קהילה - סיפורים ושירים
|
לאונרד113
|
0
|
|
|
|
|
|
ספר חדש : פרולוג - טייס מלידה
|
היום |
היי אז אני לאונרדו אפשר לקרוא לי גם לאון או לאו ואני כותב ספר!
כדי שתוכלו להיכנס לעניינים הנה תקציר לכם :
אוויל ראייר נער בן 12 מגלה שבעצם הגיע מכוכב אחר המכונה "וורדיס 11" הוא מגלה שמפלצות החריבו חצי מהכוכב שלו ושיש מחתרת שמנסה לעצור את המפלצות , בזמן שאוויל וחבריו מנסים להציל את וורדיס קוראים להם מלא הרפתקאות האם אוויל יצליח לעצור את המפלצות? מי עומד מאחורי המפלצות האלה ואיך הן הגיעו? תגלו בספר שלי! שדרך אגב , אין לו שם! אז מבקש שתמציאו לו שם בתגובות מאוד אשמח לקרוא אותןן!
אז הנה הפרולוג ( השם של הפרולוג בכותרת)
הלהבות הגוועות התרוצצו בהריסות על רקע שמיים ירקרקים. ניקולס עמד על האדמה החשוכה, מוקף בהריסות ופסולת. הוא היה גבוה יחסית מבן אדם, אך ידיו נראו קטנות מאוד בהשוואה לגופו. הוא חיפש משהו בהריסות, ונראה שלא הרגיש את האש עולה מהמקום בו חיפש כרגע. על פניו של ניקולס הייתה הבעת פחד והתרגשות. הוא חיפש משהו חשוב מאוד. "בדקת שם?" בצללים שהטילו סלעי האבן הסדוקים עמד גבר עם זקן כסוף שהיה מעט גבוה מניקולס. "הו, שרדת! מר טריגלס!" מר טריגלס הביט ישר בעיניו באדישות רבה ואמר, "שאלתי אם בדקת שם." ניקולס הביט במקום שאליו הצביע מר טריגלס וצעק בהתרגשות: "הוא כאן! ואני חושב שהוא חי. איך ידעת, אדוני?"
ניקולס שם את מה שמצא בשמיכה. טריגלס ענה: "הייתה לי תחושה."
"ועכשיו, ניקולס, האם תוכל בבקשה להביא אותו לחללית? אל תדאג, הוא יעוף לשם בערך במהירות האור. הוא יהיה שם תוך שניות. אני -" ניקולס קטע אותו, "האם אוכל ללוות אותו?" בזמן שדיברו, הם הלכו בשביל מתפתל ליעדם. אש הייתה סביבם. זה היה כאילו הגיעו לגיהנום.
"בסדר גמור, ניקולס, אבל זו הפעם האחרונה שאתה עושה טעות." השביל פנה, כמו כיכר, ועל ערימת הריסות ישבה קפסולה ענקית. "וזכור, בשום פנים ואופן אל תלחץ על הכפתור האדום." הזהיר מר טריגלס. "כדי להפעיל, לחץ על הכפתור הירוק הקטן בצד שמאל."
"בסדר, מר טריגלס, להתראות!"
ניקולס הלך בשביל של עפר שרוף, חלקיקי עשן עלו מכמה חלקים מהרצפה, "אנחנו רק צריכים לעשות את זה..." אמר ניקולס במרץ. לבסוף, כשהגיע לסוף השביל, ראה קפסולה לבנה, שהייתה נקייה מאוד בהשוואה לשאר השביל. ניקולס צעד לעבר הקפסולה בהתרגשות. דלת הקפסולה נפתחה ומדרגות הופיעו. ניקולס דילג על שלוש מדרגות כי היה גדול והוא נכנס עם מה שהיה לו במגבת. בקפסולה היה כיסא שניקולס התיישב עליו בנוחות. לפניו היה שולחן מלא כפתורים בכל מיני צבעים ובאמצע כפתור אדום גדול. הדלת נסגרה והמדרגות נעלמו. דממה נפלאה השתררה בתוך הקפסולה. ניקולס דיבר לעצמו: "רגע הירוק מימין או הירוק משמאל?" נראה שלניקולס היה זיכרון די גרוע, אבל בסוף הוא נזכר. "משמאל! סוף סוף אני זוכר משהו."
רעש מנועים נשמע מאחוריהם ומהמגבת הופיעו פניו החיוורות של תינוק קטן עם שיער תכלת. התינוק התחיל לבכות וניקולס ניסה להשתיק אותו ולאחר כמה שניות הוא הצליח כאשר נדנד אותו קלות. מסך מעל השולחן נדלק, פנים הופיעו מולו וקול נשי רובוטי אמר: "ברוכים הבאים לחללית של רוברט. כאן תוכלו להגיע לאן שתרצו תוך מספר שניות. אנא ציינו את יעדכם." ניקולס ניסה להוציא משהו מכיסו ושלף דף נייר מקומט רטוב מזיעה. "אה... כדור הארץ!" ענה ניקולס למכונה. "היעד הבא שלכם הוא: "כדור הארץ". אנא חגרו את חגורות הבטיחות שלכם והתכוננו לטיסה של 10 שניות." ניקולס כבר חגר את חגורתו, אז הוא הביט במכונה כאילו מחכה למשהו. "3" אמרה המכונה, אבל הפעם בקול גברי. "2" ניקולס התיישב בחוזקה בכיסא. "1" ניקולס הרגיש כאילו הוא באמצע החלל ולא נוגע בכלום. הם היו בחלל, הוא והתינוק בחלל. "ובכן, האם אני חושב שאני צריך ללחוץ על הכפתור האדום עכשיו?" ניקולס לחץ על הכפתור האדום. מיד נשמע צליל אזעקה חזק והתינוק התחיל לבכות שוב. המכונה אמרה בקול נשי: "כפתור חירום, כפתור חירום!, השמדה עצמית בעוד כשתי שניות!" ניקולס התחיל להתנשף בפאניקה מטורפת, אבל אז המכונה אמרה "ההשמדה העצמית בוטלה". ניקולס הביט בתינוק שהחזיק ולחץ על הכפתור הסגול שהיה הקרוב אליו ביותר באותו רגע. "אוי, הצלת את חיינו! אתה בדיוק כמו ההורים שלך!" ניקולס נראה שמח, אבל אפשר היה לראות שגם בו פנים של עצב. הם נחתו על שדה חיטה ענק. הם ראו זאת כשדלת הקפסולה נפתחה והמדרגות הופיעו. השמיים היו שחורים והיו הרבה כוכבים, וביניהם היה כדור לבן ועגול שהיה הירח. בשקט, כדי שלא ישימו לב אליהם, ניקולס לקח את התינוק והגיע למרגלות דלת עץ ישנה שעליה כתוב "משפחת ראייר". ניקולס נראה עצוב ואמר לתינוק כאילו יבין אותו: "נתראה שוב, חבר... נתראה אחר כך..." וניקולס הוציא מכתב מכיסו והניח את התינוק עם המכתב על מפתן הדלת, והלך משם בצעדים שקטים.
אהבתם? אם כן אז תנו לייק ותכתבו בתגובות מה להוסיף כי גם אתם משתתפים ביצירה של הספר! |
|
|
|
|
|
|
|
|
