קהילה - היצירות של נועהW1
נועהW1
59
67

הספר חלק-א' 21/09/2018

"מיק כיפה אדומה גרה בבית קטן עם גג אדום דלת מעץ וחלון יחיד..." סיפרה הספרנית "אממ הספרנית אפשר שניה?" שאלתי בהיסוס "כן מתוקה אני רגע באה חמודים טוב?" שאלה וראו על הפנים של הילדים שהם מסוקרנים לדעת מה יקרה בהמשך הספר והיה צלצול להפסקה שלהם אז הם יצאו החוצה "המורה שגית ביקשה לי לבוא ולקחת ספרים לכיתה שלנו" אמרתי ומיד התפרש חיוך רחב על פניה של הספרנית "אוקיי חמודה שלי איזה כיתה אתם?" שאלה והיה ניכר על פניה שהיא כבר ידעה את התשובה לזה "אנחנו מכיתה ו1" אמרתי ותפס את עיני ספר שהכריכה שלו זהרה והפסיקה ישר כשהסתכלתי עליו אז שאלתי את הספרנית בתדהמה "הספר הזה... הוא להשאלה?" "לא חמודה שלי זה ספר שנשאר בספריה כי כולם רוצים להשאיל אותו" אמרה ישר ידעתי שהיא שיקרה כי אף ילד לא בא לספריה חוץ משיעורי ספריה אז התחלתי לחשוד "אוקיי אז איזה ספרים כדאי לקחת לכיתה?" שאלתי והיא ישר הפנתה אותי למדף הספרים על תולדות מיקמק סיטי "תבחרי מפה כמה ספרים שאת צריכה" אמרה והלכה למדף שבו היה הספר הזוהר היא לקחה את הספר וישבה בשולחן אחד היא היתה כל כך מרוכזת בספר שלא שמה לב שהתבוננתי בו ובה "מצאת ספרים בשביל כיתתך?" שאלה ומיד ידעתי שהיא רק רוצה שאני ילך לפי הטון שבו היא דיברה " כן מצאתי ,תודה רבה" והסתלקתי מהר ככל שיכולתי ונעצרתי בכניסה לספריה, מחזיקה שלושים ושתים ספרים ומביטה בספרנית לכמה רגעים היא רק עינה בספר ואז היא הסתכלה שאף אחד לא רואה,נגעה במילה אחת שזהרה ונלעמה כלא היתה נכנסתי לספריה לקחתי את הספר שהונח על השולחן וחזרתי לכיתה המורה בדיוק הסבירה על מיק יוון העתיקה נכנסתי לכיתה בהיסוס והמורה בדיוק צעקה על ילד שנרדם באמצע שיעור "תומר אתה מקשיב למה שאני אומרת בכלל?!" הוא קם במהירות ואמר בעיפות "כן אני מקשיב" בגלל שהמורה תמיד היתה מרחמת על הילדים היא אמרה לו לצאת ולשטוף פנים "או! הנה הדר עם הספרים" (אני לא ילדה כל כך מקובלת קוראים לי הדר ואני ילדה עם שיער חום מאוד בהיר ועינים אפורות מפחידות וגדולות ומשקפים שהונחו על האף הקטן שלי עם המון נמשים שפזורים על כל הפרצוף) ישר כשהמורה אמרה את זה התחילו לצעוק עלי "אוף נו מה עכשיו ספרים!?" "את היחידה פה שקוראת למה צריכים להביא לנו גם ספרים לקרוא?!" התעלמתי מהם שמתי את הספרים בספריה וחיכתי אל המורה "טוב תודה הדר שבי במקום" התישבתי ופתאום הרגשתי מלא מים על הכיסא וכל הכיתה קפצה מצחוק כמעט בכיתי והילד שישב לידי הציע לי נייר טישו וצחק עם כולם פעם ראשונה בחיים שהרגשתי ממש בודדה "המורה אני יכולה לצאת לשרותים?" שאלתי ולקחתי בידי שקית עם בגדים להחלפה "כן צאי" הלכתי והחלפתי את המכנס שלי בחצאית מהממת כשחזרתי לכיתה הופנו אליי כל המבטים שאלתי את הילד שישב לידי "למה כולם מסתכלים עלי ככה?" "אני לא יודע" השיב לי "טוב פתחו ספר הסטוריה ותתחילו לעבוד מעמוד... את ההמשך לא שמעתי כי מיד היה צלצול להפסקה לקחתי את הספר שזהר יצאתי מהכיתה לשולחן שהיה רחוק מכל כיתה אז אף אחד לא בא לשם והתישבתי על כיסא שהיה לידו והתחלתי לעין בספר הוא