קהילה - סיפורים ושירים
|
|
|
|
|
הריפוי– סיפור לכתב אורח
|
היום |
"ליאן, קומי! בית הספר מתחיל בקרוב!" ניחוחות של ארוחת בוקר טעימה במיוחד מגיעים מהמטבח יחד עם קולה של אמה. היא התרגשה בגלל שליאן מתחילה את היום הראשון של שנת הלימודים החדשה. אבל ליאן, רק רצתה להישען על מיטתה כמה שיותר. היא רק רצתה מנוחה, שקט מהכל, רגע של לעכל שוב את כל מה שקורה מסביבה. החרם. היא יצאה מחדרה והלכה לאמה עם חיוך מזויף, לקחה את התיק ויצאה מהבית לכיוון בית הספר. בתוך הלב של ליאן, הכל הרגיש כמו זכוכית שבורה. החרם בבית הספר לא היה צעקני, הוא היה שקט ומנוכר. המילים הפוגעניות שנכתבו עליה בקבוצות הווטסאפ נחרטו לה עמוק בנשמה. היא הרגישה שהיא מסתובבת עם ענן שחור מעל הראש, וגם כשהשמש זרחה בחוץ, אצלה בפנים היה חורף נצחי. היא הפסיקה לצייר, הפסיקה לשיר ופשוט חיכתה שהיום יגמר, אבל תמיד הייתה בתוכה תקווה שיהיה משהו טוב.
בשיעור, כל התלמידים נכנסו לכיתה. "תלמידים, אני נרגשת להציג בפניכם את התלמידה החדשה שלנו, מיה! קבלו אותה בהמון אהבה!" אז מיה הייתה תלמידה חדשה, כזו שלא ידעה את "החוקים" הבלתי כתובים של הכיתה. היא ראתה את ליאן יושבת לבד, כתפיה שמוטות ומבטה נעוץ ברצפה. מיה לא ראתה ילדה "מוחרמת". היא ראתה נפש שזקוקה לחיבוק. יום אחד בשיעור חופשי, מיה פשוט התיישבה לידה. היא לא שאלה שאלות, היא רק הניחה לידה אבן קטנה וחלקה שציירה עליה שמש. ליאן הביטה באבן. זה היה הדבר הכי יפה שמישהו נתן לה מזה חודשים. "למה?" היא לחשה בקול צרוד מחוסר שימוש. "כי נראית לי כמו מישהי שצריכה קצת אור" ענתה מיה בחיוך שקט. באותו רגע, משהו בחומת הקרח של ליאן נסדק. הן התחילו לדבר. לא על החרם, אלא על דברים אחרים: מוזיקה, חלומות וצבעים. זה מה שגרם לליאן לחייך חיוך אמיתי.
החברות עם מיה הפכה לקבלה וחברות אמיתית. מיה לימדה את ליאן ש"הם" הילדים שמציקים, לא מגדירים מי היא. הן התחילו ללכת יחד לים אחרי הלימודים, מקשיבות לגלים בים. ליאן גילתה שהנפש שלה היא כמו גינה שנבלה: היא זקוקה למים, לסבלנות ולמישהו שיעזור לנכש את עשבי הפחד. לאט לאט, ליאן חזרה להחזיק מכחול. תוך כדי שהיא ציירה ציור אקראי, היא חשבה לעצמה שהיא לא היחידה שעוברת את זה. "אנחנו חייבות לעזור לאחרים להרגיש את מה שאני מרגישה עכשיו" אמרה ליאן למיה. "התחושה שמישהו רואה אותך, שאוהב אותך, שאיתך, היא התרופה הכי חזקה בעולם." הן החליטו להקים קבוצה שתוקדש כולה לתלמידים ולילדים שעוברים חרמות בבתי ספר ובמקומות אחרים. המטרה לא הייתה רק להפסיק חרמות, אלא לרפא את הלבבות שנשברו בדרך. כי בתוכן נסתרות השמחה והאהבה שלכולם יש.
