קהילה - סיפורים ושירים
|
|
|
|
|
סיפור לכתב אורח - חברות חדשה העולה מן האש
|
10/10/2021 |
חברות חדשה העולה מן האש
פרק ראשון- קצת על עצמי
יעל הסתכלה עלי במבט מפחיד ואמרה לי: "את חברה של הסמרטוט הזה? טליה אין סיכוי! אני לא אוותר עלייך!"
רגע,
לפני שאתחיל לספר לכם את הסיפור אציג את עצמי.
קוראים לי טליה, טליה פינטו, אני בת אחת עשרה וחצי, אני די גבוהה ומאוד רזה, יש לי שיער שחור שאמא שלי תמיד טוענת שהוא ארוך מידי.
לפני שתתחילו לפתח ציפיות, אני רוצה להבהיר, אני סתם ילדה, עוד אחת מתוך כמעט 500 בבית ספרנו, אף ינשוף לא גילה לי שיש לי כוחות על ,לא גיליתי שהשכן מהקומה למעלה הוא מרגל רוסי, ואני אפילו לא שייכת לחבורה סודית.
אז תשאלו, מה יש לי לספר לכם?
עד לפני כמה זמן חשבתי שכל הסיפורים המרגשים, מלאי התוכן ועם התמודדות חברתית או אחרת קורים רק לילדים אחרים.
אני מתארת לעצמי שרובכם מרגישים ככה, נכון?
מסתבר שטעיתי.
נקלעתי לתקופה שבה הייתי צריכה להיקרע בין חברותי הטובות לערכים ולעקרונות שלי, נשמע לכם מוזר?
כשתקראו את הסיפור שלי אולי תבינו...
טוב, מספיק עם ההקדמות. אני מתחילה.
פרק שני- איך הכל התחיל
הכל התחיל כשיום אחד, באמצע שנת הלימודים, באה אלינו לכיתה ילדה חדשה.
המנהלת הכניסה את הילדה לכיתה, החליפה כמה מילים עם המורה ויצאה כשחיוך על שפתיה.
כל הבנות נעצו את עיניהן בתלמידה החדשה, היא לא נראתה ילדה רגילה.
המורה ראתה את התמיהה הגדולה בעינינו, ובכל זאת אמרה בשיא הטבעיות: "שלום לכולן בנות! היום נקבל בשמחה ילדה חדשה לכיתתנו! אמרה בקול.
"תרצי להציג את עצמך?" היא שאלה את הילדה שלידה.
" קוראים לי רוני ויש לי תסמונת דאון, עברנו לפה לפני כמה ימים, שלום!" היא אמרה תוך כדי שהיא סוקרת את חלל הכיתה בעיניה.
כמה בנות עיקמו את אפם, בניהם חברתי הטובה יעל.
הסתכלתי בעיניה, ראיתי שהיא ממש נגעלת מרוני.
"תסמונת דאון זאת מחלה שנוצרת מטריזומיה" אמרה ולא הוסיפה.
אף אחת לא הבינה.
"אם אתן רוצות לדעת יותר אתן יכולות להסתכל אחרי הלימודים באינטרנט או בספרים. אני מקווה שתקבלו את רוני כפי שאתן מקבלות כל בת חדשה בכיתתנו"
המורה העבירה את מבטה על כל בת מכיתתנו בעיניים מאשימות, כאילו היא כבר יודעת מה יתרחש כאן כמה ימים לאחר מכן.
המורה הושיבה את רוני ליד יעל, הבת שהכי פחות תסתדר לידה.
בדיוק אז נשמע הצלצול להפסקה והמורה יצאה מהכיתה.
רוני הלכה לאט לאט למקומה.
יעלה הסתכלה עליה ואמרה קצת בארסיות: "מצטערת, כאן תפוס כבר, שבי במקום אחר!"
רוני הסתכלה עליה ואמרה בתמימות: אבל המורה אמרה לי לשבת שם"
"ואני אמרתי לך לשבת שם" היא הצביעה על שולחן שהיה ליד המורה.
רוני אספה את מעט הדברים שהספיקה לשים על השולחן ועברה מקום.
הבנות הסתכלו בה בפליאה. גם אני.
יעל?
יעל שלי?
יעל חברתי הטובה עשתה את זה?
"זה בטוח חלום!" אמרתי לעצמי
ויעל ששמעה זאת שאלה אותי: "מה חלום? שהילדה הזאת באה לכיתה שלנו? הלוואי! אני מקווה שהיא תלך מפה בקרוב."
"מה? אה כן, ברור" אמרתי באי נוחות גוערת בעצמי שאני משמיעה את מחשבותיי בקול.
יעל יצאה לשחק מחניים עם שאר בנות הכיתה ואני נשארתי יחד עם רוני בכיתה.
רוני ישבה שם ובהתה בקיר.
הלכתי אליה.
"היי" אמרתי
היא הפנתה את מבטה אלי ואמרה לי: "שלום"
לא ידעתי מה לענות לה.
"תרצי לשחק במשהו?" שאלתי נבוכה אחרי כמה דקות של שתיקה.
"כן" היא ענתה לי.
לקחתי מהארון של המורה חומרי יצירה כדי לנסות להכין משהו ושמתי על השולחן. לקחתי כסא ואמרתי לה: "רוצה שננסה ליצור מזה משהו?"
