|
שנה גישה - פרק 3
|
אתמול |
פרק שלישי:
נויה הסתובבה ומיד הפרצוף שלה הפך ממרוגז למבוהל. אני יודעת כי שמעתי אותה מתנשמת בהפתעה והיא נרתעה קצת לאחור.
"סוף סוף אתן שמות לב." זה היה סהר, והוא החזיק את הטלפון שלו וצילם. צילם אותנו.
הוא אמר את זה בלעג ובהתנשאות והסתכל על נויה במיוחד, בפרצוף לא הכי אדיב.
אני הייתי צריכה לשים לב אליו, נויה הייתה סוג של עם הגב אליו. הוא אמר את זה סתם כי די שונא אותה.
ועכשיו הוא צילם אותנו וזה בטוח לא סימן טוב, בגלל- שמה שאמרנו היה מידע שלא היה כדאי שיגיע לידיים הלא נכונות, וסהר הוא הילד הכי מעצבן ולא בוגר בכיתה שלנו, ונראה לי גם בכל השכבה, ובגלל - שסהר היה דלוק על נויה – זה היה ברור. וזה היה ברור שנויה ממש לא דלוקה עליו. ולמה שהיא תהיה? (הוא קצת מזכיר לי את גסטון מהסרט היפה והחיה עכשיו כשאני חושבת על זה.)
נויה ניסתה לקחת לו את הטלפון מהיד, אבל הוא היה מהיר. היא ניסתה עוד כמה פעמים אבל גם הן לא צלחו.
סהר החזיק את הטלפון בשתי הידיים שלו מאחורי הגב שלו. כשחיוך ניצחון על פניו.
"עכשיו כולם יכולים לראות את הפרצוף האמיתי שלך." הוא הסתכל על נויה בעיניים הכחולות שלו ונראה מרוצה מעצמו.
פתאום חשבתי על משהו. "רגע נויה, למה את מודאגת? בטח בכלל לא ראו אותך בסרטון הוא צילם את הגב שלך!"
"ממש לא. צילמתי מזווית שיראו ממנה את הפנים שלה, הנה תראי!" סהר חשף עכשיו את הטלפון והחזיק אותו ביד אחת, וקצת קירב אלינו את הטלפון כדי שנראה את התמונה של הסרטון.
חטפתי ממנו את הטלפון במהירות הבזק.
"תחזירי לי את הטלפון יא חתיכת אריה! מה עבר לך בשיער?" הוא נוהם. כן, השיער שלי עדיין מבולגן. אני מתחילה לרוץ, תוך כדי שהוא רודף אחריי - אני צריכה למחוק את הסרטון!
לא. נכון. - נעלתי את הטלפון איכשהו!
אני מנסה לנחש סיסמאות, 1234, 0000, 1111.... כמה ניסיונות אחרי - הטלפון ננעל לדקה.
הוא תפס אותי. הסתובבתי אליו. לא היה לי כבר מה לעשות עם הטלפון שלו.
הוא עצבני עליי זה בטוח. הוא מרים את היד שלו ואני ממש חושבת שהוא עומד להרביץ לי! (או לקחת את הטלפון).
אבל בגלל שנרתעתי לאחור והגנתי על עצמי, נחבטתי בגדר שמקיפה את הנחל של האבובים והפלתי את הטלפון שלו לנהר.
אוקיי, זה מה שחשבתי באותו הרגע. (הפלאשבק מאילת) אבל מסתבר שהיה לו מזל והטלפון נחת על סלע גדול, ממש בגבול של ליפול אל המים...
סהר קפץ מהר מהגדר אל הצד השני וכמעט נפל למים בעצמו (למעשה, הנהר לא היה עמוק כל כך) אבל בסוף הוא חזר יבש כמעט לגמרי ועם הטלפון ביד. (באסה)
בזמן שהוא קפץ אני התרחקתי מהבן אדם הזה. לא ידעתי ממה לצפות ממנו, מי יודע מה הוא יעשה.
אבל לא קיבלתי תשובה לשאלה כי אז הגיע חבר שלו, נועם, לקרוא לו לבוא.
למה הוא חבר שלו אני לא יודעת, בחיי. נועם הוא מן "ילד טוב" - ההפך מסהר.
נועם ראה אותי ואת נויה ואמר כזה מופתע "אה היי, גם אתן פה." הוא בטח לא הבין מה קורה, ולמה אנחנו עומדים בסיטואציה כזאת מוזרה...
הוא הסתכל עליי קצת יותר זמן והבנתי שהוא הבחין בשיער שלי, (לא צריך להיות חד הבחנה) - שלא רציתי לדעת איך הוא נראה עכשיו אחרי שרצתי. טוב לא היה לי כוח לכלום בשלב הזה. אז סתם עשיתי כזה היי בחזרה, כי נויה לא הגיבה משום מה.
{המשך יבוא}
|
|
מוקדש
לכולםםםם♥️♥️♥️♥️הכל_עיניין_של_גישה | |
|
|
