קהילה - סיפורים ושירים
|
|
|
|
|
פרק 19 | העין, העפיפון והחרב
|
לפני 2 ימים |
אני וזיפ עצרנו את הנשימה.
צמרמורת עברה בי – כאילו הסרוק הביא איתו חורף קטן, רק לנו.
הוא עמד בקו שבין הצללים לאור — ואז קלטתי.
הוא לא לבד.
עוד סרוקים התגלו מתוך החשכה, כמו צללים שנוזלים וצוברים צורה. הם הקיפו אותנו מכל כיוון.
הנשימות שלי התקצרו. אחזתי בלי שליטה בשרוול של זיפ.
"ז... זיפ..." לחשתי. הקול שלי רעד. הם היו שקטים מדי. וזה היה הרבה יותר מלחיץ מכל צרחה.
הלב שלי הלם — ואז שמתי לב.
העין. זו שהייתה על פרק היד שלי.
זו אותה עין שיש להם על המסכות הלבנות.
מה זה אומר...?
האם יש קשר??
לא הספקתי לחשוב.
בבת אחת — כל העדר התחיל לצעוד לעברנו. שקטים, צמודים לקרקע.
"זיפ!" קראתי בבהלה.
הוא הביט בהם, ואז בי — וחייך חיוך עקום.
"היי, לפחות הם לא שואלים מה שלומנו. זה כבר סימן טוב."
"זה לא הזמן לבדיחות!! צריך לעוף מכאן!" צעקתי, הלב שלי דפק לי באוזניים.
"סבבה, סבבה," הוא מלמל, מתכופף אל התיק. "מה יש לנו פה... כדור? כובע בועות? לא... אה!"
הוא שלף — עפיפון. חצי קרוע.
הבטתי בו כאילו השתגע. "זיפ?!"
"אל תדאגי," הוא קרץ, "זה עפיפון ממולכד! בערך."
בדיוק אז אחד הסרוקים התקרב — יותר מדי.
אני צרחתי ובעטתי בו, אבל משהו מטושטש כבר התקרב אליי — עד שזיפ משך אותי לאחור והיכה בעפיפון על המסכה של הסרוק.
בהתחלה לא קרה כלום. ואז — פתאום — הסרוק נדף כמו עשן ברוח עם קול מחאה חלול.
"מה זה?!" השתנקתי.
"זוכרת שאמרתי שזה עפיפון ממולכד?" הוא חייך חיוך ניצחון והיכה שוב לעבר האחרים. כל פגיעה במסכה — ואחד מהם נעלם.
התחלתי לצעוק לו מאיפה עוד הם מגיעים, מסמנת עם הידיים — ימין! שמאל! מאחור!
אבל כמה שלא הצלפנו, הם לא הפסיקו להופיע.
ואז — בום.
פיצוץ של אור מאחורינו.
ומיד אחריו: קול מוכר.
"אתם בסדר שם?!"
קאי.
עמד שם עם חרב כחולה-זוהרת ביד. לא חרב רגילה. כמו... כמו חרב אור של גיבור מהסרטים.
הוא חתך את האוויר, וכל פעם שפגע במסכה — עוד סרוק נעלם.
הוא זינק, הסתובב, חבט בדיוק איפה שצריך — כאילו ידע מראש.
"אף אחד לא נוגע בכם!" קולו היה קר, אבל מלא כוח.
ואז — לרגע — עיניו פגשו את עיניי. סגולות, חיות, בוערות.
הרגשתי כאילו המילים שלו נאמרו רק בשבילי.
הוא לא חייך. הוא לא צעק. רק הבטיח בעיניים.
ואני? לא ידעתי אם לפחד או להרגיש בטוחה.
אולי עוד כעסתי.
אולי לא הייתי מוכנה לסלוח.
אבל באותו רגע – כשהלב שלי פעם והעיניים שלנו ננעלו –
לא רציתי שאף אחד אחר יעמוד שם במקומו.
|
|
מוקדש
לכל_מי_שקורא\ת! | |
|
|
|
|
|
|
16
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אתמול 17:35 |
פנדה1925 |
8
|
|
אוקיי, אז נחכה קצת |
|
|
|
|
|
אתמול 10:00 |
7מקמק1234 |
7
|
פנדה1925
מה את אומרת מקמק,
שנגלה להם מה אנחנו הולכים לעשות או להשאיר את זה בתור הפתעה? - הפתעהה, ברור! חחח
אני רוצה שהם יהיו בשוק כשהם יגלו!^_____^ |
|
|
|
|
|
לפני 2 ימים 20:47 |
7מקמק1234 |
6
|
|
חחח תודה רבה.^_____^ |
|
|
|
|
|
לפני 2 ימים 18:34 |
פנדה1925 |
5
|
מה את אומרת מקמק,
שנגלה להם מה אנחנו הולכים לעשות או להשאיר את זה בתור הפתעה? |
|
|
|
|
|
לפני 2 ימים 18:16 |
33שלוש33 |
4
|
|
מטורףףףף |
|
|
|
|
|
לפני 2 ימים 17:18 |
קאסתרוויל |
3
|
|
כבר אין לי מה לכתוב בתגובות מרוב שזה מהמםםםם |
|
|
|
|
|
לפני 2 ימים 16:58 |
רותםק944 |
2
|
דיי
זה מטורףףף |
|
|
|
|
|
לפני 2 ימים 16:25 |
פנדה1925 |
1
|
לזה חיכיתי!!!!!
תודהההה סוף סוף אישרו את זה, ואיי אהבתי את הפרק הזהה |
|
|
|
|
|
|
|
