|
לכתב אורח - שינוי קטן
|
אתמול |
פרק ראשון - הקדמה קטנה
טרר! טרר!, נשמע קול השעון שאמא נתנה לצארלי. יאוהההה, צארלי פיהקה היא קמה כרגיל אבל אז נזכרה שהיום קורה משהו מאוד מיוחד..., היא ירדה מהר לסלון התלבשה, אכלה, והתכוננה לצאת, היא הייתה מרוגשת מתמיד. היום זה קורה!, ישש!, איזה כיף!!
פרק שני - בית ספר חדש
היי קוראים לי צארלי אני בת אחת עשרה ועולה לכיתה ו' . אני מאוד מתרגשת כי היום זה לא יום רגיל, אני מתחילה בית ספר!!. עד עכשיו למדתי בבית, וסוף סוף זה קורה. אני הולכת ליהיות בבית ספר אמיתי!!
ברגעים אלה אני בנסיעה, אם תרצו לדעת מה קורה תעברו לפרק הבא...
פרק שלישי - האם יהיו לי חברות?
הגעתי לבית ספר, היתה בתוכי מערבולת של רגשות - שמחה, פחד, לחץ, התרגשות, ביי אוהבים אותך!! צעקו לי ההורים שלי, בהצלחה!! תודה. עניתי והלכתי באיטיות, אבא שם לב שמשהו לא בסדר אצלי . מה קרה ילדונת?, הוא לחש לי באוזן. כלום אמרתי, אני פשוט לחוצה..., אם יהיו לי חברות, וכל זה, אין לי ספק שתסתדרי. אמר וקרץ לי, חייכתי ונכנסתי למבנה.
פרק רביעי - המבנה ה"מפואר"
התקדמתי לבית הספר, והתפעלתי מהתמונות, הקירות, הפופים, והספרים, ואוו כל כך יפה כאן... חשבתי לעצמי. איזה מבנה מפואר!. הסתובבתי וחיפשתי את הכיתה שלי, בכל מקום אפשרי, לא שמתי לב למדרגות שהיו למעלה. צריכה עזרה?, שאלה אותי אחת המורות. אממ, את יודעת איפה כיתה ו'? שאלתי אותה, כן אני המחנכת שם, ענתה. בואי אחרי, אני יביא אותך לשם! עקבתי אחרי המורה החדשה שלי, והגעתי למקום קטן, אם המון ספרים, ושלטים שכתוב עליהם: " שלום כיתה ו'!"
פרק חמישי - אולי מחר...
המורה הציגה אותי בפני כל הכיתה, ודיברה איתנו על כמה כיף להפגש שוב, לאחר כל החופש, ועל כך שגדלנו כל כך מאז שנה שעברה. ושאנחנו בוגרים יותר, ומוכנים להבין יותר, אחרי כמה דקות, התחילה ההפסקה. ילדים רצו לכל עבר, לשחק, אני עמדתי במבט מבולבל. מה אני אמורה לעשות עכשיו? חשבתי לעצמי. ישבתי בצד וקראתי ספר. שלום צארלי, באה עלי המורה, ואמרה: למה את לא משחקת? אולי תצטרפי לילדים? אה כן המורה! חשבתי שזה רעיון נפלא, אבל אז... חשבתי שעדיף שלא. אחר הצהריים אבא שאל אותי אם פגשתי חברות. אמרתי לא שעוד לא, ואולי מחר זה יקרה
פרק שישי - אומץ
בשבוע אחר כך. אבא דיבר איתי שאני צריכה ליהיות אמיצה, ולגשת לילדים, לא לחכות שיגשו עלי, הוא הסביר לי, מה הוא אומץ, אמיתי ואיך אני צריכה ליהיות, אמרתי לו שאני מסתדרת, גם בלי האימונים האלה. ושאמצא חברות, צארלי, אמר אבא , חשוב לי שתצליחי. גם לי!, אמרה אמא שישבה בספה ושתתה קפה. אה וגם הזמנתי פיצה, תסלחו לי על שלא הכנתי כלום, לא היה לי כוח, צחקתי וחייכתי. בואי לפה צארלס!, צעקה אמא, בצחוק וחייכה. צחקתי, היא תפסה אותי ודיגדגה אותי, לא יכלתי להחזיק עוד, וצחקתי, ללא הפסקה. גם אבא, הצטרף. וכולנו שכבנו, מחוייכים. רגעים כאלה מביאים אומץ, אמר אבא וקרץ, את הקריצה המפורסמת שלו.
פרק שביעי - חדר המנהלת I
ביום השלישי שלי, בבית הספר. הייתה ההפסקה, הייתי באמצע לקרוא, כהרגלי. ובאמצע נזכרתי בלימודי האומץ שלי אם אבא. אולי זה הזמן?, שאלתי את עצמי, ממש התלבטתי, רציתי כל כך. אבל באותו הזמן, התביישתי מדי... רציתי חברות, אבל הייתי מפוחדת מדי, טוב... אני עושה את זה!!, בדיוק, שקמתי על הרגליים שלי ורציתי לחפש מישהו לדבר אם, נשמע קול ברמקול, : צארלי, מכיתה ו' .בבקשה לגשת לחדר המנהלת, אוקיי. חשבתי לעצמי, מה יכול ליהיות כזה רע?, הכל יהיה טוב!!, אבל אז נזכרתי, במה ש גק, מהכיתה, אמר על חדר המנהלת, : שזה מפחיד מאוד, ושלקחו אותו לשם, שלא דיבר יפה למורות. התחלתי לפחד, יכול ליהיות שרוצים להעניש אותי?, אבל הדחקתי את המחשבה הזאת, אחרי הכל, מה יכול לא ללכת טוב?, זה היום השלישי ללימודים!
נכנסתי לחדר המנהלת, ושם חיכתה המנהלת, שלום צארלי. אמרה, אם חיוך רחב, כנסי בבקשה.
פרק שמיני - חדר המנהלת II
ניכנסתי לחדר המנהלת, ונרגעתי. היו תמונות של תלמידים, כרטיסי מזל טוב, ועוד הרבה דברים נחמדים. שלום צארלי, אמרה המנהלת. תתישבי, התיישבתי, וניסיתי להשאר רגועה. אני ממש מצטערת שאני קוראת לך רק עכשיו, אמרה המנהלת. רציתי להגיד לך, ברוכה הבאה לבית סיפרנו!. אנחנו נקבל אותך בחום ובאהבה! ואנחנו מאחלים לך המשך הנאה פה!, בהצלחה להכיר חברים חדשים, עכשיו נגמרה ההפסקה, כדי לך למהר לשיעור הבא שלך, שלא תאחרי, אמרה המנהלת, וחייכה
חייכתי שיצאתי מהחדר, וחשבתי על מה שהמנהלת אמרה.
פרק תשיעי - ההחלטה |
|