לא ידעתי עליה כמעט כלום, התנהגתי אליה כמו שמתנהגים לילדים קטנים.
"בטח!" היא ענתה בחיוך "אני אוהבת להכין דברים כאלו!"
ומפה הסכר נפתח.
התחלנו לנסות ליצור מגושי הפלסטלינה יצירות של ממש!
בהתחלה רק עשינו בשקט, אחר כך התחלנו לדבר.
"מה את רוצה שנעשה?" שאלתי
"תצוגת חיות! כמו בתיבת נוח!" היא ענתה בהתלהבות.
חייכתי
התחלנו לבנות מהפלסטלינה צורות והתחלנו לדבר.
שאלתי אותה בעדינות איך היא מסתדרת עם זה שילדים כל הזמן פוגעים בה.
והיא אמרה לי שדווקא טוב.
שבבית הספר הקודם שלה התנהגו אליה ממש יפה, ושאם מישהו פגע בה הם היו מסדרים שהוא יבקש סליחה ממנה.
היא אמרה לי שהיא עברה לאזור הזה רק כי אבא שלה מצא עבודה חדשה והם היו חייבים לעבור לפה.
והיא המשיכה לספר על עצמה....
ישבתי מרותקת.
"מזה?" שמעתי קול מאחורי.
זאת היתה חברתי יעל, היא התפלאה שאני יושבת ליד רוני ועוד מדברת איתה.
"מה כבר מצאת חברה חדשה?" היא אמרה בלעג.
" לאלא! היא פשוט שיגעה אותי להביא לה משהו לשחק איתו" עניתי מהר, פחדתי לאבד את יעל, פחדתי שהיא תפסקי להיות חברה שלי.
הסתכלתי בעיניה של רוני, הן היו פגועות.
הרגשתי רע, רע מאוד.
בנתיים המחנכת נכנסה, כשראתה את רוני בשולחן שלידה, אני חושבת שהיא הבינה.
היא הסתכלה על יעל במבט השמור רק לה, מבט מאשים, מאוכזב.
"רוני, קומי חמודה ושבי ליד תהל" היא אמרה לרוני.
רוני קמה לאט לאט והתישבה ליד תהל.
תהל בכללי ילדה טובה, היא מקבלת את כולן יפה, היא עוזרת בהכל,
אבל פתאום היא הסתכלה על רוני במבט גועלי, כמו של יעל והתרחקה לקצה השני של השולחן.
הבנתי, הבנתי שיעל, הילדה שתמיד הכרתי, בתור ילדה שעוזרת, עם לב זהב, חשפה את פניה האמיתיות.
ליעל היה תמיד מעמד גבוה בחברה, כמו מלכת כיתה כזאת, רק מלכת כיתה טובה, לפחות עד לעכשיו.
הבנתי שהיא הסיתה את הבנות נגד רוני.
המורה התחילה ללמד, לא הצלחתי להקשיב, ההיתי עסוקה ביעל.
"טליה פינטו! בפעם השביעית, תקראי את הטקסט בעמוד 36!" צעקה עלי המורה.
"אני לא מבינה מה קורה לכיתה הזאת היום!" היא צעקה.
ההיתי נבוכה, כל הכיתה הסתכלה עלי. גם יעל.
קראתי מהר והשתתקתי.
היום חלף בעצלתיים, נראה כאילו השעון עובד לאט מידי, או שפשוט רציתי לסיים את היום מהר.
רציתי להתנצל בפני רוני, לומר לה שאני רוצה להיות חברה שלה, רציתי לשפוך את הלב שלי לפניה.
אבל פחדתי.
פחדתי מיעל.
הגיעה השעה האחרונה, ספרתי את הדקות, אבל רבע שעה לפני סיום הלימודים רוני יצאה.
הבנות התקוממו.
"למה היא הולכת מוקדם יותר מאיתנו?" שאלה שיראל
"למה, בגלל שהיא ילדה בעייתית?" עיוותה תהילה את פרצופה.
המורה הסתכלה בנו ושתקה.
היא חיכתה שרוני תצא והתחילה לדבר. יותר נכון להוכיח אותנו.
"אני המומה ממכן, אף פעם לא חשבתי שבנות, ועוד בנות כל כך טובות, יכולות לעשות ככה לבן אדם. ליצור אנושי כמוכן!"
"היא באמת יצור הילדה הזאת!" סיננה בשקט תהילה שהיתה הכי עצבנית.
המורה נעצה בה עיניים והמשיכה:" היא ילדה בדיוק כמוכן, תעמדו במקום שלה ותנסו להתמודד עם 30 חיות פרא שרוצות לטרוף אותה. חיות הפרא הן אתן!"
שתקנו. אף אחת לא העיזה להוציא הגה. גם לא תהילה.
"אני מקווה מאוד שיש פה לפחות כמה בנות שמתנהגות אליה בכבוד, כל בן אדם!"
היא ניסתה להמשיך אבל הצלצול קטע אותה, הבנות ארגנו את הדברים שלהן מהר ויצאו מהכיתה.
גם אני.
פרק שלישי-הרגשות רעות
הלכתי הביתה לבד, פשוט רצתי דרך השער כדי שיעל לא תראה אותי.
ההיתי שקועה במחשבות.
