קהילה - סיפורים ושירים
|
|
|
|
|
סיפור לכתב אורח-ההרפתקה (בהמשכים)
|
לפני שבועיים |
חלק ראשון לסיפור לכתב אורח- ההרפתקה בדרכים
פרק ראשון- הנסיעה.. או שאולי לא?
זה היה יום חמים, שלא כמו כל הימים באביב,
ורק רציתי כבר לארוז את החפצים שלי ולצאת כבר לחופשה!
חופשת הקיץ המשפחתית בתאילנד, שכל כך חיכיתי לה!
"ילדים, ילדים. לרדת בבקשה למטה!" שמעתי את אמי קוראת לנו מלמטה.
בטח גם היום היא רוצה להודיע לנו על עוד פעילויות שנעשה בחופשה, כמו כל שאר "המפגשים" שהיא קוראת לנו אליהם! חשבתי לעצמי, וירדתי במהירות למטה.
"אממ.. טוב, כולם כאן? אני רוצה להתחיל לדבר." אמרה אמי בקול טיפה מודאג. מה שלא היה כל כך אופייני לה.
הסטתי את מבטי לצדדים במהירות,
וקראתי "כן, כולם כאן. תתחילי!" האצתי בה.
אמי הסתכלה לצדדים שוב, ואמרה בקול יציב אך מודאג "אתם בוודאי שמעתם מה קרה?" היא אמרה בקולה המודאג.
הסתכלתי על אחיי, נראה שאף אחד מהם לא ידע במה מדובר.
"האמת, שלא.." ענה אחי בן הארבע עשרה.
אימנו הסתכלה עלינו במבט מופתע,
אך לאחר מכן הרצינה.
"אז.. אז... יש.. בתאילנד..." היא גימגמה "...מלחמה."
קפאתי. לא, זה לא יכול להיות, היא עובדת עלינו.
הסתכלתי על אבי, ציפיתי שיגיד "7 ביוני!!!" אבל זה לא קרה.
"מה מיחמה?" שאלה טליה, אחותי התמימה בת השלוש.
הסתכלתי עליה, עדיין קפואה.
"אתם בטוחים?" שאלתי את הורי, אחרי כמה דקות שנשכח קצת ההלם.
אמי הסתכלה על אבי.
"משוכנעים" אמרו פה אחד ספק עצוב ספק מודאג.
כולם הסתכלו אחד על השנייה, לא הבנו מאיפה זה נפל עלינו...
פרק שני- לפעמים יש רע, ולפעמים יותר רע..
ישבתי המומה בחדרי.
איך זה ייתכן? חשבתי לעצמי בלב.
אולי אני חולמת? נתתי לעצמי צביטה קטנה, אבל הרגשתי אותה..
החלטתי לעשות את מה שאני עושה כל פעם שאני עצובה או כעוסה-
להתקשר לחברתי, מור.
*צלצול*
"מור! מתקשרים אלייך!" צעק אליה אחיה בן החמש עשרה.
"מי זה?" היא צעקה לו בתשובה מלמעלה.
"יהלי!" צעק לה חזרה.
תוך שניות ספורות מור ירדה למטה לענות לחברתה הטובה.
"יהלי!!!!!!!" היא צורחת לה לטלפון.
"כמה זמן את לא מתקשרת! הדאגת אותי!" צעקה לה מור מעבר לטלפון.
"אני יודעת... הייתי קצת עמוסה.. מה שלומך?"
יהלי שאלה את מור.
"עזבי אותי! מה איתךךך?? עוד חמישה ימים נוסעת לתאילנד, הא?? נוטשת אותי לנצח.." היא שאלה אותה, כולה מתרגשת.
"אז זהו... יש בעיה... תסתכלי בחדשות..." יהלי אמרה את זה לא מפני שלא ידעה פרטים על המלחמה,
אלה מפני שלא כל כך ידעה איך לנסח את זה.
"מה? מה קרה? אני רוצה לשמוע את זה ממך!" היא אמרה לי הקול חצי תקיף, חצי מודאג.
נשמתי עמוק "יש שם מלחמה. אנחנו לא ניסע בסוף" אמרתי בקול חלוש.
".." היה שקט בקו, לא הבנתי מה קרה לה.
אבל לפתע נפל לי האסימון, דודתה, חגית גרה שם.
איך שחכתי מזה?!?
"מור..." אמרתי בקול קטן.
"יהלי... אני אחזור אלייך.." אמרה וניתקה.
פרק שלישי- הרעיון המבריק.
סגרתי את הטלפון ונשכבתי על המיטה.
איך אני חושבת *שאני* מסכנה, שיש מישהי שהדודה היחידה שיש לה, עכשיו במלחמה?
"אני כל כך אגואיסטית.." אמרתי לעצמי בשקט,
ואפילו קצת בכיתי תוך כדי..
"את לא.." שמעתי קול מאחורי.
הסתובבתי במהירות,
לא חשבתי שהדלת הייתה פתוחה.
בחדר היה לא אחר מאשר אורן, אחי התאום.
בין האחרונים שרציתי לראות בזמן שאני בוכה..
הוא תמיד ירד עליי...
"כן אני כן.." אמרתי בקול מייואש ונשכבתי חזרה על המיטה.
"בא לך שנחשוב מה לעשות?" אמר בקול רגיש, והתיישב לידי.
אני מודה, הייתי קצת מופתעת, לא הכרתי את הצד הרגיש שבו..
"באיזה עניין?" שאלתי.
"של מור...?" הוא אמר בפרצוף שאומר- אל-תשחקי-אותה-כאילו-את-לא-יודעת.