היה ריק לגמרי אבל איך זה יכול להיות ראיתי שהוא היה מלא כשהספרנית היתה איתו אז הלכתי לספריה שהיתה ריקה לגמרי וישר כשנכנסתי הספר זהר לא האמנתי למראה עיני הנחתי אותו על השולחן התרחקתי מספר צעדים הוא נפתח במקום שהיה כתוב בו עמוד 0 אבל זה היה אמצע הספר אז חשבתי שטעו בהוצאה לאור של הספר הזה אבל לא ראיתי אף פעם את הספר הזה קראתי כבר כל ספר אפשרי! ומילה זהרה בתוך העמוד התקרבתי ויכלתי לראות שזאת לא רק מילה אחת אלא כמה מילים שהרכיבו משפט "כמו המילים הם יכולות לשרוט אבל גם ללטף כמו אמא שאוהבת" כשקראתי את המפט הזה התחלתי לבכות זה היה המשפט שאמא שלי היתה אומרתי לי ולתאום שלי כל פעם שעשינו משהו רע לפני שהם... פתאום זזתי לבד כאילו המוח לא שולט עלי ונגעתי בספר במשפט ההוא והרגשתי שאני נעלמת פתאום ולא יכולתי לזוז הספר נפל מידי ובמקומו נותרה לי על היד טבעת בצבע טורקיז ישר שיצאתי מהתדהמה מצאתי את עצמי נופלת מהשמים חשבתי לעצמי מה אני עושה עכשיו????? צרחתי חזק כל כך עד שהרגשתי שהגרון שלי הולך ונחלש ככל שאני צורחת יותר ויותר התכוננתי לצרוח מכאבים ברגע שנפלתי אבל כשכמעט נגעתי באדמה דמות גבוהה תפסה ברגלי והניחה אותי על הרצפה בשלום,בגלל שנפלתי מגובה כל כך גבוה אז כשהדמות תפסה אותי ברגל חשבתי שהרגל עוד שניה נתלשת לי וכשהיא שמה אותי על האדמה כמעט צרחתי בגלל הרגל שכאבה כל כך "ילדה שקט!!" היא לחשה הדמות אמרה וישר זיהיתי את הקול הזה הדמות שהיתה מכוסה בגלימה ארוכה הורידה את הברדס שהיה על ראשה ולא היה ניתן להתעלם מהפרצוף המוכר הזה "הספרנית?" אמרתי למרות שבקושי הצלחתי לבלוע רוק "כן זאת אני רק תפסיקי לצרוח!!" היא לחשה שוב "אוקיי"לחשתי חזרה "איפה אנחנו?" היתי כל כך בהלם מהנוף המרהיב "אנחנו בממלכת השינה" היא השתדלה כמה שיותר ללחוש ועלה על פניה חיוך מאוזן לאוזן "איפה זה? זה בכלל בכדור הארץ? זה בכלל מהעולם שלנו?" שאלתי בבילבול גדול מאוד "זה בעולם אחר אבל בואי איתי מסוכן פה אני יסביר לך את הכל כשנגיע" היא הרצינה פנים שמה חזרה את הברדס והתחילה ללכת ואני אחריה עלו במוחי מלא מחשבות על למה היא דומה ליפיפיה הנרדמת שאמא שלי סיפרה לי ולתאום שלי מספר מיוחד שהיא תמיד נשאה איתה ומאחר והיא והתאום שלי כבר אינם איתנו סבתא שלי לקחה את הספר. צעדנו כמה שעות טובות וכאשר הגענו היא נעצרה מול דלת כפולה עצומה בגודלה ולפני שהספקתי לשאול אם הגענו נפתח חלון קטן שדרכו הציצו שתי עינים חומות שהסתכלו על הספרנית שלנו ושאלו "מי את ומה את רוצה?" היא הסירה את הברדס "אוי אני מצטער כל כך הוד מלכותך,ומי זאת איתך?" שאל, נופפתי לשלום מאחוריה "זאת אחינית שלי" סליחה? אני האחינית שלך? למה את משקרת לו? מי זה בכלל? למה הוא קרא לך הוד מלכותך,כל המחשבות האלו רצו לי בראש בלי הפסק הוא פתח את הדלת העצומה והביט בי בתדהמה וישר רץ הספרנית תלתה את הגלימה על קולב מעילים שהיה בכניסה ומתחת לגלימה היתה שמלה ורודה ארוכה עשויה משי "בואי אחרי" אמרה והובילה אותי למסדרון ארוך ביותר עם דיוקנים של הספרנית כבר לא היתי בטוחה שהיא ספרנית רגילה בספריה של הבית ספר "בואי לחדר הזה" אמרה וסגרה אחריה את הדלת "תקשיבי אני יודעת שאת לא מבינה מה קורה פה אבל היה אסור לי לספר לך עד עכשיו" ראו בעיניה התכולות שהיא מתרגשת "הדר תשבי בבקשה" אמרה והביאה לי כיסא "אוקיי את יודעת איך הגעת לפה?"