רציתי להיות חברה של רוני, אהבתי אותה, אפילו שלא הספקתי להכיר אותה כל כך.
הייתי שקועה כל כך במחשבותיי עד שלא שמתי לב שיד הונחה על כתפי, היד של יעל.
הסתובבתי, ראיתי את יעל עם עוד כמחצית מכיתתי.
נבהלתי.
מה הן עושות כאן? הן עוקבות אחרי?
לא, חשבתי.
יעל לא תעשה את זה.
"טליה, קבענו ללכת לפיצה עכשיו, את יודעת, קצת להשתחרר מהילדה פח זבל שהביאו לכיתה שלנו, את באה?" יעל ניערה אותי ממחשבותיי.
"כן" עניתי בלי לחשוב יותר מידי.
צעדנו יחד 20 בנות שכולן מדברות, יותר נכון, מרכלות, נחשו על מי?
אין צורך בזה, על רוני.
על כמה שהן שונאות אותה, כמה שהן רוצות שהיא תלך מהכיתה שלנו, שהיא רק מקלקלת את הכיתה....
רק אני נשארתי ללא מילים, פשוט שתקתי.
אני לא כזאת, אני תמיד מדברת, אני תמיד במרכז.
יעל, שמכירה אותי כבר שנים, בכל זאת, החברות הכי טובות, שמה לב לכך ושאלה אותי:" מה טליה? למה את שותקת היום? בטוח יש לך משהו מעניין לומר על רוני, לא?"
"כן בטח, היא ילדה חופרת" עניתי לה.
כל הבנות צחקו, הזמנו כמה מגשי פיצה והתחלנו לאכול.
באמצע הפיצה, שכחתי שלא עדכנתי את אמא שלי, אימי יודעת שאני הולכת בכללי לחברות, אבל היא רגילה שאני מעדכנת אותה.
התקשרתי אליה מהר.
"טליה? איפה את? כבר דאגתי!" היא ענתה לי.
"סליחה אמא, אני פה עם חברות בפיצה" עניתי.
"טוב חמודה, תהני!"
כן ברור, חשבתי כשניתקתי. איך אפשר להנות שאני לא רוצה להיות כאן בכלל?
כשאגיע הביתה אשאל את אמא מה לעשות, להישאר חברה של יעל ולהתעלם מרוני, או להתנתק מיעל ולהתחבר עם רוני.
"בנות! אני צריכה ללכת, אתן יכולות לאכול את הפיצה שלי" אמרתי בחיוך.
"סבבה ביי!" ענתה תהל, שלא היה נראה שאיכפת לה כל כך.
"ביי!" עניתי.
חזרתי הביתה מהר וישר הסתגרתי בחדר.
נזכרתי במבט הפגוע של רוני, לא הפסקתי לחשוב על זה, כנראה שמרוב מחשבות שכחתי שרציתי לשאול את אימי על כך ונרדמתי, כי כשקמתי היה כבר לילה.
שאימי ראתה שהתעוררתי, היא ביקשה שאתארגן ואלך לישון, לא הבנתי, הרגע ישנתי, איך אני אצליח להרדם.
כנראה המקלחת עושה את שלה, נרדמתי.
קמתי בבוקר עם מצב רוח טוב, שכחתי מרוני ומכל מה שקרה איתה אתמול.
יעל קבעה איתי ללכת ביחד ב 7:30, השעה היתה 7:00.
התארגנתי מהר וירדתי למטה.
יעל חיכתה לי שם.
התחלנו ללכת, יעל דיברה על מה שהפסדתי אתמול בפיצה, הייתי מבואסת שהלכתי, אפילו לא זכרתי למה הלכתי.
ואז יעל הזכירה לי, איך לא?
" וואי אני מקווה שרוני הזאת לא תגיע היום, היא גורמת לי להתעצבן"
השתתקתי, היא היתה חייבת להזכיר את זה?
החלטתי שהיום אשאל את אימי מה לעשות.
הגענו לכיתה, יעל ראתה את לינוי ותהל מדברות והצטרפה אליהן.
אני ראיתי את רוני מציירת, רציתי לגשת אליה, אבל ראיתי את הבנות מסתכלות עלי והחלטתי שלא.
"רוצה שגם היום נעשה יצירות?" היא שאלה בתמימות.
הסתכלתי עליה, ופשוט התעלמתי, המשכתי ללכת.
הרגשתי שוב רע עם עצמי, הלכתי אל לינוי, תהל ויעל שהסתכלו עלי בהערצה, כאילו עשיתי משהו טוב.
גם היום הזה עבר בציפייה לסיומו.
וכשלימודים נגמרו חזרתי מהר הביתה, הפעם יעל לא עצרה אותי אף על פי שניסתה.
פרק רביעי-כדאי לי?
"שלום" אמרתי שפתחתי את הדלת.
ראיתי את אחותי הקטנה, חן, משחקת בפלאפון של אמא שלי.
"יש משהו לאכול?" שאלתי ונכנסתי למטבח.
אימי היתה שם: "יש פסטה ושניצל" אמרה בחיוך.
אני לא חייכתי, החלטתי לנצל את הזמן שחן משחקת בפלאפון ולדבר על רוני עם אמא.
התחלתי לאכול, ביקשתי מאימי שתבוא.
"אמא, אתמול באה לכיתתנו ילדה חדשה" התחלתי לומר.
