היא מתעלמת וממשיכה ללכת כאילו אני לא שם. לא הבנתי למה, עשיתי משהו רע לענת? לא זכור לי משהו כזה. המשכתי ללכת לכיתה והמצב נהיה גרוע עוד יותר. ילדים התחילו להסתכל עלי, לצחוק, לצלם אותי. לא הבנתי: קודם ענת, ועכשיו הילדים? לא הצלחתי לשלוט בזה ופתאום פרצתי בבכי. רצתי לשירותי הבנות ושם הוצאתי את כל מה שהיה לי.
פתאום היה צלצול שקטע את הבכי. ניגבתי את הדמעות, נשמתי עמוק, ונכנסתי לכיתה. לא יכולתי להסתכל עוד על פני הילדים, ובמיוחד על ענת. אני חושבת שגם היא לא רצתה להסתכל אלי. בסוף אזרתי אומץ, והסתכלתי בענת. היה נראה שעוד רגע היא עומדת לפרוץ בבכי אף היא... המשכתי למקומי בסוף הכיתה והתיישבתי. עמרי, שישב שולחן לידי אמר: "סיימת לבכות? יבכיינית אחת". וכל הכיתה צחקה משהו כמו כמה דקות עד שהמורה עצרה את כל המהומה שהייתה שם. נעלבתי מאוד, אף פעם לא אהבתי את עמרי, יכול להיות שהוא ראה אותי בוכה? אוי, איזו בושה! עכשיו כל הכיתה תחשוב שאני בכיינית עלובה. חיכיתי בקוצר רוח לסוף הלימודים, אבל הזמן רק נהיה יותר ויותר ארוך! הגיע סוף סוף השיעור האחרון: גאוגרפיה. אני בכללי מאוד אהבתי את שיעור גאוגרפיה, וגם ידעתי הרבה על ארצות שונות, והמורה כל הזמן שאלה שאלות שאף אחד לא ידע את התשובה עליהן. אני כנראה היחידה שידעה אותם, אני זוכרת שקראתי בספר שלי את הנושא של אקלים בארצות חמות. ידעתי אותו בעל פה! אבל לא העזתי לומר מילה. רק שלא יחשבו עלי עוד דברים נוראיים... "יעל? את רוצה אולי לענות על השאלה ששאלתי?". מרוב מחשבות אפילו לא הקשבתי לשאלה, רציתי לענות אבל יצא לי רק: "מה?... מ...? מה?" התחרטתי שבכלל פתחתי את הפה, ידעתי מה יקרה שלוש שניות אחר כך... "חננה מגמגמת!" אמר עמרי, מצאתי את הכינוי המושלם בשבילך! "עמרי דיי!" אמרה המורה. "יעל, שאלתי מה הטמפרטורה בדרך כלל באיזור הדרום. אני חושבת שאת יודעת את זה, לא?" "ברור שהיא יודעת, הרי היא חננה! חננות יודעות הכל!" העיר עמרי בפעם השניה. נמאס לי מהילד הזה. "עמרי צא לבחוץ! זה כבר הספיק לנו השטויות שלך!" אמרה המורה בעצבנות. "טוב טוב אני יוצא, אבל חננה! תזכרי לסגור את הפה ולא להגיד דברים כמו: "מ?...מה?" סבבה?" "עמרי!!!!!!! זה הספיק לנו!!! אני קובעת פגישה איתך ועם ההורים שלך!!" "מה אכפת לי? ענה עמרי, ההורים שלי לא יעשו לי כלום!" את זה עוד נראה... אמרה המורה.
המשך יבוא...
די לחרמות!
מקווה שאהבתם את הסיפור, וגם הוא לא יגרום לאנשים להפסיק לעשות חרמות, לפחות אני ניסיתי!
ביי ❤❤❤❤❤

מוקדש לכלמישסובלמחרם!!
22
12
36


  הוספת תגובה
שם מיקמק
תגובה
 
 
אתמול   20:23 שורטי214 12
הפרק הבא יעלה ביום חמישי:))
פשוט קצת לוקח לי זמן לכתוב אותו...
תודה על כל התגובות היפות❤
אשמח אם תשתפו איפה שאתם רק יכולים, זה יכול להעלות את המודעות לילדים שעוברים חרם!
אתמול   20:19 645אגס 11
מגניב
אתמול   14:06 גפןהמוש8 10
ואואואא! זה סיפור ממש מרגשש
עצובה בשביל יעל... מחכה לפרק הבא!!
אתמול   14:02 שורטי214  9
תודהה
משתתפת בצערי כל מי שעובר חרם או עבר
אתמול   13:45 תומר88282  8
סיפור מהמם די לחרמות!
אתמול   13:40 2שתים1  7
סיפור מהמם!

מחכה לחלק הבא:)
אתמול   13:30 טוויטי334  6
חס וחלילה וחס שלא היקרה דברים כאלה
אתמול   13:26 ביגפוט4041  5
בבית ספר שלנו יש חרם עליי
אתמול   13:20 מש14789  4
סיפור מושלם בהצלחה במשך כל הכבוד
אתמול   13:17 מישמיק97  3
זה פשוט מהממם כל הכבוד לך סיפור מדהים מחכה להמשך
אתמול   13:10 מוס2024  2
נדיררררררררררררררר
אתמול   06:46 איילת77777  1
סיפור מדהים וחשוב, מחכה להמשך :)