|
הרץ במבוך רסיסי התודעה פרק 5
|
לפני 2 ימים |
פרק 5
הם המשיכו ללכת בזמן שהם עוברים בין עצים ואבנים והשקט היה בילתי, נסבל היה ניראה שלאף אחד אין חשק לדבר אפילו מינהו שתק קצת לשם שינוי, הם המשיכו להיתקדם עד שהגיעו למנערה.
היא היתה ענקית וחשוכה מאוד, בכלל לא מזמינה מה שבטוח.
"מה לכל הקלאן המקום הזה?" שאל גאלי ושבר את השתיקה שהיתה במשך שעות.
"ניראה כמו מינהרה" ענתה לו ברנדה
"אים היא חושבת" התחיל מינהו "שהיא יכולה להתחיל להקרין לי את כל הרגעים המביכים בחיים שלי שלפחות ת'ביא גם פוקפורן בטעם תודעה".
ניראו חיוכים ומינהו ניראה גאה, כאילו הרגע מצא דרך יציאה מהמקום הידיוטי הזה.
"טוב למה אנחנו מחכים" אמר נאון.
"כן אין ברירה אלא להיכנס" הוסיף אריס.
"אולי זה מלכודת!" אמר גאלי ורואים שניבהל מהמחשבה.
"דבקה לא ניראה" לי ציין ז'ורז'ה בביטחון.
כולם זרקו עליו מבטים שואלים
"התכוונתי" הוא המשיך "התכוונתי שהם בטח רוצים שניכנס, יש שם משהו, אבל זאת לא מלכודת". ניראה שהוא דבק בדבריו
"למה אתה כל כך בטוח" שאל גאלי בקול חסר סבלנות.
"ביגלל שמימילאה אין דרך אחרת, אז גם מימילא אין ברירה" ניראה שכולם הסכימו עים ז'ורז'ה בעינין הזה אפילו מינהו, והם ניכנסו.
ברגע שהם ניכנסו החושך הכניע אותם , הם התחילו להיתקדם עד שלפתע האדמה התחילה לירעוד תומס לא ראה את חבריו אבל הוא שמע את הבהלה שבקולם, "מה קורה פה?!" נשמע קולו של נאון.
"או שלמבוך נימאס מהריח של גאלי או שהמבוך משחרר משהו" הדבדח מינהו, תומס לא הבין איך הוא יכול לצחוק ולרדת על אנשים בזמן כזה, גאלי לא נשמע שנעלב אבל שמעו את הכעס בקולו, אבל ניראה שמינהו לא גמר.
"כך או כך משהו מסריח קורה פה".
פיתאום. קול פקיעה, המינהרה התחילה להיתפצל ומיתוך האדמה יצאו קירות שהפרידו בינהם.
תומס ניסה ליצעוק אבל לא שמעו אותו, הוא הבין שמה שיש לו לעשות זה ללכת.
בזמן שהוא מיתקדם במינהרה בלי ליראות לאיפה הוא הולך הקירות נידלקו ועל הקיר ניראה הוא עצמו והוא צעק עליו "אתה רק מנסה להיות גיבור" התחיל הקול "אתה לא חושב על החברים שלך".
לשמוע את הקול שלו עצמו צועק עליו את זה ולראות אותו אומר את זה באמת גרם לו רגשות אשם.
במעבר אחר הלך מינהו, הוא לא פחד הוא רק הלך בתקווה לראות את היציאה ואז הופיעה דמותו על הקיר וגם כן צעקה עליו "אתה אגרסיבי מידי, אתה לא חושב ליפני שאתה עושא, אתה יותר מידי."
"אבל זה מי שאני" הוא לחש לעצמו.
גם ברנדה הלכה במעבר לבדה הפיצול פיצל את כולם, היא היתה מודאגת, ואז גם דמותה הופיעה על הקיר והתחילה ליצעוק היא הופתעה
"למה שקרת לתומס בכוויה?!" משהו שלברנדה הכאיב במיוחד היא לא סולחת לעצמה על זה, וכשהדמות שלה צעקה עליה ככה היא הרגישה באמת כל כך גרוע.
בעוד אחד מיששת המעברים ניראה גאלי, הוא הלך בבטחון עצמי גבוה מאוד, עד שגם לו הופיעה דמותו על הקיר, וצעקה
"איך יכולתה לתת להם לשלוט בך?!, אתה אשם שצ'אק מת!" את המילה האחרונה הוא צעק בקולי קולות, גאלי התחיל לרוץ מרוב בושה מעצמו כאילו יוכל ליברוח מהקול שלו, אבל הוא היה בכל מקום.
כך גם היה עים ז'ורז'ה הוא הלך במעבר אולי קצת לחוץ וברגע שהופיעה דמותו על הקיר הוא לא ניבהל הוא הופתע ועוד יותר כשהיא התחילה ליצעוק. "זה רק אשמתך שהיתה שקוף, לא עשיתה כלום בישביל למנוע את זה" הוא לא בכה אבל הוא דיבר "לא אני לא כמו שהיתי" הוא אמר בקול צרוד.
במעבר נוסף ניראה נאון שהיה מתוח וכשדמותו הופיעה על הקיר הוא ממש ניבהל ובימיוחד כשדמותו התחילה ליצעוק עליו "אתה זה שנתתה לאנשים לישלוט בך, זה אתה אשם בזה שאתה כל כך שקט"
היה לו קשה לישמוע דבר אישי כל כך. "זה היה רק פעם היום יש לי חברים" הוא התחיל ליבכות תוך כדי הליכה .
במעבר האחרון ניראה אריס שגם ניראה טיפה לחוץ כשדמותו הופיעה על הקיר וכשהיא התחילה ליצעוק עליו זה באמת שיגע אותו, "למה נתתה להם להרוג את רייצ'ל, היא היתה הראשונה שהיה אפשר לסמוך עליה!".
"דיי אני מיצטער לא יכולתי לעשות כלום" הוא צעק וכיסה את אוזניו בזמן שרץ.
כולם ניפגשו מחוץ למערה באותו זמן. מתנשפים שקטים ורואים שעבר עליהם הרבה.
תומס לא ידע בדיוק מה הם עברו אבל העדיף לא לישאול לעת עתה. |
|
