|
הרץ במבוך חלק 4 רסיסי התודעה
|
היום |
פרק 4-
הם ניכנסו לשביל והתחילו ללכת לא יודעים מה מצפה להם בזמן ששיברי הזכוכית המוזרים תקועים באדמה מישניי צדדיהם ואז זה קרה. המבוך, האי המוזר החל להיתעורר אבל זה היה מוזר הם התחילו ליראות זיכרון מהעבר על כל אחד מהזכוכיות המוזרות. כולם התפזרו ניסו לראות מה מקרין להם האי, המבוך הזה. הוא צפה בברנדה שצפתה בזיכרון מודחק שלה, על הזכוכית ניראתה אמא שלה, משתגעת הופכת לקוקוית גמורה. תומס הביט בפניה פס רטוב ניתלה עליהן.
מהצד השני ניראה מינהו שצפה בזיכרון מהלילה במבוך המבט שלו שידר עצב עמוק ואפילו קצת פחד .
גאלי עמד לידו הוא צפה בזיכרון שלו הורג את צא'ק אפילו מימבט מרחוק תומס ראה מספיק כדי ליבכות בעצמו, על גאלי היה מבט של אשמה תומס ידע כמה הוא מצטער אבל הוא בחיים לא ישלים עם המוות של חברו הקרוב.
ז'ורז'ה עמד ליד מסך שהקרין אותו בכוויה הוא ראה אותו מאבד את החברים שלו.
אריס ונאון עמדו אחד ליד השני, על המסך של אריס ניראה הוא עצמו כשהוא רואה את ריצ'ל נופלת לארץ לאחר שפגע בה הסכין.
ועל הזכוכית שליד נאון ניראה הוא בתוך מעבדה ביחד עים עוד פרופסור "אתה צריך לעשות יותר, אתה מחשב איטי מידי" בקע קול מתוך הזכוכית
הם המשיכו להתקדם עוצרים שוב ושוב ליד זיכרונות ליקראת סוף השביל תומס עצר ליד זיכרון ולא האמין למה שהוא ראה ,על הזיכרון ניראה... ניוט על הזיכרון ראו את ניוט בזמן שצרח עליו "תעשה את זה טומי" צרח עליו הקול "תיגמור את הסבל שלי" על עיניו של תומס ניקוו דמעות, וברנדה הבחינה בכך, הוא ראה את עצמו לוחץ על ההדק ורק הרגיש אשם יותר ויותר היה לו קשה עים הזיכרון הזה יותר מיכל זיכרון אחר.
ואז בדיוק כשמינהו היתקרב אליו הזיכרון נעלם.
"ראיתם את זה? ממש כאילו האי או המבוך איך שלא תיקראו למקום השיצי הזה יודע עלינו הכל" התחיל מינהו "זה היה ממש מוזר" היה צער בקולו
הם הבינו כשהם התחילו לצאת מהשביל לאחר שהזיכרונות התחילו להעלם, הם הבינו שהם צדקו עכשיו הם רק היתקדמו בתוך יער רגיל
"מה זה היה שם" אמר גאלי וסוף סוף שבל את השתיקה.
"אני לא יודע" השיב לו אריס.
"המבוך יודע עלינו הכל זה הכל" היתרגז מינהו
"אז מה אתה אומר בזה שהמבוך פורץ לנו למוח" אמר ז'ורז'ה בציחקוק ארסי.
נאון שלף מכשיר מכיסו והתחיל להזרים נתונים "האמתי שזה נכון" הוא אמר והרים את ראשו מהמכשיר הוא אמר את זה בכזו אדישות וקיבל מכולם מבטים שואלים ומבולבלים "תיראו" הוא התחיל "כל מי שניכנס לאי הזה התודעה שלא מתחברת אוטומטית למקום"
"אם ככה אז יש לנו עסק עם מבוך של תודעה?"
שאלה ברנדה
"חולני. אבל ככה זה ניראה" אמר גאלי
"זה נישמע דיי מוזר אבל כן" הוסיף אריס
"אז תנו לי רגע להבין, אתם אומרים לי שאני שוב חייב להוביל חבורת תינוקות שפיצים בתוך מבוך משויץ" ליגלג מינהו אף אחד לא ניראה כאילו הוא נעלב מינהו פלט נחרת צחוק זדונית ואמר "טוב אז אם צריך להתחיל ללכת אז אחרי, אחרי הכל אני הייתי רץ מוסמך" כולם ניראו כאילו אין להם כוח להתווכח עם מינהו והנהנו ביאוש. |
|
