קהילה - סיפורים ושירים
peterpeter
11

חבורת הכדורגל הפרועה פרק 11+12 לפני 13 ימים

לאחר ארוחת הערב הלכתי לישון עם חיוך מאוזן לאוזן, הרבה מאוד זמן לא קיבלתי מאה במבחן לכן הייתי מאוד מרוצה. למחרת בבוקר התארגנתי ויצאתי לבית ספר. בדרך לבית ספר איתי לא דיבר איתי בכלל ולא הבנתי למה, הוא היה נראה מזועזע ממשהו אבל לא הבנתי ממה. שאלתי אותו: "איתי, הכל בסדר?" איתי ענה: "לא, ממש ממש לא" והיה נראה כאילו הוא הולך לפרוץ בבכי. "מה קרה?" שאלתי. "יש לי חדשות ממש רעות, אני כנראה הולך לעזוב את הפרועים". "מה?!" שאלתי. "ההורים שלי אומרים שאני לא מספיק מרוכז בלימודים ויותר מדי מרוכז בכדורגל במקום לכן הם רוצים שאני אעזוב את הקבוצה ובמקום זה אלמד ועד שאני לא אשתפר בלימודים אני לא אוכל לחזור לשחק כדורגל" אמר איתי בעצב. "אחי, אנחנו חייבים אותך, אז תעשה לי טובה, מחר יש מבחן במתמטיקה, תוציא ציון טוב במבחן ותחזור לשחק איתנו כדורגל, בסדר?" אמרתי. "טוב, אני אתאמץ היום ללמוד למבחן" איתי אמר. בשאר הדרך לבית ספר לא דיברנו כלל, הייתי מזועזע מהמחשבה שאיתי יעזוב את הפרועים. הגענו לבית ספר, לא היו לי כל כך חברים בבית ספר חוץ מהפרועים, אך פתאום כאשר נכנסתי לכיתה ילדה מהכיתה שלי בשם אלינור קיבלה את פניי ואמרה: "מה קורה יובל הכל בסדר?". "כן, הכל אחלה". סידרתי את הספרים שלי על השולחן ואלינור עוד פעם באה אליי והתחילה לחפור לי על כמה בני זוג היו לה בעבר והתחילה לכנות אותי בשמות מצחיקים ולא הבנתי מה יש לה. לא הייתי רגיל שבנות מתקרבות אליי והיא פשוט לא הפסיקה לדבר איתי, הרגשתי דווקא טוב עם זה, שסוף סוף יש איזה בת שמדברת איתי. חשבתי על אלינור במשך שיעור באותו יום וכל הזמן חשבתי שאיזה כיף שבת מדברת איתי ושאולי סוף סוך תהיה לי חברה. הגיעה סוף היום, חזרתי הביתה והתכוננתי לצאת לאימון. כאשר הייתי בקומת הכניסה שלי קיבלתי שיחת טלפון שממש לא ציפיתי לקבל.

2



  הוספת תגובה
שם מיקמק
תוכן