קהילה - היצירות של ורדיתה2
ורדיתה2
7
2

יומנה של זואי כל הפרקים 06/10/2013

פרק 1 - היום הראשון

יומני היקר
היום היה היום הראשון שלי בכתה ד. תמיד היום הראשון בבית ספר הוא ממש כיף (במיוחד עם המורה נעמה) שכל שבוע ראשון של לימודים נותנת משימות כיפיות ומשחקת איתנו משחקים.
מקס ישב לידי. כל הזמן מדבר עם סיוון שיושבת מאחורינו.
ואז לכתה נכנס איזה מיקמק שאני לא מכירה. ונעמה אמרה שזה הילד החדש שבא ממיקאנגליה לכן תושיב אותו ליד נועה שמדברת אנגלית מעולה.
קצת נבהלתי כי לא ידעתי אם מיקאנגליה היא בשלום איתנו אבל משהו אמר לי לזרום, אז זרמתי.
היום ניגמר ורצתי לבית שבפינת הרחוב כדי לספר לאמא איך עבר היום.
נכנסתי לבנין שלנו שדרך אגב יש בו עשרים קומות בערך ונכנסתי למעלית.
חשבתי אם יש מישהו בבית ואמרתי לעצמי שבטוח אמא לא בבית. שכחתי שהיא אמרה לי בבוקר שהיא הולכת לסידורים. מזל שהיה לי מפתח.
נכנסתי לבית אבל אז ראיתי מי כן היה שם. מקס. בכבודו ובעצמו. האדם האחרון שהייתי רוצה לראות ברגע הזה היה הוא.
מה אתה עושה כאן? שאלתי אותו.
סתם, מסתכל על הבית היפה הזה.
עכשיו הבנתי למה הוא יצא כל כך מוקדם מבית הספר.
יש לך סיבה טובה? שאלתי וכעסתי כל כך.
לא אין לי. הוא אמר.
הוצאתי אותו החוצה בכוח. ואז שמעתי מלמטה: אני עוד אחזור. מחר.

אתמול היה יום נורא.
כל היום אפילו לא הסתכלתי על מקס ולא התייחסתי אליו.
יש רק דבר אחד שאני יודעת עליו שאף אחד אחר לא יודע. אפילו לא אמא שלי.
מקס מאוהב בי בסתר.

פרק 2 - מקס

מקס הסתובב אל דור שיושב ליד סיוון.
כל הזמן מקס והחברים שלו מפטפטים ואני לא יכולה להתרכז.
ואז עמית שיושב בטור שלידינו קצת מקדימה התפרץ וצעק צעקה שכל הרחוב שמע.
ואז המורה נתנה לנו שיעורי בית.
אוף!
למה דווקא בחשבון?
היום נגמר ורציתי לחזור מהר הביתה להכין שעורים אבל נזכרתי מה מקס צעק לי אתמול אז רצתי הביתה והשגתי אותו כדי שלא יעשה את זה שוב. עליתי במעלית הביתה ונעלתי את הדלת שלא יכנס.
מזל שהוא לא היה שם.
נכנסתי לחדר שלי, סגרתי את הדלת והתחלתי להכין שעורים.

סוף סוף סיימתי! זה היה נורא קשה אבל סיימתי את השעורים האלה.
יצאתי מהחדר אבל אז ראיתי מה שראיתי: מקס היה שם, מסובב את המפתחות סביב האצבע שלו ונשען על הדלת הפתוחה.
אבל... נעלתי את הדלת!
ואז הוא אמר ששכחתי את המפתחות במנעול.
חבל.
לא רציתי להתעצבן אז שאלתי אותו אם הוא רוצה להכנס לשחק איתי במשהו אבל הוא אמר שהוא לא יכול.

הוא אמר שהוא צריך לקחת את אחותו מהגן ושאל אותי אם אני רוצה לבוא איתו.

