|
אפרים מהחוף האבוד
|
אתמול |
---
*אפרים מהחוף האבוד*
בחוף שבקצה של אי לא ידוע,
גר אפרים, מיקמק עם נשמה רגועה.
הוא אסף צדפים, בנה ארמונות בחול,
אך עמוק בליבו — תמיד היה חסר קול.
כי כשהיה קטן, סירה נסחפה,
ולקחה איתה את אחותו, נועה החביבה.
מאז אפרים ישב כל ערב לבד,
מסתכל על הגלים, שואל – “איפה את?”
יום אחד הגיעה למיקמק סיטי סערה,
הביאה איתה בקבוק זכוכית עם פתק נורא:
“אני חיה באי אחר, לא רחוק בכלל,
מצא אותי, אחי, אני שולחת לך גל.”
אפרים לא חיכה, קפץ על סירה קטנה,
עם כובע מצחייה, ותקווה ישנה.
הוא שט בים סוער, נאבק בגלים,
חיפש את האי בין אלף צלילים.
לבסוף הגיע לחוף מוזהב,
ושם, על סלע — עמד מיקמק עם חיוך אהב.
זו הייתה נועה, קצת שזופה אבל שלמה,
היא חיבקה אותו חזק — כמו חלום של נשמה.
הם חזרו לעיר, כל החברים שמחו,
וקיבלו את נועה כאילו לא הלכה אף פעם, לא ברחה.
אפרים חזר לאסוף צדפים, אך לא לבד,
כי כעת לצידו — תמיד אחותו שוב שם יד ביד.
---
*מוסר השכל מתוק מהים:*
גם אם החיים זורקים אותך אל מקום מרוחק,
אהבת משפחה – תמיד תנצח חזק.
אל תוותר, גם כשאבוד – המשך לחפש,
כי כל לב בודד – רק מחכה להתאפס |
|
