|
שנה גישה - פרק 8 ואחרון ! ♥️
|
לפני 3 ימים |
פרק שמיני:
למחרת, זה היה יום שישי, וקמתי בכיף כי: 1. אין לימודים היום 2. ממש הוקל לי אחרי שאני ואחותי דיברנו אתמול. ואותו דבר גם לגבי השיחה עם דניאלה.
"רון, ליאל אמרה לי שעכשיו את מקבלת את המצב יותר טוב." אבא שלי אומר לי.
"כן. טוב. היא שיחדה אותי, ראית?" אני מראה לו את המחברת. כבר בהתחלה ידעתי שאני ממש אכתוב בה - כמו יומן!...
"ראיתי. זה מאוד מאוד יפה." הוא אומר ובכל זאת לוקח ממני את המחברת ומדפדף. "הודית לה על המתנה, רון?"
"ברור! וזה שוחד, לא מתנה." אני אומרת בצחוק. "אני צוחקת!" אני אומרת לו לפני שהוא יגיד משהו.
הוא נאנח. "חינכנו אתכן להיות עצמאיות מידי." אני מחייכת כשאני שומעת את זה. הוא אומר את זה הרבה.
"אורית, אני צודק?" הוא אומר לאמא שלי "ליאל מחקה את אחותך, שעברה ללונדון לפני שלוש שנים."
"לליאל יש מטרה, היא מגשימה את החלום שלה..." אני אומרת ומרגישה באמת שמחה.
הזמנתי את נויה אליי הבייתה. הרבה דברים ישבו לי על הלב ורציתי לדבר איתה, וכמובן להתנצל.
ניקיתי את החדר וסידרתי אותו (כמו כל יום שישי) ואז שמעתי דפיקה קטנה בדלת.
הלכתי במהירות אל הדלת ופתחתי אותה.
"היי.." נויה אומרת וסוג של מחייכת.
שאפתי נשימה בהפתעה מוחלטת. "עשית גשר?!?"
"כן!" היא מחייכת במבוכה.
"וואו זה מושלם לך!" אני אומרת בהתלהבות.
"תודה.. שמו לי אותו ממש הבוקר אז לא התרגלתי וזה לפעמים כואב לי." היא אומרת. "מוזר לי גם לדבר איתו."
"את תתרגלי מהר, את תראי! בואי." אני מסמנת לה לבוא לחדר. "איך לא סיפרת לי שאת עושה אותו היום??"
"אממ, האמת? התביישתי. בכלל קיוויתי שאצליח להתחמק מזה, אבל, בסוף לא." היא אומרת בכנות. "וגם בגלל המריבה שהייתה לנו."
"רגע, למה שתתביישי ממני?" אני חייבת לדעת. נויה הכי פתוחה וכנה כשהיא איתי.
"כי... כי קנאתי בך." היא אומרת.
מה? נויה קינאה בי?
"אוף, זה נכון. אני מקנאה בך שאת יכולה להיות כל כך אמיתית ואת עצמך עם אחרים. את עושה מה שבאלך בלי לחשוב יותר מידי. הלוואי שהייתי כמוך. את גם חכמה ומגניבה ברמות, את עצמאית ולגמרי חופשייה. הרגשתי שהמזל שלי ברצפה."
מאיפה זה בא? אני זאת שאמורה לקנא בה! אבל מסתבר שגם היא קינאה בי. וואו, אף פעם לא הסתכלתי על זה ככה!
"אני מודה שמאוד קנאתי ואפילו התעצבנתי כשראיתי אותך ואת נועם מדברים-"
"מה?" אני אומרת ולא מצליחה לא לחייך. "את מאוה-"
"אבל אחר כך נזכרתי שאת בכלל לא יודעת כנראה שאני בקטע שלו. לא באמת אמרתי לך."
"אז אח שלך ידע את זה" אני מחייכת בעוקצנות.
"אני יודעת שזאת שטות. אני די מתגברת על זה כבר." נויה אומרת.
"זה לא. אם כבר, זה שטותשאני בכלל מקנאה בך, נויה!" אנחנו צוחקות מהבדיחה השטותית שלנו.
איזו הקלה זאת הייתה להגיד את מה שאני חושבת. אחרי שסיפרתי לנויה למה אני קנאתי בה, הבנתי תוך כדי דיבור, סוף סוף, כמה הגזמתי וכמה הייתי חסרת פרופורציות במחשבות שלי. אני הרי יודעת שנויה לא מושלמת – ובגלל זה אני כל כך אוהבת אותה!
"זה מזכיר לי את המשפט – הכל עניין של גישה!" נויה אומרת ומחייכת חיוך גדול עם הגשר החדש הנוצץ שלה.
וזה הזכיר לי את הסרטון ההוא בטיקטוק שראיתי לפני כמה ימים – את אותה משהי חייכנית עם שיער חום יחסית קצר בהיר, דומה לשלי, וסרט לבן, שהיא הסבירה משהו על ראייה חיובית על החיים. חשבתי על זה והבנתי שיש מצב שזה מן סימן.
~סוף~
♥️
|
|
מוקדש
לכולםםםם♥️♥️♥️♥️הכל_עיניין_של_גישה♥️הסוףשלהסיפור...ואולילא?... | |
|
|
