|
ציידי הרוחות, פרק 7
|
לפני 2 ימים |
פרק 7: הפתק
החתול השחור לא היסס. באחת, הוא זינק מהקרקע כמו קפיץ משוחרר, קפיצה שחורה, מהירה ומפתיעה, היישר אל עבר לירי. טופריו נשלפו קדימה, חדים ומאיימים. לירי לא הספיקה להגיב. צרחה חנוקה נפלטה מגרונה
כשהחתול פגע בה בעוצמה, וציפורניו שרטו את צווארה ברגע אחד של כאב צורב. דם סמוק החל לטפטף על בגדיה.
"לירי!" ספארק שאג, הלם וזעם ממלאים את קולו. הוא הגיב באינסטינקט. המיקמפון נזרק הצידה כשהוא שולף את נשקו המיוחד. קרני אנרגיה כחולות פרצו מקצה הרובה, פוגעות בחתול אך לא עוצרות אותו. החתול, רוח רפאים ששכנה בגופו, נהם ביללה צורמנית, נשמעת כמו לחישה מרושעת, אך רק התנער והתכונן לזינוק נוסף. ספארק הבין בחלחלה שהנשק שלו, שתוכנן ללכוד רוחות משוחררות, אינו יעיל מספיק נגד ישות ששוכנת בתוך גוף פיזי. הוא ניסה להדוף את החתול, מגן על לירי בגופו, אך החיה המכושפת הייתה מהירה וחמקמקה, מתחמקת מתנועותיו ומנסה להגיע שוב אל לירי המבוהלת. הפארק השקט הפך לפתע לזירת קרב מתוחה.
ואז, לפתע, הבזיקה קרן אור ירוקה עזה מתוך שיחי הורדים הסמוכים. הקרן שרקה באוויר ופגעה ישירות בחתול. נהמה עמוקה ונוראית נפלטה מגופו, והוא נזרק אחורה בעוצמה, מתרסק על השביל באנחה חנוקה. לרגע, עיניו הירוקות הבוהקות כבו. הרוח שבו נחלשה, והוא נשכב ללא תנועה.
ספארק ולירי הסתובבו מיד אל מקור הקרן. מתוך הצללים, שם רבצה דממה, הגיח מיקמק מסתורי. גופו היה עטוף במעיל ארוך וכהה, פניו חבויות בתוך קפוצ'ון עמוק. הוא החזיק בידו רובה ארוך וצר, שקצהו זוהר באור ירקרק עדין. היה משהו בתנועותיו שהעיד על כוח וניסיון, אך גם על סודיות מוחלטת.
"מי... מי אתה?" שאלה לירי, קולה רועד מכאב והלם, ידה לוחצת על צווארה הפצוע.
ספארק כיוון את נשקו אל המיקמק האלמוני, אף על פי שהלה בדיוק הציל אותם. "היי! מי אתה ומה אתה רוצה?" דרש ספארק, מבטו לא עוזב את הדמות המסתורית.
המיקמק לא ענה. הוא עמד שם, אילם וחסר תנועה, כמו פסל. לאחר רגע ארוך של שתיקה מתוחה, הוא הושיט את ידו באיטיות. לא אל נשקו, אלא אל כיס המעיל שלו. הוא שלף משם פתק מקופל, זרק אותו לעברם בדיוק מוחלט, ואז, לפני שהספיקו להגיב, נסוג במהירות אל תוך הצללים. שוב, הוא נעלם כפי שהופיע, משאיר את ספארק ולירי לבדם בפארק, עם חתול מחוסר הכרה ופתק מסתורי ביד. |
|