המפגש הראשון נערך בדשא של בית הספר. הגיעו חמישה ילדים. כולם ישבו במעגל. הם התחילו בדרך יצירתית, דרך יצירה. אחר כך זה עבר למשחקים ביחד, ואחר כך לעזור לעוד ועוד ילדים להכיר חברים חדשים ולבלות איתם. יום אחד, אחת הבנות שהובילו את החרם על ליאן עברה ליד המעגל שלהם. היא נעמדה בצד והקשיבה. היא ראתה את ליאן קורנת, מוקפת בחברים אמיתיים, והבינה שהיא הפסידה. החרם לא נשבר בגלל מלחמה, אלא בגלל שליאן פשוט הפסיקה להיות קורבן. היא בנתה לעצמה עולם כל כך יפה, שלחושך כבר לא היה מקום בו.
ככל שהזמן עובר, הסתיימה שנת הלימודים והתחילה השנה החדשה. זו הייתה השנה הראשונה עבור ליאן שבאמת התחילה עם חיוך ענקי על פניה. עם הזמן היא צברה יותר חברות, ביצעה עבודות בקבוצות עם תלמידים אחרים וכך היא נהפכה יותר ויותר מאושרת.
עבר היום הראשון של הלימודים והגיע הלילה. ליאן שכבה על מיטתה והביטה בתקרה, עם חיוך כובש על הפנים. פתאום, היא נזכרת שבדיוק לפני שנה היא הייתה עצובה ומבודדת, ועכשיו היא מלאת שמחה. היא ריפאה לה את הנפש. לצערה, מיה כבר לא איתה, היא עברה לעיר חדשה ולבית ספר חדש, לכן היא החליטה לכתוב לה מכתב.
"מיה חברתי הטובה ביותר,
אני רוצה להודות לך על השנה הנפלאה הזו שעברנו יחד. אין דרך לתאר את כל הדברים שעשית עבורי רק כדי שלא אהיה לבד. הארת לי את הנפש החשוכה, ובזכותך עזרנו לעוד ועוד ילדים שרק היו זקוקים לחברות אמיתית. וכל זה קרה בזכותך. כי ראית אותי ועזרת לי לעומת התלמידים האחרים בבית ספר שלי.
אני מקווה שאת הכרת חברים חדשים ומצאת לעצמך את המקום שלך, ואני מאחלת לך המון בהצלחה בשנה החדשה!
תודה על הריפוי.
אוהבת, ליאן."
-----------------------------------------------------------------------------------------
הסיפור עוסק בלראות את הילדים שעוברים חרם ולהעניק להם חברה שהם כל כך רצו. כפי שאתם יודעים, חרם הוא דבר שלא רק הורס את חיי החברה של אותם הילדים, אלא גם הורס ומחשיך את הנפש. זה הזמן שלנו להסתכל עליהם ולגשת אליהם, כי אם לא אנחנו נעשה את הצעד, אף אחד לא יאיר להם את הנפש. אז אל תחכו לעשות את זה – הסתכלו סביבכם, ואתם יכולים להיות הראשונים שיכולים להעניק להם אור, חברה ואהבה. תדווחו לאנשים מבוגרים, תפנו אל הילדים המוחרמים, שחקו איתם וכך תרפאו להם את הנפש שסחבה עמה בדידות. ככה אנחנו יכולים להפסיק את זה. אנחנו יכולים לשנות את חייהם לטובה:)
רוצים פרק נוסף? כתבו בתגובות:)
שבוע טוב:) |
|
|
|
|
|
16
|
|
|
|
|
|
|
|
|
היום 21:08 |
איזהכיף192 |
6 |
|
מושלם! |
|
|
|
|
|
היום 18:08 |
איתן3340 |
5
|
פרק נוסף דחוף
בהצלחה! |
|
|
|
|
|
היום 18:01 |
llomerIl |
4
|
|
ואו ממש ממש מהמם אני רוצה אפילו חלק שתיים היה פשוט מרתק! |
|
|
|
|
|
היום 17:57 |
8חדגה |
3
|
|
איזה מהמם ענבר!❤ |
|
|
|
|
|
היום 17:51 |
וטחינה1234 |
2
|
|
סיפור מקסים!! |
|
|
|
|
|
היום 17:44 |
llomerIl |
1
|
|
ואו, פשוט מטורף חח |
|
|
|
|
|
|
|
