|
סיפור למיקמקון
|
לפני 2 ימים |
סיפור ההרפתקה של יואב ודניאל:
בעמק רחוק, בין הרים גבוהים ויערות עבים, חיו שני נערים בשם יואב ודניאל. יואב היה ילד חזק, נועז וחוצפן. דניאל, לעומתו, היה פיקח, זהיר ומחושב. השניים לא ממש הסתדרו זה עם זה. יואב תמיד רצה להרפתקאות מסוכנות, בעוד שדניאל העדיף להישאר בבית ולקרוא ספרים על גיבורים גדולים.
יום אחד, בשעת צהריים, יואב הציע לדניאל לצאת להרפתקה ביער האפל. "בוא נחקור את היער, שמועות אומרות שיש שם אוצר קסום!" אמר יואב בהתלהבות. דניאל, שהעדיף את השקט של ספריו, התנגד ואמר: "לא, יואב, זה מסוכן! היער מלא בשדים ובמפלצות." אבל יואב לא התייאש. "אתה מפחד, נכון?" הוא התגרה. דניאל, שחש תחושת אתגר, הסכים בסופו של דבר.
כשיצאו לדרך, השמש החלה לשקוע, והיער הפך חשוך ומפחיד. תוך כדי הליכה, הם החלו לריב על הכיוון. יואב היה בטוח שהם צריכים ללכת ימינה, ואילו דניאל טען שהדרך הנכונה היא שמאלה. "אתה אף פעם לא מקשיב לי!" צעק יואב. "אתה פשוט פחדן!" ענה דניאל בזעף. הריב החריף, והם כמעט החליטו לחזור הביתה, אבל משהו משך אותם להמשיך.
פתאום, הם שמעו רעש חזק מבעד לעצים. הם התקרבו בזהירות, והופתעו לגלות שד רשע בשם נזק, שהשתמש בכוחו לרדוף אחרי חיות היער ולאיים על התושבים. נזק היה שד אדום עם עיניים זוהרות, והוא היה נורא ומפחיד. "לא תברחו ממני!" צעק נזק, והנערים מצאו את עצמם לכודים בין היער לבין השד.
באותו רגע, נזכר יואב באגדות ששמע על גיבורי עבר שהצליחו להביס שדים בעבודת צוות. הוא פנה לדניאל ואמר: "אני יודע שאנחנו לא מסתדרים, אבל אם לא נשתף פעולה, ניכחד כאן.
ההרפתקה של תמר ויותם
בעיר קטנה ועירונית, בין בניינים גבוהים וחנויות צבעוניות, חיו תאומים בשם תמר ויותם. תמר הייתה ילדה נמרצת, מלאת חיוניות ויצירתיות, בעוד שיותם היה שקט, מחשבה מעמיקה ואהב לקרוא ספרים על הרפתקאות וגיבורים. השניים היו שונים מאוד זה מזה, ולעיתים קרובות מצאו את עצמם רבים על דברים קטנים.
יום אחד, כשהם חזרו מבית הספר, מצאו ספר עתיק וישן על הספסל בגן השעשועים. הספר היה מכוסה באבק והכותרת שלו הייתה "סודות היער האסור". תמר, שידעה שהספר יכול להכיל הרפתקאות מסתוריות, הציעה: "בוא נפתח אותו ונראה מה יש בפנים!" אך יותם, שחשש מהסכנות שעלולות להיות ביער, השיב: "לא, תמר! זה מסוכן. אנחנו לא צריכים להיכנס לכל מיני מקומות מפחידים."
תמר התעצבנה על האח שלה. "אתה תמיד פוחד! למה אתה לא יכול להיות קצת יותר נועז?" אמרה בכעס. יותם, שהרגיש שהשיחה מתפתחת למריבה, ענה: "את צריכה להבין שיש דברים שלא כדאי לעשות! מה יקרה אם ניתפס על ידי שד או מפלצת?"
באותו רגע, הם שמעו רעש פתאומי מהספר. הוא נפתח בעצמו, והאור ממנו נתן להם תחושה של משיכה. "אתה רואה? זה קרה בגללך!" אמרה תמר בזעף. יותם, שנשאב לסקרנות, הסכים בסופו של דבר להיכנס ליער האסור, רק כדי להראות לתמר שהוא צודק.
כשהם נכנסו ליער, האוויר היה קריר והעצים היו גבוהים ומסתוריים. לא עבר זמן רב עד שהם שמעו רעש מאחוריהם. הם הסתובבו וראו שד רשע בשם סמראל, שהיה מפורסם באגדות המקומיות. סמראל היה שד גדול עם קרניים שחורות ועיניים אדומות זוהרות. "ברוכים הבאים ליער שלי!" הוא צעק בקול רם. "כאן אין מקום לילדים כמו אתם!"
תמר ויותם, שהבינו שהם בצרות, החלו לרוץ. "אני לא יודעת מה לעשות!" צעקה תמר. "היה לך רעיון!" ענה לה יותם, מבולבל. הם רצו מהר יותר ויותר, עד שהגיעו לפסגת גבעה קטנה. שם, הם נשכבו על האדמה, מתנשמים בכבדות.
"אני מצטערת," אמרה תמר, "לא הייתי צריכה להתעקש." יותם הסתכל עליה ואמר: "אני גם מצטער, לא הייתי צריך להיכנס ליער. אבל עכשיו אנחנו כאן, ואנחנו צריכים למצוא דרך להנצח את סמראל!"
בזמן שהם ישבו שם, הם הבחינו באבן קסומה מוארת באור ירוק. תמר ניגשה לאבן, ופתאום היא שמעה קולות של גיבורים מהעבר מספרים על כוחותיהם. "הה, יותם! זו אבן קסומה! היא יכולה לתת לנו כוח!" היא אמרה בהתלהבות.
יותם, שהיה פחות בטוח, אמר: "אבל איך אנחנו יודעים שהיא לא מסוכנת?" תמר ענתה: "לא נוכל לדעת אם לא ננסה!" הם החליטו לקחת את האבן ולנסות להשתמש בה כדי להילחם בסמראל.
בעוד הם מתכוננים, סמראל התקרב אליהם שוב. "חושבים שאתם יכולים לברוח ממני?" הוא צעק. תמר ויותם, מלאי אומץ, עמדו יחד עם האבן. "סמראל! אנחנו לא מפחדים ממך!" אמרה תמר, והאבן החלה לזרוח באור עז.
סמראל נבהל, ולא ציפה למתקפת הפתע. יותם, שהרגיש את הכוח שבאבן, נעמד ליד אחותו. הם צעקו יחד והאבן שחררה כוחות קסומים שהכו את סמראל. השד התחיל להיסדק, ובסופו של דבר התפורר לאבק.
כשניצחו את סמראל, תמר ויותם הרגישו תחושת ביטחון ואחווה שונה מבעבר. "עשינו את זה יחד," אמר יותם |
|
