|
פרק 2 | הצבע שמעבר
|
לפני 5 ימים |
עמדתי מול המראה.
עיניי פעורות. הפה שלי פתוח קלות.
אני… כתומה.
לא רק הידיים שלי – כל הגוף. כתום בהיר, קצת אפרסק, אבל זוהר. כאילו מישהו האיר עליי מבפנים.
ניסיתי לנשום.
"זה לא אמיתי," לחשתי. "זה… לא אמיתי."
נגעתי בלחיים שלי – רכות. חמימות. אמיתיות.
קפצתי קלות – הרצפה תחתיי. התחושה? אמיתית.
זזתי הצידה – ההשתקפות, הצל, זזו איתי.
"אני מיקמקית."
המילים נפלטו בקול רם, מהוסס, והדהדו בשקט בחדר.
לרגע פשוט עמדתי שם, בוהה.
עד ש–
משהו… משך אותי.
הצבע.
הכתום הזה.
התעמקתי בו. לא במראה – בי.
עיניי הצטמצמו קלות, כאילו ניסיתי לראות משהו קטן. משהו בלתי נראה.
לא ידעתי למה עשיתי את זה.
אבל אז, משהו קרה.
הבזק – כמו פלאש. כמו רעם אילם שחלף בחדר.
ואז, באחת –
הכל סביבי התפוגג.
החדר נעלם. המיטה – איננה. אפילו הרצפה… התמוססה מתחת לרגליים שלי.
ועכשיו –
אני עומדת בתוך מרחב לבן ענקי. וריק.
אין שמיים. אין קירות.
רק אני. צבע הכתום… והדופק המהיר שלי.
קפאתי. לא העזתי לזוז.
ואז, לפתע – במרחב הלבן – הופיעה דלת.
דלת עץ כהה, עם ידית זהב.
ועליה, מילה אחת:
"בחירה." |
|