פרק 3 - יום של הפתעות

אחות של מקס ממש חמודה!
היא בת שלוש וחצי עם שתי קוקיות בלונדיניות ועיניים כחולות, ממש יפות, וקוראים לה יולי.
באנו לבית של מקס, ורייני היתה שם.
היא ישבה על הספה בסלון וקראה ספר.
"טוב, אז אני הולכת." אמרתי "ביי מקס, ביי יולי, ביי רייני."
רצתי לבית שלי שנמצא שני רחובות משם בערך, ואני לא האמנתי: אמא שלי היתה בבית, גם אבא שהיה אמור להיות בעבודה באותו זמן היה שם וגם דוד שלי היה שם וכולם היו שמחים.
"זואי נחשי מה?" אבא שלי אמר ועל פניו היה מרוח חיוך גדול "אמא שלך בהריון! יהיה לך אח או אחות!"
"באמת?" אמרתי "כמו אחותו של מקס?" כמעט התפוצצתי מאושר.
הולך להיות לי אח קטן!

בדרך לבית הספר ממש התרגשתי להגיד לחברי מה אמרו לי.
רק חבל...
שאף אחד לא הגיע לכתה.
חוץ ממני.

פרק 4 - יום הולדת שמח, זואי!

שמתי את התיק במקומי והתיישבתי.
מה אני יכולה לעשות? שאלתי את עצמי.
לא יכולתי לברוח כי השומר לא יסכים לי ללכת.
אז מה כן?
יש לי חמש שעות להיות כאן.
אני מכבה את האור ומנסה להירדם.
עצמתי את עיני ו......
"הפתעה!!"
וואו!
"אמאלה! הבהלתם אותי!"
"יומולדת שמח זואי" מקס אומר לי
"תודה, ממש הופתעתי!" אמרתי,וזה היה נכון.
"ילדים!" אמרה המורה שלי נעמה "פתיחת מתנות! יומולדת זה יום כיף ולא יום לימודים!"
פתחתי קודם את המתנה של מקס.
היו שם כרית שכתוב עליה יום הולדת שמח ושוקולד בצורת לב.
איזה חמוד!
אחרי זה קיבלתי מג'ימבו נעליים בצבע סגול וירוק (הצבעים האהובים עלי) ומסאני קיבלתי משקפי שמש ומכונה להפרחת בועות לבנייה עצמית. נחמד
אחרי שפתחתי את כל שאר המתנות בינהן בובות כדורי ים כובעים בגדים וצעצועים.
אחר כך הילדים שרו לי שירי יומולדת ואז המורה נתנה לי מתנה משלה.
היא נתנה לי שקית ממתקים ועוד משהו לא תאמינו!
היא הביאה לי פוסטר שאני מצולמת עלי שיש עלי חתימה של הזמרת האהובה עלי, מיקי נרמיק בכבודה ובעצמה!
איזה יום הולדת נפלא!

פרק 5- היום הכי נפלא בעולם!

איזה יום הולדת מדהים! לא תאמינו!
אני אגיד לכם למה: הייתי בת עשר וזה מספר עגול אז זה אחד מימי ההולדת הכי מיוחדים שיש!
אז דבר ראשון שקרה היום: חגגו לי יום הולדת בבית הספר
דבר שני: סבתא שלי הלכה איתי למיק פסטיגל. היה מה זה כיף!
דבר שלישי: אמא שלי ואני הלכנו לחנות צעצועים כדי שאבחר לי מתנה (ובדרך כלל היא בוחרת לי בלי שאדע מה היא קנתה לי)
ודבר רביעי והכי טוב בעולם: אמא ואבא שלי קנו לי מינימיקית, שתהיה חברה של אלוויס! והיא בדיוק אותו דבר כמוהו! ואם הם יולידו תינוקות הם יהיו שתי טיפות מים כמו ההורים שלהם, כמו שההורים אומרים.
המתנה שבחרתי היא בובה של הזמרת האהובה עלי מיקי נרמיק!
מתה עליה!
אז זה היום הולדת הכי נפלא שיש!
גם מיק פסטיגל עם סבתא גם הרבה מתנות בובה וחתימה של מיקי נרמיק ומינימיקית.
מעניין מה עוד נמצא בדרך...

והפרק החדש:

פרק 6 - אני רוצה אח קטן!

עברו הרבה חודשים מהפעם האחרונה בה כתבתי ביומן.
היו לי הרבה שיעורים!
או שסתם רציתי לראות טלויזיה...
לא משנה.
היום קרה הדבר הכי טוב שקרה לי אי פעם!!!
חזרתי מבית הספר ונכנסתי לבית.
לא ראיתי שם אף אחד!
חשבתי שסבתא תהיה שם, כי אבא שלי בעבודה ואימא שלי בחופשה... ככה היא אמרה.
מזל שאלוויס והגורים החדשים שלו ושל המינימיקית שקראנו לה אליס (שנולדו לא מזמן) היו שם. "לפחות אני לא לבד" אמרתי בלב.
יצאתי עם אלוויס לשחק קצת בחוץ בזמן שאליס הייתה עם הגורים.
פתאום ראיתי שחונה ליד הבית שלנו מכונית אדומה.
"סבתא!" קראתי.
סבתא שלי יצאה מהמכונית ורצה לחבק אותי.
"בואי ניכנס. יש לך הפתעה" היא אמרה לי.
נכנסנו לבית.
פתאום שמענו דפיקה בדלת.
סבתא שלי פתחה את הדלת ו... אימא שלי היתה שם והיו איתה עוד שני תינוקות קטנים! האחים החדשים שלי!
"אימא! אלה האחים החדשים שלי?!"
"כן!" היא ענתה לי "נכון שהם חמודים?"
"מאוד!" אני עניתי לה.
"הסבתא הולכת להכין צהריים!" סבתא שלי אמרה בשמחה.

זה גם אחד הימים הכי טובים שלי בכל חיי! מקווה שיהיו עוד ימים כאלו טובים!

פרק 7- האחים הקטנים

עברו שבועיים מאז שנולדו לי שני אחים קטנים, בן ובת.
כבר בחרנו להם שמות: מיקי ומיקה.
וכל זה קרה בחופשת פסח, והיום היום הראשון ללימודים, אז היום סיפרתי לכל החברים שלי איזה כיף היה בחופש.
ובנוסף לכך, מחר אבא ואני ניסע למיק-פארק! אני ממש רוצה לעלות על רכבת ההרים המיק-כיפית על ספינת הפיראטים, ועל המיק-גלגל ענק, ועוד המון מתקנים ממקמקים!
והיום היה לנו טיול ממש כיף בבית הספר. יצאנו לטיול-פסח (טיול שיש לנו כל שנה לפני חג פסח אבל הפעם זה לא הסתדר להם לפני אז הם עשו אחרי) שאנחנו יוצאים לאפות מצות ולעשות ליל סדר של הכתה. היה ממש כיף. עשיתי מצה בצורת ראש של מיקמק (שדרך אגב היתה ממש טעימה) אכלתי הרבה חסה (כי אני, לא כמו אנשים אחרים, אוהבת לאכול חסה) ושתיתי יותר מ-4 כוסות מיץ ענבים (חחחחח) בקיצור, היה מושלם!
ולפני שאמא שלי חזרה מה"חופשה" שלה אני וסבתא שלי ממש נהנינו! הלכנו יחד לפארק, סבתא הכינה עוגיות שוקולד צ'יפס, ועוגת תפוזים ממש טעימות, ועשינו פיקניק.
ואז סבתא לקחה אותי לסרט המסע לכוכב המינימיקים. והוא היה ממש יפה!
בקיצור, זה גם היה אחד הימים הטובים ביותר בעולם!
אני ממש מצפה למחר, ואמא אמרה שבעוד יומיים יבוא אלינו "מישהו מיוחד". אני ממש סקרנית לדעת מי זה.

