|
"משפחת מיקמור- ההודעה המפתיעה" חלק 2
|
היום |
לפני שקוראים את חלק 2, בואו נזכר בדמויות...
הכירו את הדמויות:
מיקי מיקמור (אבא) – טכנאי מחשבים, רגוע ואוהב לבשל.
לילי מיקמור (אמא) – גננת במיקגן, תמיד מחבקת ומעודדת.
נועם (בן 10) – אוהב להמציא משחקים ולשחק מיקמק.
אלה (בת 7) – מציירת כל הזמן, חולמת להיות אמנית.
טופי – הכלב המשפחתי, מפחד מרעשים חזקים.
חלק 2: "ההודעה המפתיעה":
הלילה היה ארוך. רעשי נפץ רחוקים העירו את נועם שוב ושוב, ואלה התכרבלה בתוך שמיכת העננים שלה, לוחשת "זה רק חלום, זה רק חלום..."
אבל בבוקר, כשיצאו מהמקלט, השמיים היו שקטים מדי.
מיקי בדק את הטלפון.
״קיבלנו הודעה מהמועצה," הוא אמר בקול נמוך. "צריך להישאר קרוב לבית. לא ללכת למיקגן.״
לילי שתקה, אבל בעיניים שלה היה דאגה.
נועם ניסה להסיח את דעתו, נכנס למיקמק – ומיד צצה לו הודעה:
️ "מבצע חירום: גיבורי הדרום מתארגנים!"
הוא קרא בקול:
"מחפשים ילדים שיכולים לעזור מהבית – להמציא משחקים, לשלוח ציורים, לכתוב סיפורים."
אלה קפצה: "אני אצייר אותנו עם כנפיים!"
טופי נבח בשמחה, כאילו הבין שמשהו חשוב קורה.
המשפחה כולה נכנסה לפעולה –
מיקי התקין אנטנה קטנה, לילי שלחה מכתב עידוד לגננת שלה, נועם בנה משימה חדשה, ואלה ציירה את כל המשפחה בתוך לב ענק שמרחף מעל קלפי.
ואז...
פתאום – בום חזק הקפיץ את כל הבית.
הטלפון של מיקי רעד על השולחן.
הודעה חדשה קפצה:
"המועצה קוראת למשפחת מיקמור. גישה למקלט הראשי מיקאה 9 – עכשיו."
כולם קפאו.
ואז נועם לחש, כמעט בלי קול –
"מה זה מיקאה 9...?"
"א-א-אני לא יודעת..." אמרה לילי.
ופתאום –
נשמע צעקה מבחוץ. מישהו צעק את שמם:
"מיקמווווור!! תפתחוווווו!!! מהרררררררר!"
רוצים שאכתוב את חלק 3?
|
|
מוקדש
ל ❤️ | |
|
|