"נהדר! איך היא? חברותית? בטוח כל הבנות קיבלו אותה יפה:)"
היא אמרה.
" הממ, אמא" עניתי
"כן?" היא שאלה.
ואני אמרתי קצת באי חשק:" לא, לא קיבלו אותה יפה, כי היא עם תסמונת דאון"
אמא הסתכלה עלי קצת מופתעת, ואחר כך חייכה.
הבנתי שהמורה עדכנה אותם, קצת עיצבן אותי שההורים שלנו יודעים הכל לפנינו.
"אני מקווה שאת כן מתנהגת אליה יפה" היא המשיכה לחייך, אבל אני לא חייכתי.
"אוקי, אז אני אספר לך מה קרה בכיתה שלנו,
יעל, החברה הכי טובה שלי, את זה את יודעת. אבל כנראה שהיא לא כזאת ילדה מהממת___"
"מה זאת אומרת?" קטעה אותי אימי
"חכי, תני לי לסיים!"
סיפרתי לה מה קרה, על ההתעלמות והפגיעות של יעל, על מה שאני עשיתי, על כמה שאני רוצה להיות חברה של רוני אבל גם של יעל....
כשסיימתי, שאלתי את אימי מה לעשות, להיות חברה של רוני ושכל הכיתה תשנא אותי, או להישאר חברה שלי יעל ולהתעלם מרוני.
ידעתי מה תאמר אימי, ידעתי ובכל זאת שאלתי.
היא הסתכלה עלי קצת מופתעת, כנראה ממה ששאלתי.
"את כבר יודעת את התשובה, אבל אומר לך אותה.
את צריכה לעשות מה שאת חושבת, לא מה שאחרים אומרים או עושים.
גם אם יעל היא החברה הכי טובה שלך, זה לא אומר שהיא תחליט מה תעשי, במיוחד אם זה לא טוב."
תתחברי עם רוני, אל תתנתקי משאר החברות שלך, אם הן יחליטו להתנתק זה בעיה שלהן!
תעשי מה שטוב לך!" סיכמה אימי.
התנשמתי והלכתי לחדר.
"היא צודקת!" אמרתי לעצמי אבל מצד שני לא רציתי שחברותי יעזבו אותי.
פרק חמישי- כל חברות חדשה מגיעה עם תוספת? !
ביקשתי מהמורה את המספר של רוני והתקשרתי אליה.
"הלו? מי זה?" שאלה רוני
"היי, זאת אני, טליה" עניתי
היא לא ענתה, היה נשמע שהיא פגועה.
"אני מצטערת שפגעתי בך, אני רוצה להיות חברה שלך, רוצה שניפגש?"
היא לא ענתה
"בבקשה! אני יודעת שלא עשיתי טוב!"
"בסדר, ניפגש, אבל רק שתדעי שממש ממש נפגעתי.
שנייה אחת את מדברת איתי ושנייה אחת את מתעלמת!" היא סופסופ ענתה.
"אני ממש מצטערת!" אמרתי לה.
נשמתי לרווחה, אם היא אמרה שניפגש היא כנראה סולחת לי, חשבתי.
"בואי לבית שלי" אמרתי לה.
בהתחלה חשבתי שהיא לא תבוא, אבל היא באה, והביאה איתה גם קצת חומרים ליצירות.
חייכתי.
דיברנו תוך כדי שאני משחקת בפלסטלינה שהביאה והיא עושה יצירה, לא הבנתי מה היא עושה אבל זרמתי.
כשאמה באה לאסוף אותה היא אמרה שמאוד נהנתה והיא סולחת לי.
אימי שמעה זאת וכמובן, חייכה, מה שהיא עושה הרבה....
קבעתי איתה שנלך יחד בבוקר, לפני 7:30, לא רציתי ללכת עם יעל.
הגענו יחד לכיתה וביקשתי מהמורה שתעביר אותה לידי.
היא עשתה זאת.
ואז יעל הגיעה: "טליה, איפה את? חיכיתי לך מלא זמן!" היא נשמעה מאוכזבת.
"מצטערת" עניתי לה "שכחתי לעדכן אותך שאני הולכת עם רוני, חשבתי שלא תרצי ללכת איתה" המשכתי בתמימות.
יעל הסתכלה עלי במבט מפחיד ואמרה לי: "את חברה של הסמרטוט הזה? טליה אין סיכוי! אני לא אוותר עלייך!"
"את לא צריכה לוותר עלי, אני פשוט חברה גם שלה, מקווה שזה לא מפריע לך, וגם אם כן, זה לא באמת משנה" אמרתי בחיוך.
יעל הסתכלה עלי בגועל ואמרה: " טליה פינטו, איתך סיימתי, אנחנו כבר לא חברות, שכחי ממני!"
היא דפקה על השולחן והלכה.
ראיתי אותה אוספת את כל הבנות, חשבתי שהיא תאמר להן ש"חבל שטליה עם רוני" ו -"איכס איזה מגעילה" , אבל לא חשבתי שהיא תעשה את הדבר הבא:
חרם.
בהפסקה, כשכל הבנות יצאו נשארתי עם רוני ושחיקנו בכדור, תאיר נכנסה לכיתה, שאלתי אותה אם היא רוצה לשחק איתנו, היא התעלמה ובעטה בי כאילו היא לא ראתה אותי.
