קהילה - סיפורים ושירים
|
|
היומןXלכש
|
0
|
|
|
|
|
|
היומן פרק שתיים-משהו לא מסתדר
|
היום |
https://www.mikmak.co.il/gallery?id=0&ctgId=0&userId=15996122
פרק אחד של היומן
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פרק שני – משהו לא מסתדר
יומן יקר,
אני לא יודעת איך להסביר את היום הזה… אבל משהו בו פשוט לא הסתדר
קמתי בבוקר עם תחושה מוזרה.
לא משהו גדול, לא משהו שאפשר לשים עליו את האצבע — פשוט הרגשה כזאת שמשהו עומד לקרות.
ניסיתי להתעלם מזה, התארגנתי כרגיל, אפילו שמתי מוזיקה כדי להרגיש יותר טוב.
ועדיין התחושה המוזרה נתקעה בי ולא הלכה..
אבל זה לא ממש עזר.
כשהגעתי לבית ספר הכול נראה רגיל… אולי אפילו יותר מדי רגיל.
וזה כבר התחיל להיות חשוד.
בשיעור השני קרה משהו קטן — אבל זה בדיוק מה שנתקע לי בראש כל היום.
המורה ביקשה שנעבוד בזוגות, וכשכולן התחילו להתחלק, שמתי לב שאף אחת לא ממש הסתכלה עליי.
זה לא שלא רצו להיות איתי…
פשוט כאילו שכחו שאני שם.
בסוף הצטרפתי לקבוצה שהייתה כבר של שלוש, והן היו נחמדות, כן, אבל הרגשתי כמו תוספת.
שאני לא מועילה וגם לא מזיקה.
כמו מישהו שנדחף באמצע סיפור שלא שייך לו.
זה הציק לי יותר ממה שחשבתי.
בהפסקה הכול נהיה עוד יותר מוזר.
עמדתי ליד החברות שלי, והן דיברו — אבל פתאום הן הנמיכו קול.
ואז אחת מהן הסתכלה עליי, חייכה מהר מדי, ואמרה “לא משנה”.
לא משנה, מה?
אני יודעת איך זה מרגיש כשמסתירים משהו.
וזה בדיוק מה שזה היה.
זה היה כול כך חשוד.
ניסיתי לא לחשוב על זה, באמת.
אמרתי לעצמי שאני סתם מדמיינת, שאני מגזימה.
אבל בפנים… הרגשתי אחרת.
כאילו משהו משתנה ואני לא מבינה מה.
כאילו משהו משתנה ואני תקועה מאחור.
כשחזרתי הביתה לא ישר הלכתי לחדר.
ישבתי קצת בסלון, עם ספר ואז שמעתי שקיבלתי הודעה
ואז ראיתי את זה.
הודעות בקבוצה.
השם שלי היה שם.
הלב שלי התחיל לדפוק חזק יותר
לא פתחתי מיד.
לא יודעת למה… אולי פחדתי.
אבל בסוף כן.
וזה היה קצר.
מישהי כתבה:
“נראה לי שלאיה כבר לא כזה כיף איתנו בזמן האחרון…”
ואז מישהי אחרת ענתה:
“כן… היא פשוט נהייתה מוזרה קצת”
מוזרה.
קראתי את המילה הזאת שוב ושוב.
כאילו אולי בפעם העשירית היא תישמע אחרת.
אבל לא.
סגרתי את הטלפון.
לא הגבתי.
לא כתבתי כלום.
פשוט ישבתי שם, בשקט.
זה מצחיק… כי כל היום הרגשתי שמשהו לא בסדר.
ועכשיו אני יודעת מה זה היה.
או לפחות חלק מזה.
אולי הם צודקות?
אולי באמת השתניתי?
או שאולי… פשוט התחלתי להיות מי שאני באמת?
אני לא יודעת.
אבל דבר אחד בטוח —
זה כאב יותר ממה שחשבתי שזה יכאב.
אני מרגישה קצת לבד עכשיו.
אבל לפחות יש לי אותך, יומן.
לילה טוב
ליה.
|
|
|
|
|
1
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