פרק 8- ההפתעה

אתמול סיפרתי למקס, ג'ימבו, סאני וכל שאר החברים שלי על האחים החדשים שלי.
הראיתי להם תמונות שלהם באייפון החדש שלי.
אחרי הלימודים מקס נשאר איתי בכתה.
תמיד לוקח לי זמן לארגן את הדברים ואני נשארת אחרונה בכתה בסוף היום.
"היי מה קורה?" הוא שאל אותי. הוא נראה קצת נבוך. אני חושבת שהוא יודע שגיליתי את הסוד שלו, שהוא מאוהב בי.
האמת, שאני מביישת להודות בזה, אבל גם אני מאוהבת בו.
אבל רק קצת.
"הכל בסדר" אמרתי. ושמתי לב שהפנים של מקס נהיו אדומות כאילו שהוא חלה באדמת.
אבל האמת, אני אפילו לא יודעת מה זה אדמת...לא משנה.
"תגיד... אתה יודע מה זה אדמת?" שאלתי אותו. אפילו בלי ששמתי לב.
"לא..."הוא אמר.
"האחים שלך, הם ממש... חמודים" מקס שינה את הנושא.
"נכון" אמרתי לו.
"את יכולה לבוא אלי מחר?" מקס שאל אותי.
"שיהיה" אמרתי, אבל עמוק בתוכי משהו רצה לצעוק "ישששש!!"
"קול" הוא אמר. "ניפגש מחר"
"כן, ניפגש" אמרתי לו.

זה היה אתמול. אתמול הייתי במיק-פארק, עליתי על הגלגל הענק, על רכבת ההרים המיק-כיפית, על ספינת הפיראטים ועוד מתקנים ממש כיפיים.
אבל היום היה ממש נורא!!
קודם כל, ה"מישהו המיוחד" שהיה אמור לבוא לבקר, זאת בת הדודה שלי, סופי.
זה פשוט נורא!
בפעם האחרונה שנפגשנו, זה היה לפני שנתיים.
מה שקרה זה שסופי ואני שיחקנו במשפחה, וגם אחותה הקטנה, שרה, ואחיה הגדול, עידו, באו לשחק איתנו.
שרה היתה בת שנתיים, עידו בן תשע ואני וסופי בנות שבע.
סופי ועידו היו האבא והאמא.
אמרתי שאני רוצה להיות האחות הגדולה ושרה תהיה האחות הקטנה, אבל סופי לא הסכימה. היא אמרה שגם צריכה שתהיה חיית מחמד במשפחה והיא נידבה אותי להיות הכלב.
אמרתי לה "למה אני?" וגם "שרה יותר קטנה, שהיא תהיה הכלב!" או "מה אם הבובה של הכלב?" ודברים כאלה.
אבל סופי לא וויתרה. היא אמרה שאם אני לא משחקת לפי החוקים שלה, אני "עוברת" לאמא שלי ושהיא תגיד לה שאני "לא מכבדת אורחים".
אני לא מפחדת מזה שאני עוברת.
סופי פשוט נראית חמודה, והיא ממצמצת מאוד מהר ככה שכולם מרחמים עליה והיא יכולה לשכנע אנשים כל דבר.
אפילו לתת עונש לילדה שלא רוצה לשחק איתה.
בסוף הייתי חייבת להסכים לשחק איתה.
אבל הייתי חייבת לשחק לפי החוקים שלה.
היא אפילו הביאה את המיטה וכלי האוכל של הכלב שלה בבית, ובגלל שהיא ישנה איתנו היא אמרה לי שאני חייבת לאכול מהכלי של הכלב, לישון בלילה במיטה שלו, וללכת על ארבע (ולא על שש) ככה שזה היה ממש נורא!
ניסיתי אפילו לשכנע את אמא להגיד שאני חולה או לשכנע אותם לא לבוא, ואפילו ניסיתי את התרגיל של המצמוצים המהירים, אבל זה לא עזר.
אני ממש לא יכולה לחכות שסופי תבוא (ובמשפט הזה במילה "לא" מתכוונים ל"כן)

המשך יבוא...
7
5
256


  הוספת תגובה
שם מיקמק
תגובה
 
 
05/04/2020   02:08 ורדיתה2  5
איזו כותבת מוכשרת
28/03/2020   17:20 שליבללי  4
מהמם מושלם
22/08/2015   16:14 מרי992  3
וואו
16/04/2014   18:39 ענבר797  2
משעשע
08/10/2013   18:34 יפיופית75  1
איזה מגניב