"בטח היא עשתה את זה בגלל שיעל אמרה לי שאני חברה של רוני" חשבתי.
אבל לאט לאט ראיתי שכולן מתעלמות בי ופוגעות בי, אם נגעתי בשולחן של אחת הבנות הן היו נזהרות לא לגעת שם ומחליפות שולחן.
שמעתי את יעל אומרת: אנחנו נכניע את המגעילה הזו! שתפסיק להיות חברה של סמרטוט!"
מאותו יום, הבנות בכיתתי פגעו בי, השפילו אותי, מה הן לא עשו?
כשהן רבו ופגעו ברוני, הגנתי אליה.
אבל אני, מיום ליום נשברתי, רציתי להפסיק להיות חברה של רוני ולחזור לחברותי הטובות.
הטעות שלי היא שלא סיפרתי כלום להורי, אולי הם היו יכולים לעזור לי.
יום אחד, חזרתי הביתה שבורה, אימי שראתה זאת, שאלה מה קרה,
בפעם הראשונה סיפרתי לה שעושים עלי חרם בגלל שאני חברה של רוני.
בהתחלה אימי ניסתה לעזור לי, דיברה עם ההנהלה ועם המורה,
הם ניסו לעזור לי, אבל היה מאוחר מידי.
כשראתה שזה לא עוזר אמרה לי: "אל תספיקי להיות חברה של רוני, למרות כל הסבל בסוף יעל תשלם על כל מה שהיא עשתה, את תראי" היא אמרה ואני לא האמנתי.
נשברתי מיום ליום, היחידה שהיתה לי היא רוני, למרות שהיא תסמונת דאון היא היתה חברה נפלאה!
אהבתי אותה מאוד.
עברו כמה חודשים והמצב עדיין לא נרגע.
איכשהו הצלחתי להחזיק.
עד שקרה משהו ש"הפך את הקערה על פיה"
פרק שישי- זה אכן קרה
יום אחד נכנסה המורה וביקשה שכשנסיים את התפילה נגיד תהילים על אחיה של יעל שנפצע בתאונת דרכים.
היינו בהלם.
היו בנות שאמרו שאיזה מסכנה יעל וריחמו עליה.
וכשיעל הגיעה לכיתה אחרי כמה ימים כולן ריחמו עליה ממש והיא כמובן, ממש לא אהבה את זה.
"אתן יכולות להפסיק לעשות לי מבטי רחמים? זה מעצבן!" היא העירה בארסיות וכל הבנות נפגעו.
עם כל הכבוד, אנחנו אומרות עליה תהילים כל יום וככה היא אומרת לנו?
ומיום ליום מצבו של אחיה של יעל דעך ודעך, היה נראה שהוא לא ישרוד.
המשכנו לומר עליו תהילים.
באחד הימים, שכל הבנות שיחקו בכדור ויצאו מהכיתה, ראיתי את יעל מתקרבת לרוני, חשבתי שתפגע בה ואולי אפילו תרים עליה יד.
התחלתי להתקרב לשם, ואז שמעתי את יעל אומרת משהו שאף פעם לא שמעתי אותה אומרת:
"היי רוני, הממ, הממממ, כמו שאת יודעת, אח שלי במצב קשה, אימי שאלה אותי אם עשיתי משהו רע בזמן האחרון, כי אולי בגלל זה שום דבר לא עוזר לאחי להבריא.
לא חשבתי שעשיתי משהו לא טוב, עד שנזכרתי בך, כמה שהתעללתי בך, כמה שפגעתי בך, אמרתי זאת לאימי והיא אמרה לי לבקש סליחה ולדאוג שתסלחי לי מכל הלב."
רוני שתקה והסתכלה עליה בעיניים גדולות.
"אני יודעת שמין הסתם לא תסלחי לי כל כך בקלות אבל אני מבקשת שתנסי.
אני מבקשת... א א אני מבקשת... אני מבקשת סליחה!" אמרה יעל וראיתי שקשה לה לבטא את המילה הזאת ; סליחה.
רוני הסתכלה עליה ועדיין שתקה, אחרי דקה של שתיקה אמרה בתמימות: "אני סולחת לך, מכל הלב, אבל את צריכה יותר לבקש סליחה מטליה, היא זאת שפגעת בה יותר ממני."
"איזה חברה מדהימה היא!" חשבתי לעצמי.
יעל הסתובבה אלי וראתה ששמעתי הכל.
"טליה, אני מקווה שתסלחי לי, אני יודעת שסבלת ממני רבות אבל זה חשוב לי! בבקשה תביני אותי!" היא התחילה לומר.
הסתכלתי עליה, חיכיתי שהיא תאמר את המילה הזאת, המילה שכל כך קשה לבטא, ולא רק לה קשה, אני בטוחה שלכולם קשה לומר את המילה הזאת.
היא ראתה שאני מחכה ואמרה: "טליה, אני מצטערת על מה שעשיתי לך, סליחה."
היה לי מאוד קשה לסלוח לה אחרי מה שעשתה לי, אחרי שעינתה אותי במשך כל כך הרבה זמן, אבל בכל זאת סלחתי לה.
"אני סולחת" אמרתי אחרי כמה דקות.
היא הסתכלה על שתינו, חזרה למקומה, ושקעה במחשבות.
כשהבנות סיימו לשחק וחזרו לכיתה, היא אספה את כולן ושמענו אותה אומרת שהחרם מבוטל.
שמחתי, סוף סוף אני לא ארגיש דחויה ובזויה.
לאחר שבועיים של תהילים על אחיה של יעל, יעל הודיעה לנו שאחיה יצא מכלל סכנה ועכשיו הוא עובר תהליך שיקום.
שמחנו. כולנו.
הבנתי כמה משמעות יש למעשים, בגלל מה שיעל עוללה לי ולרוני קרה האסון הזה, וכשביקשה סליחה אמיתית, מכל הלב, אחיה הבריא.
למרות שיעל ביקשה סליחה ולמרות שסלחתי לה מכל הלב לא שבנו להיות חברות טובות כמו שהיינו , (אמנם אנחנו לא מסוכסכות אבל עדיין לא חברות טובות) כי את המילים והמעשים אי אפשר להחזיר.
כשחשבתי על זה, הבנתי שכמו שדף, אפשר לקמט אותו, ואפשר ליישר אותו, אבל גם אחרי שישרת את הדף ישארו הקמטים, ככה המילים, הן פוגעות כמו חץ מורעל ישר ללב, גם אם מבקשים סליחה הן תמיד ישאירו צלקות.
אימי צדקה, בזכות זה שנשארתי חזקה ולמרות הכל נשארתי חברה של רוני, הכל חזר לקדמותו והרווחתי חברה טובה עם לב זהב.
כיום אני ורוני החברות הכי טובות, אני עוזרת לרוני במה שהיא צריכה והיא עוזרת לי.
פרק שביעי-המסר
אז זהו, הגעתי לסוף הסיפור שלי, עכשיו אתם מבינים למה התכוונתי? !
אז יש לי כמה מסרים בשבילכם:
1. תעמדו על שלכם, לעולם לא תפסידו אם תעשו משהו טוב, להפך, תקבלו טוב מכל הצדדים, אל תעשו מה שאחרים עושים אם אתם חושבים שזה רע, זה לא משתלם:)
2. תחשבו לפני שאתם מוציאים מילים מהפה, תחשבו מה הן יכולות לעולל לבן אדם אחר.
מקווה שסיפור יעורר אצלכם משהו בלב, ואם בכיתה שלכם עושים חרם תשברו אותו, אל תתנו לזה יד!!
|
|
מוקדש
לכולםם!❤ | |
|
|
|
|
|
|
1368
|
|
|
|
|
|
|
|
|
16/12/2023 10:26 |
לומיקולו |
158
|
|
מהמם! |
|
|
|
|
|
26/06/2022 01:24 |
הלל76542 |
157
|
|
סיפור מהמםםם♥️ |
|
|
|
|
|
31/03/2022 20:34 |
רהיי1 |
156
|
אלמז2716-
מה, לא הבנתי?
אנימיקה8-
צוות מיקמק עשה את זה אחרי שזכיתי... |
|
|
|
|
|
28/03/2022 19:45 |
אנימיקה8 |
155
|
אני רשומה!
את יכולה בבקשה ללמד איך להגדיל את הכתב? |
|
|
|
|
|
01/02/2022 20:00 |
אלמז2716 |
154
|
|
תקשיבי סיפור מדהים בזכותו אני מנצגת את הכיתה שלי בתחרות סיפורים |
|
|
|
|
|
31/01/2022 16:00 |
רהיי1 |
153
|
רוצה להבהיר בפעם נראלי ה100:)
הסיפור **אינו** אמיתי.
אני לא טליה ולא יעל ולא רוני.
תודה על ההבנה❤ |
|
|
|
|
|
05/01/2022 17:17 |
שירהמספר6 |
152 |
אמאלה מה זה? זה הדבר הכי טוב שקראתי בחיים שלי!!
מזל טוב על הכתתב אורח!! |
|
|
|
|
|
05/01/2022 16:43 |
אלוף7המיק |
151 |
קהילה - סיפורים ושירים
רהיי1
149
646
סיפור לכתב אורח - חברות חדשה העולה מן האש 10/10/2021
חברות חדשה העולה מן האש
פרק ראשון- קצת על עצמי
יעל הסתכלה עלי במבט מפחיד ואמרה לי: "את חברה של הסמרטוט הזה? טליה אין סיכוי! אני לא אוותר עלייך!"
רגע,
לפני שאתחיל לספר לכם את הסיפור אציג את עצמי.
קוראים לי טליה, טליה פינטו, אני בת אחת עשרה וחצי, אני די גבוהה ומאוד רזה, יש לי שיער שחור שאמא שלי תמיד טוענת שהוא ארוך מידי.
לפני שתתחילו לפתח ציפיות, אני רוצה להבהיר, אני סתם ילדה, עוד כוחותו לזה יד!! |
|
|
|
|
|
05/01/2022 15:30 |
11צמננ |
150
|
ואווו!
בדיוק 1200 ראו את זה!
מה שכתבת בפרק השלישי, על איך ההרגשה להיות משתתפת בחרם.... ועוד בלי לרצות את זה :< |
|
|
|
|
|
05/01/2022 07:15 |
17הנסיכה10 |
149
|
|
סיפור יפה!! |
|
|
|
|
|
03/01/2022 19:24 |
בובו45054 |
148 |
יעל הסתכלה עלי במבט מפחיד ואמרה לי: "את חברה של הסמרטוט הזה? טליה אין סיכוי! אני לא אוותר עלייך!"
רגע,
לפני שאתחיל לספר לכם את הסיפור אציג את עצמי.
קוראים לי טליה, טליה פינטו, אני בת אחת עשרה וחצי, אני די גבוהה ומאוד רזה, יש לי שיער שחור שאמא שלי תמיד טוענת שהוא ארוך מידי.
לפני שתתחילו לפתח ציפיות, אני רוצה להבהיר, אני סתם ילדה, עוד אחת מתוך כמעט
. |
|
|
|
|
|
03/01/2022 11:47 |
יובליון81 |
147
|
וואו וואו וואו
אני פשוט לא יודע מה להגיד
זה הסיפור הכי טוב שקראתי נראלי בחיים שלי,
ואני אומר את האמת. קראתי את כל הסיפור,
זה פשוט נראה כאילו זה סיפור של הסופרת הכי
טובה בעולם!! מדהיםם, המסר הוא נכון לגמרי!!
אל תיגררו לדברים כאלה!!!!!!
אה ודרך אגב אם קוראים לך יובל גם לי קוראים יובל
אפשר לזהות לפי השם חחחח. ביי. |
|
|
|
|
|
02/01/2022 18:34 |
סטיסילי |
146 |
רהיי1_
חברה שלי
.סטיסילי.
אומרת שאת ממש בריונית אליה-_- |
|
|
|
|
|
02/01/2022 00:27 |
רהיי1 |
145
|
תגובה 133- יאפ, אני דתייה:)
וחברים,
רוצה להדגיש,
זה לא סיפור אמיתי, הדמויות לא אמיתיות.
לא קוראים לי טליה פינטו.
קוראים לי
*יובל*
✨❤ |
|
|
|
|
|
01/01/2022 21:12 |
אוליביה323 |
144 |
|
סיפור פשות מושלם לא פלא שאת נבחרת לכתב אורח! |
|
|
|
|
|
01/01/2022 19:08 |
צוציק5556 |
143
|
וואו מדהים קראתי הכל
סיפור יפה ממש
ויש לך יותר מאלף צפיות!! |
|
|
|
|
|
01/01/2022 12:50 |
יהב11116 |
142 |
|
מי רוצה ליות חבר שלי |
|
|
|
|
|
01/01/2022 10:09 |
ממתקי645 |
141 |
|
זה מהמם את מלכה |
|
|
|
|
|
31/12/2021 19:17 |
דונץ109 |
140
|
|
את מהממת |
|
|
|
|
|
31/12/2021 13:37 |
המלכה8790 |
139 |
|
ואייי איזה סיפור מרגש אני היתיי חוזרת להיות חברה של יעל אז את פשוט מושלמת את ספגת את מה שרוני הייתה אמורה לספוג את חברה טובה |
|
|
|
|
|
30/12/2021 15:03 |
מוריה2096 |
138 |
|
טליה פינטו איזה בית ספר את את פשוט מושלמת |
|
|
|
|
|
27/12/2021 18:20 |
הודיה9221 |
137 |
|
זה מדהיםםםםםם |
|
|
|
|
|
27/12/2021 10:27 |
קולגו87 |
136
|
|
וואווו!!! זה היה ממש טוב! כתיבה מלאה ברגש! ממש מקצועי❤️ |
|
|
|
|
|
24/12/2021 21:23 |
RoniרוניXD |
135 |
כל הכבוד !!
הלוואי וגם אני אזכה העלתי 2 סיפורים לכתב אורח.
כן אין לי הרבה עוקבים, אין סיכוי שאני אזכה.
יש לי סיפורים ממש לא יפים.
שלך מהממים את ממש משקיעה הלוואי והיה לי את כל התמיכה שיש לך❤️ |
|
|
|
|
|
23/12/2021 15:48 |
59דרדסון |
134
|
ואוווו איזה סיפור יפפה איך היה לך כוח להקליד אותו ויש לי שאלה
את דתייה? כי אמרת שקראתם תהילים וזה
וואי איזה סיפור יפה כל הכבוד לך ובאיזה שדרוג זכית? |
|
|
|
|
|
23/12/2021 15:38 |
יהלום779 |
133
|
|
וואו, פשוט אין מילים!!! |
|
|
|
|
|
22/12/2021 19:10 |
מרשמל721 |
132
|
|
וואו מהמםםם |
|
|
|
|
|
21/12/2021 10:04 |
אביטלית181 |
131
|
תקשיבי זה פשוט וואווווו
כל כך מגיע לך להיות כתב אורח
אני בדיוק מתחילה את הפרק שישי !
הסיפור הזה ממש מדהים
כל הכבוד לך !
ודרך אגב יש לך קהילה וואו !!!