"מה אפשר לעשות?" שאלתי קצת מיואשת, אבל בכל זאת עם קצת תקווה, שאוכל לשפר לחברתי את המצב רוח.
"אז ת'אמת, שבארבע שניות שעמדתי כאן בדלת, צץ לי סוג-של רעיון,
יש לאבא דוד שני, שקוראים לו דניאל, שיש לו סבתא רבתא בשם מריאטה, ואת - משום מה - בחיים לא ביקרת בבית המגניב שלה!" הוא אמר בהתרגשות.
"וא.." אמרתי אבל אורן הפסיק אותי.
"אז מה שאני אומר," הוא הדגיש את המילה האחרונה, כנראה כדי שאני לא יכנס לו לדברים,
"זה שאת ומור יכולות ללכת אליה! במקום חופשת הקיץ!
אה, וכומבן שגם אני. וגם נועה, וגם טליה, וגם ההורים!"
הוא הוסיף.
"ואו! אתה פחות טיפש ממה שכולם אומרים!" אמרתי, והוספתי תוך כדי סוג של קריצה, כי נראה לי שעליתי לו על העצבים.
"בסדר.. אני אלך להודיע להורים." הוא אמר תוך שהוא יוצא וסוגר אחריו את הדלת.
הלכתי לישון עם מחשבה שהכול יהיה בסדר. שגם מור לא תיהיה עצובה, וגם אנחנו נרוויח חופשת קיץ מהסרטים!
---
זה היה החלק הראשון.
מקווה שאהבתם,
אני יודעת שזה לא ממש הסגנון שאמור להיות בכתב אורח,
אבל לפחות זה יפה... נראלי..
זה פשוט סיפור. שלא קשור לשום דבר:)
אני ממציאה תוך כדי את הסיפור:)
אז מקווה שזה יתקבל,
ואני אשתדל לעלות לזה עוד פרקים:)
אוהבת המוווווווןן,
2שתים1 (תמר)❤️
|
|
מוקדש
לכווולםם❤️❤️ | |
|
|
|
|
|
|
56
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לפני 8 ימים 16:41 |
2שתים1 |
18
|
לילה2331-
לילההההההה!!!
את חיהההההה!! |
|
|
|
|
|
לפני 8 ימים 10:15 |
מוגלי9988 |
17
|
|
❤️❤️❤️❤️❤️ |
|
|
|
|
|
לפני 11 ימים 20:07 |
לילה2331 |
16
|
מדהים עד כמה שאנשים יכולים לכתוב חח
אוהבתת |
|
|
|
|
|
לפני 11 ימים 11:35 |
פנדהבמבוק1 |
15 |
מחלק עוקב וליק לכולם לכבוד יומיקמק
אחלה סיפורררר |
|
|
|
|
|
לפני 12 ימים 17:44 |
סוכריה5325 |
14
|
|
מדהימה |
|
|
|
|
|
לפני 12 ימים 17:30 |
אלוף32145 |
13
|
|
זה נדיר ברמות!!! |
|
|
|
|
|
לפני 12 ימים 09:21 |
מרינט66 |
12
|
|
יווו זה נדירר הלכתי לשניי |
|
|
|
|
|
לפני 13 ימים 15:15 |
קייטי8880 |
11
|
|
מושלםםםם |
|
|
|
|
|
לפני 13 ימים 14:38 |
אווה5420 |
10
|
|
זהיפיפיה |
|
|
|
|
|
לפני 13 ימים 13:47 |
שירה58222 |
9
|
|
דייי יאמהממתת |
|
|
|
|
|
לפני 13 ימים 12:33 |
2שתים1 |
8
|
קאסתרוויל,
אבל אני לא רוצה להיות סופרת!
יכול להיות לא יהיה לך משעמם:)
הכנתי כבר עוד שתי חלקים:)
ותודה על המחמאותת❤️❤️ |
|
|
|
|
|
לפני 13 ימים 12:11 |
קאסתרוויל |
7
|
יואוו
עכשיו לא יהיה לי משעמם במיקמק 2!!!
את כותבת את זה ממש ממש ממש מהמם! (תרגום - את תהיי סופרת כשתהיי גדולה) |
|
|
|
|
|
לפני 13 ימים 11:57 |
2שתים1 |
6
|
וטחינה1234,
הכול בסדר❤️❤️ |
|
|
|
|
|
לפני 13 ימים 11:54 |
וטחינה1234 |
5
|
קודם סיפור מושלם!!!
בית אני כל כך מנצלת קראתי את תגובה אצלך בקהילה שלי
כל כך מנצלת אני המחוק את היצירה והכין חדשה ❤️ אני בשום אופן לא רוצה לפגוע בך ❤️ את מדהימה!!
אם יש איזה דרך שאוכל לפצות אותך עם זה בנדיר או בציור או בכל דבר אחר בשימחה מוזמנת לפנות אלי במיקטוק❤️❤️ |
|
|
|
|
|
לפני 13 ימים 11:50 |
נסיכה7529 |
4
|
|
יפההה בהצלחה❤️ |
|
|
|
|
|
לפני 13 ימים 10:09 |
ילדה3יפה |
3
|
|
יואווו שתיםם יא סופרת מוכשרת |
|
|
|
|
|
לפני 13 ימים 09:13 |
2שתים1 |
2
|
לא, זה לא אמיתי..
המצאתי:) |
|
|
|
|
|
לפני 13 ימים 07:48 |
נונה917 |
1
|
אמאא כמה לקרואאא
מהמהמ זה החלק הראשון?
טוב מתחילה לקרוא..
ואוו מטורףף איך שאת מספרת את הסיפור זה ממש כמו אמיתי!!
(זה אמיתי?)((: |
|
|
|
|
|
|
|