שאלה "בערך אני רק לקחתי את הספר איתי לכיתה ובהפסקה באתי לספריה ושם הספר זהר ונפתח בעמוד 0 ונגעתי במשפט כמו המילים הם יכולות לשרוט אבל גם ללטף כמו אמא שאוהבת..." ראו שהיא כבר פחות התענינה בזה אז הפסקתי "ואת יודעת למה הספר זהר אצלך?" שאלה בדאגה "לא" עניתי מסוקרנת "טוב אז היית צריכה לדעת זאת רק בעוד חצי שנה ביום הולדתך השתיים עשרה אבל אני יגיד עכשיו כי את כבר באת לפה" היא הפסיקה לדבר והתקרבה אל הדלת פתחה אותה "אחחח אבל למה להפיל דווקא אותי?! למה לא את אליס!?" נשמע קול מוכר "אלכס אשמתך שעמדת קרוב כל כך לדלת" הילדה הוציאה לו לשון והוא החזיר לה בהוצאת לשון "אממ היי?" אמרתי בחשש הילד התקרב אליי ואמר "המלכה זאת הדר שסיפרת לנו עליה?" הילדה עדיין עמדה בחוץ וחיכתה לילד "כן זאת היא" הילדה ענתה לו ונכנסה לחדר נדהמתי כל כך למראה עיני כאשר היא נכנסה היה לה שיער בלונדיני סרט שחור שמלה תכלת לבן עם סימני תלתן לב עלה ויהלום וישר ידעתי שזאת אליס מאליס בארץ הפלאות "את... את אליס מאליס בארץ הפלאות!?!?" שאלתי וכמעט נפלתי מהכיסא מרוב התרגשות "כן זאת אני" ענתה בנימוס וקדה קידה עמוקה וכמעט נפלה קמתי מהכיסא וקדתי גם מתוך נימוס פיותיהם נפערו "היא כבר יודעת?" שאלה אליס "עמדתי להסביר לה לפני שנדחפתם" ענתה המלכה(?) "אני רוצה להסביר לה" ענתה אליס וקדה למלכה ופנתה אליי "טוב הדר תקשיבי את נסיכת ממלכת השינה" "אני מהההה?!!?" שאלתי בתדהמה "אני יודעת שזה מסובך לך אבל אמא שלך והתאום שלך נמצאים כאן לידך" העינים שלי התמלאו דמעות לא ידעתי שזה אמיתי אבל בלי לחשוב חיבקתי את המלכה ואת הילד שהיה לידה והם החזירו חיבוק חם ואוהב כמו שזכרתי בדיוק "אבל למה כל כך הרבה זמן?" "אני נשארתי בלעדיכם מגיל שמונה" "אני מצטערת אבל אני הייתי חיבת לחזור לממלכה ואלכס שמע אותי מדברת עם אבא שלך(המלך) ורצה לבוא איתנו" הפנים של אלכס כל כך הסמיקו שהוא כבר היה נראה כמו עגבניה. אם אתם רוצים חלק שני תכתבו בתגובות. D=
38
13
155


  הוספת תגובה
שם מיקמק
תגובה
 
 
15/05/2020   10:55 דסטיני2 13
ווואווו ממש השקעתתת כמה זמן לקח לך?
27/04/2020   14:59 לאנה6655 12
קול
27/04/2020   12:00 אריאל6726 11
סיפור
27/04/2020   11:01 נועהW1 10
חברים עוד כמה זמן אעשה חלק שני
27/04/2020   10:49 חצויה888  9
זה אני חצויה מכירה?
26/04/2020   17:17 נועהW1  8
יצא לי יפה?
26/04/2020   15:00 חצויה888  7
יפה?מאוד
17/02/2020   14:09 נועהW1  6
סיפור יפה?
16/02/2020   17:01 אםקיי  5
מהמם נורא אהבתי ואשמח מאוד לחלק שני את מאוד מוכשרת סיפור מרתק ואני מסקרנות לגבי המשך הסיפור תודה מאםקיי.
28/08/2019   13:42 נועהW1  4
מקווה שהסיפור יצא טוב
26/08/2019   18:33 נועהW1  3
תודה
TALIמלכה
25/08/2019   14:41 TALIמלכה  2
סיפור מהמםם
29/11/2018   08:39 נועהW1  1
בשורה השלישית זה היה ביקשה ממני (: