קהילה - סיפורים ושירים
|
|
|
|
|
כבר לא נסיכה - כתב אורח (פרק 4)
|
אתמול |
טובבב זה כנראה הפרק האחרון להיות כי אני צריכה לכתוב עוד וזה לוקח לי די הרבה זמן ^~^
בקיצור תודה לכל מי שמגיב!
•••••
היא כבר לא ניסתה לספור נשימות.
היא הייתה ערה מוקדם, עוד לפני שהשמש עלתה ממש. האוויר בחדר היה קריר, אבל לא קפוא. קירות האבן הפיצו הד עמום לכל תנועה, לכל נשיפה. הפעם — בניגוד לפעמים הקודמות — היא קמה בלי שתרגיש מיד כאילו תיפול. הגוף עוד כאב, אבל פחות. השרירים עוד התנגדו, אבל נכנעו מהר יותר.
האימונים האלה לא היו מה שהיא חשבה שיהיו. כל חייה היא ברחה המורשת שלה, מהכתר ומהחובות שלה כנסיכה, היא תמיד רצתה להיות נערה פשוטה, אבל כשהבועה שלה התפוצצה - לא היה לה לאן לברוח. וזה היה קשה.
אבל למרות זאת, כשהיא יצאה מהחדר, כבר לא היה פחד. אולי זה היה מה שגרם לה להיראות שקטה כל כך — אבל מבפנים, הרגש התחלף. היא לא הייתה שלווה. היא רק לא הרגישה שבורה.
⟡
"קחי. תלבשי את זה."
סאיי זרקה לעברה מעין גופייה מחוספסת ומכנסי בד בגוון כהה. "אם תישארי עם המכנסיים האלה עוד יום אחד אני אחשוב שאת עושה דווקא."
סאיי - שהתגלתה מהר מאוד הרבה פחות מאיימת משהציגה את עצמה - מהר מאוד הפכה למורת הדרך של איזי כאן.
"זה לא בדיוק הבגד שבחרתי." איזבל הרגישה צורך להתמקח
"וזה בדיוק העניין. פה את לא בוחרת כלום. זה חלק מהכיף."
סאיי הובילה אותה החוצה, למסדרון הארוך שהוביל לאזור האימונים. היום היה בהיר יותר מהקודמים. הקירות נראו פחות מאיימים כשאור חלש שטף אותם, והאדמה הייתה רכה תחת רגליים יחפות. אף אחד לא כבל אותה, לא עקב אחריה בגלוי. אבל היא ידעה — היא נבחנת.
"תגידי, תמיד ככה פה?"
סאיי הרימה גבה. "מה, על הפנים? כן. זה כל הקטע."
היא חייכה קלות. איזבל הופתעה מעצמה — היא חייכה.
לא צחקה, לא עקצה. חייכה באמת.
"תתפלאי כמה קל להתרגל לזה," סאיי הוסיפה. "ברגע שאת מפסיקה לחשוב על מה שהיה."
"זה קשה. לא לחשוב."
"ברור. אני עדיין חושבת עליהם."
"מי?"
סאיי שתקה רגע. ואז אמרה, כמעט בלחש: "המשפחה שלי. נהרגו בתחילת השנה השנייה. הפצצה של הצפון. לא ראינו את זה בא. אני הייתי באימון. לא בבית."
היא לא אמרה יותר מזה, אבל היה משהו באופן שבו העיניים שלה ננעצו באבן שמתחת לרגליים — שגרם לאיזבל להבין: זו לא פציעה שאפשר לרפא.
"מאז את פה?"
"מאז אני פה. לא כי אני גיבורה. כי לא היה לי לאן ללכת. ועכשיו... עכשיו אני יודעת למה אני כאן."
"כדי להילחם?"
"כדי להרוג את מי שנתן את הפקודה."
איזבל לא אמרה כלום. היא רק הסתכלה על סאיי. הרוח העבירה שערה ג'ינג'י פראי מול עיניה, והיא לא טרחה להסיט אותו.
זו לא הייתה סתם הבטחה שנושאת הרוח - זו הייתה שבועה לנקמה
⟡
האימונים היו כמו עונש.
