קהילה - היצירות של בוקטיים
בוקטיים
5
56

רונאלידה - פרק 1!!!! 24/01/2022

האבן של רונאלידה
פרק 1
כתבה: וופלב2
קולות שירה זייפנית העירו את רוני בן ה-12 מהשינה של היום האחרון לחופש. אין לו סיכוי להירדם שוב. הוא קם מהמיטה והביט בחדרו בהיסח הדעת.
על דלת חדרו נתלה פוסטר כחול ענק של אורי ששון, הג'ודאי שרוני העריץ. גביעים ומדליות מתחרויות ג'ודו שהשתתף בהם עיטרו את המדף בצדו השני של החדר. מלבד אלו נותרו רק חפצים סתמיים כמו שטיח כחול ושולחן מחשב בפינת החדר.
רוני העביר את ידו בשיערו הבלונדיני הפרוע ופנה אל הסלון. במרכזו ריקדה נעמה, אחותו בת ה-7 של רוני, ושרה 'לה-לה-לה' בקולי קולות. "מה קרה?" קטע אותה רוני. "הולכים לקולנוע בגלל היום האחרון של החופש" ענתה לו נעמה בחיוך רחב. דווקא נחמד. חשב רוני, לפחות עד שנעמה זימרה שוב:" הולכים לראות את קסם חדי הקרן!" יופי. חשב רוני בציניות. "וזזים בעשר" אמרה דווקא אמו של רוני, חגית. רוני פנה לחדרו והחליף במהירות לחולצה פשוטה,ג'ינס, וסניקרס כחולים, ופנה אל אמו ואחותו.
נעמה ניצלה את 20 הדקות של הנסיעה לתיאור הסרט, ופטפוט מתמשך על יופיה המקסים של איזו חדת קרן אמיצה במיוחד.
כשהגיעו לבסוף, והתיישבו בציפייה לתחילת הפרסומות, ניסה רוני לעודד את עצמו:"זה בכל זאת קולנוע". והמסך נדלק.
רוני הביט על קהל הצופים, דמות עטוית ברדס כהה ישבה בשורה האחרונה והשפילה מבט מטה.
את הסרט הזה רואים כל הטיפוסים המשונים. חשב רוני בדכדוך.
-------------------------------------
"ששש" לחשה שי אל לוקה, הכלבה הנאמנה שלה. שי התכופפה בשקט מאחורי שיח בגינה הקטנה שלידה התגוררה. נער שרירי ורזה עמד שם וגיחך בדיחה אל חבריו. "עכשיו" לחשה שי וזרקה בלון מים מפוצץ למרגלותיו של הנער. "אהההה" צווח הנער והחליק על הבלון על ידו השמאלית. שי צחקקה וחייכה אל לוקה שנעצה בה מבט נוזף. "אויש נו, אני הולכת ללמוד איתו החל ממחר, הייתי חייבת לראות את הפרצוף הזה אם אצטרך לסבול אותו שנה שלמה." הצדיקה את עצמה שי. "טוב, חצי שנה, כנראה שאנשור באמצע." "מעניין" נהם קול עמוק מאחוריה. שי הסתובבה. מאחוריה עמד הנער השרירי, גל, ונעץ בה מבט מאיים. שיערו החום פרוע מהנפילה, ידו השמאלית שמוטה לצד גופו, והימנית אוחזת בבלון המים הקרוע. "דווקא לא כל כך" ענתה לו שי בשלווה. גל נראה מעורער לרגע קל ואז אמר: "לפני שנתחיל, נראה אם את בכלל שווה אותי" הוא סקר את גופה של שי מלמטה עד למעלה. נערה כבת 11, שיער בלונדיני עד אחרי הכתפיים, כובע צמר אדום על ראשה, ג'ינס וחולצה דהויים, וכלבה. "טוב, אנחנו צריכות לזוז" חייכה שי, ולפני שגל הספיק להגיב היא רצה עם לוקה לכיוון אחת הסמטאות.
לפתע הופיע נער בן גילה, שמייד פנה אליה ושאל: "את בסדר? אני רוני. "שי הרימה גבות וענתה לו בזלזול: "ואני נסיכה במצוקה, אביר על סוס לבן" רוני הביט בה בבלבול, ואז רץ בחזרה אל הרכב. בינתיים, דמות עטוית ברדס השקיפה על השניים ממקומה מאחורי ברוש עבה במיוחד. הדמות גיחכה לעצמה בשקט, הורידה את הברדס מטה יותר ויצאה בצעדים זריזים ממאחורי הברוש.
שי עשתה לעצמה פרצוף ונכנסה אל הסמטה. היא מיששה בידיה עד שמצאה זיז בולט באחת מאבניי הסמטה. שי דחפה אותו בכעס, וקיר הלבנים נע הצידה. מערה קטנה וחשוכה יחסית נגלתה לעיניה. מחצלת בלויה נפרשה על הרצפה, ושמיכה ישנה נחה מקומטת בפינה. מלבד אלו היו מפוזרים מספר עיתונים מסביב, ומנורת קריאה קטנה. שי נכנסה עם לוקה והתיישבה על המחצלת. היא שלפה את הטלפון הנייד מכיסה. לשי לא הייתה אמא, ואביה טייל בעולם כבלש נודע, היא עמדה לחייג לאביה, לאחר שלא דיברה איתו במשך שבועות, כשדפיקה נוקשה נשמעה על פתח המערה הסגור.
שי המופתעת הזיזה את הקיר, והדבר האחרון שזכרה היה צחקוק של גבר, ואז הכל השחיר.

מוקדש ל נורמן326, אוריקון9, בלונדה151
8
3
113


  הוספת תגובה
שם מיקמק
תגובה
 
 
01/04/2024   16:02 תמרוש316  3
יפה
17/02/2022   08:55 אמפריה57  2
מהממם!!!!!!!!
27/01/2022   15:29 אסתיM  1
וואו! זה מדהים!
הכתיבה שלך נאה ומצויינת