הסיפור נורא נורא מרגש אותי אני כבר במתח עאעאע |
|
|
|
|
|
19/12/2021 17:50 |
יובליון81 |
130
|
|
סיפור מדהים אני בשוק |
|
|
|
|
|
18/12/2021 18:34 |
באבל7686 |
129
|
|
אוייי איזה כישקטן כתיבה מדהים עם מסר שכל אחד יכול לילמוד מימנו המון גם אני ומעכשיו אני בטוחה שכל מי שקרא את הסיפור הזב יזהר יותר בכבוד חבריו(:❤ |
|
|
|
|
|
17/12/2021 10:11 |
lihi1705 |
128
|
וואווו סיפור מרגש מאוד
נגעת לי ללב ממש, כל הכבוד על הזכייה בכתב אורח זה באמת הגיע לך |
|
|
|
|
|
16/12/2021 07:34 |
שטרל321 |
127
|
|
ואווווווווווווווו פשוט יפה |
|
|
|
|
|
15/12/2021 19:07 |
דייזי155 |
126
|
וואו ♥
אמאלה סיפור מדהים וכל הכבוד לך ♥
שמחה שהכל עבר :)
את כותבת מהמם ♥ |
|
|
|
|
|
14/12/2021 15:11 |
ביילי2013 |
125
|
|
ממש מרגש כמעט בכיתי!!! |
|
|
|
|
|
14/12/2021 14:37 |
מיקבוי436 |
124
|
|
לייק מאתיים עשרים ושתיים |
|
|
|
|
|
13/12/2021 16:33 |
פישר101 |
123
|
וואו!
זה ממש מרגש.
רק יש לי שאלה קטנה, זה סיפור אמיתי?
כי אם כן, זה ממש מרגש. ואם לא, זה עדיין מרגש
תמשיכי כך מושלמת!!! |
|
|
|
|
|
13/12/2021 11:46 |
המלכות360 |
122 |
|
קול |
|
|
|
|
|
12/12/2021 18:57 |
בואנו5490 |
121 |
יאאא
וואי את לא מבינה איך ריגשת!
(אוקיי לא ירדו לי דמעות מודה..) אבל סיפור מוצלח בהחלט!
מסר ממש טוב!!!
אשמח לעוד מהסיפורים שלך המחממים את הלב!! (לא הצלחתי לעשות סמיילי של לב.. אז תפעילי את הדימיון..חח)
בקיצור מאוד מאוד מאוד חמוד הסיפור!
מחכה שתוציאי אותו לאור (קריצה) חחחחח
טוב ביושש |
|
|
|
|
|
12/12/2021 18:45 |
באבל11127 |
120 |
יואווו תקשיבי אין לי מילים!
את מדהימה ומוכשרת ויש לך ידיים מזהב!!
הסיפור נורא נורא ריגש אותי ואני בחיים לא אתן יד לחרם!!
כל הכבוד לך על הסיפור!!
מסר מאוד מקסים!!
נ.ב
אשמח נורא נורא לעוד סיפורים מדהימים ומרגשים!! |
|
|
|
|
|
10/12/2021 12:49 |
מילשיק28 |
119 |
|
מגניב |
|
|
|
|
|
09/12/2021 21:00 |
ממקמקון1 |
118 |
אאמממאאא
דיי נווו
לאלאללא
שקט דמעות תשלטו בעצמכן.
דיי זה היה סיפור כזה מושלםם
הם דורש עוד סיפורים שלךךך
לא ידעתי שאת כותבת ככההה אעאעאעעאעעע
הסיפור היה מושלםם והמסר מהמםם אנשייםם לא לשפוט סתם ככההה
(יעל עדיין נשארה מסריחה בעיני גם בסוף הסיפוררר חהחהחהחה) |
|
|
|
|
|
07/12/2021 19:34 |
האנטר17980 |
117
|
|
בכיתי הרגע(מזל שאף אחד לא היה בבית) |
|
|
|
|
|
06/12/2021 09:32 |
נטועית |
116
|
כתבתי תגובה והיא לא עלתה.. (די מזמן><)
אזהרה: זה קצת ספוילר
די התפלאתי שהיה לה קשה לבקש סליחה): |
|
|
|
|
|
06/12/2021 08:32 |
לילי18לב |
115 |
|
עוד רגע אני בוכה הסיפור הזה כל כך מרגש ומדהים כל הכבוד |
|
|
|
|
|
06/12/2021 02:11 |
טורי116 |
114
|
אני התנבאתי שאת תהיי כתב אורח!!
ועוד הראשונה!!!!!!
כשאת מוציאה את הספר תרשמי שגם אני הסופרת:) |
|
|
|
|
|
05/12/2021 10:47 |
דנה7596 |
113 |
|
סיפור מדהים עם מסר ממש חשוב |
|
|
|
|
|
03/12/2021 08:14 |
טופי41053 |
112
|
|
מושלםם |
|
|
|
|
|
02/12/2021 22:55 |
נוגנוג50 |
111 |
|
איזה סיפור ישבתי ליקרוא אותו עד 11 בלילה וואו |
|
|
|
|
|
02/12/2021 12:53 |
עילמי1 |
110
|
|
סיפור כל כך מדהים שרק עכשיו אני קולט שקראתי אותו במשך יותר משעה! |
|
|
|
|
|
02/12/2021 12:50 |
ברSברבורים |
109 |
סיפור מושלם!!
את כישרונית ברמותת!!!!!
ומזל"ט על כתב אורח!! הסיפור עם מסר נורא נורא חשובב!
פשוט 100מם!
אהבתיי!
נ.ב אפשר להגיד שאני די מזדהה עם טליה פינטו בקטע של הדילמה עם החברות ^^ |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
