|
ציידי הרוחות, פרק 11
|
היום |
פרק 11: ההחלטה
לירי אחזה בקמע בחוזקה, המילים של רייבן הדהדו בראשה – שער, סכנה, כוח מסוכן. אך גם המילים של סבתא-רבא שלה, "מביא מזל", והאפשרות ללמוד לשלוט במה שהיה תמיד חלק ממנה, ללמוד להגן על עצמה ועל האחרים. המבטים של ספארק, מגה ובלייז היו נטועים בה, מחכים להחלטה שלה.
"אני... אני רוצה ללמוד," אמרה לירי לבסוף, קולה יציב יותר משציפתה. מבטה עבר מרייבן אל ספארק. "אני לא יכולה לוותר על זה. זה חלק ממני, ירושה. אם יש לזה כוח, אני רוצה ללמוד איך להשתמש בו. אני רוצה להבין."
ספארק חייך חיוך קטן, של הקלה ותמיכה. מגה הנהן בראשו, כנראה מרוצה מהנחישות שהפגינה. בלייז קימט את מצחו לרגע, כנראה מעדיף את האפשרות הבטוחה יותר, אך לא אמר דבר.
רייבן הביט בלירי בארשת פנים רצינית. "הדרך לא תהיה קלה, לירי," אמר. "היא תדרוש ממך הרבה. אימונים פיזיים, מנטליים, ולפעמים גם להתמודד עם פחדים שלא ידעת שקיימים בך. תצטרכי ללמוד להרגיש את הרוחות, לא רק לראות אותן דרך מכשירים." הוא קם ממקומו, קומתו הגבוהה והארוכה מתנשאת מעליהם. "נתחיל מחר בבוקר. תבואי לשער הישן של העיר, בדיוק עם עלות השחר."
"אבל... אנחנו," התחיל ספארק, מצביע על עצמו ועל שאר הצוות.
"אתה ושאר הצוות תמשיכו במשימה שלכם," קטע אותו רייבן. "הרוחות לא נעלמו לגמרי. הן יחזרו, חזקות יותר, ואתם תצטרכו להיות מוכנים. לירי תהיה איתי. אתם תשתפו פעולה, אבל בשלבים הראשונים, לירי צריכה ריכוז מלא בשיעורים שלה. היא צריכה להפוך את הקמע הזה ממוקד סכנה לכלי הגנה."
מגה הנהן שוב, הפעם בהסכמה מוחלטת. "נשמע הגיוני. אנחנו נשאר בקשר, רייבן."
רייבן הנהן בתגובה, פנה אל הדלת, ועמד לצאת. לירי קראה אחריו, "רייבן! תודה." הוא לא הסתובב, רק הרים את ידו כהיכר, ויצא אל הרחוב המתאושש של מיקמק.
השלושה נותרו ישובים בשקט, כוסות קפה מונחות לפניהם. לירי חשה תערובת של חשש והתרגשות. חייה עמדו להשתנות מקצה לקצה. היא עמדה לצלול אל עולם הצללים, ללמוד לשלוט בכוח שמעולם לא ידעה שקיים בה. ספארק הניח את ידו על כתפה, "יהיה בסדר, לירי."
המשימה של צוות ציידי הרוחות קיבלה תפנית דרמטית, וכעת, גורלה של לירי והקמע שעל צווארה ישפיע על עתידה של מיקמק כולו.
המשך יבוא... |
|