ריצות. טיפוס. קרבות מדומים. מטרות חץ וקשת. היא נכשלה בכולן.
"את מחזיקה את הקשת כאילו את פוחדת ממנה," העיר מרקוס. הוא עמד בצד, שקט, אבל הפעם הרשה לעצמו חיוך קלוש.
"אולי כי אני כן פוחדת ממנה."
"אז אל תשתמשי בה. תמצאי משהו שאת לא פוחדת ממנו."
היא לא ענתה. במקום, חיפשה את סאיי במבט. היא ישבה בצד, מנקה סכין באבן חדה, כאילו זו לא סכין אלא תכשיט.
'אני בכלל לא שייכת לכאן. זאת חייבת להיות טעות...'
אבל מישהו בחר לה להביא אותה.
למה?
היא לא הספיקה לחשוב עוד. דנר - שהתברר שהוא ה' 'קפטן' של הקבוצה הזו - שרק וכולם קפצו לעמידה. קצין מבוגר, לראשונה מאז שנכנסה למחנה, עמד שם עם מגילה מגולגלת. הוא דיבר בקצרה — משהו על חלוקה לקבוצות, על הכנה לשטח, על מי כשיר ומי לא.
ואז, כאילו הייתה בלתי נראית, הוא עבר על שמה במהירות.
היא לא הייתה חשובה.
⟡
בלילה היא שוב לא נרדמה.
היא ישבה בפינת החדר, עטופה בשמיכה דקה, והסתכלה על הסורג שתוקן. הפעם חזק, בלי שום סיכוי.
והיא התחילה לחשוב.
היא התחילה לדמיין את אדוארד חובש את הכתר, את אביה תופח לו על השכם ורוצה ממנו, מביט בו בגאווה - מבט שבו לא הביט בה בחיים.
היא נרדמה, דמעות זולגות והלב נשבר מחדש.
⟡
בבוקר שאחריו — אית'ן לא היה שם. גם לא בערב. יום שלישי ברצף.
היא לא שאלה עליו. היא לא רצתה שיחשבו שהיא אכפתית.
אבל משהו בזה צרם לה. לא כי הוא היה חביב. להפך.
אלא כי נוכחותו תמיד באה עם הבטחה למסגרת. והיעדרו? כאילו משהו נבנה מאחורי הקלעים.
⟡
"אז למה את פה בעצם?" שאלה סאיי בלילה השלישי.
הן ישבו שתיהן על הגג של אחד מהמבנים הנטושים. אף אחד לא בא לשם. היה שקט.
"אני לא יודעת."
"לא קיבלת מכתב? הוראה? תדרוך? כלום?"
"אני הייתי אמורה להגיע למעבר ההרים. שליחוּת דיפלומטית. משם... הכל התערפל." היא הרגישה לא נעים לשחק לסאיי אבל היא ידעה שתרגיש עוד יותר לא נעים אם תגיד את האמת - שהיא נסיכה אנוכית שיצאה לדהירה לא אחראית
"מוזר."
"מאוד."
"אז למה את פה באמת, איזבל?"
היא שתקה.
השקט ארך יותר מדי זמן.
"אולי... כי מישהו רצה שאהיה כאן. כי אולי יש לי תפקיד."
"איזה תפקיד?"
"אני עוד לא יודעת."
"אז כדאי שתגלי מהר. המקום הזה לא מחכה לאף אחד." |
|
|
|
|
|
12
|
|
|
|
|
|
|
|
|
היום 10:23 |
33שלוש33 |
4
|
|
מושלםםםם |
|
|
|
|
|
היום 10:05 |
רומלכה43 |
3 |
זה מושלםםםםםם
את כותבת מושלם, הסיפור מושלם
הכללללל |
|
|
|
|
|
אתמול 16:56 |
קאסתרוויל |
2
|
וואי זה סופר מענייןןןן
אבל לא הבנתי מה המקום הזה, מה רוצים ממנה, ומה קורה שם בכלליייייי
מחכה להמשךךךך |
|
|
|
|
|
אתמול 16:55 |
איב67999 |
1
|
|
מהמם קראתי את הפרק הזה מוכשרת |
|
|
|
|
|
|
|
