קהילה - סיפורים ושירים
|
|
|
|
|
אי-שם (פרק ג)
|
14/07/2019 |
המשאית התקרבה והתקרבה ונועה לא הספיקה להימלט...
שיר: נועה לאאאאאא!
שיר התחילה לבכות ורצה לטפל בנועה המסכנה.
בינתיים נהג המכונית יצא בבהלה
הנהג: אוי ואבוי! תתקשרו לאמבולנס!
תמר חייגה 101
תמר: הייתה תאונת דרכים חברה שלי נדרסה!... ברחוב שקד... כן... כמה זמן?... טוב ביי!
הם יגיעו. בינתיים הם אמרו להזיז אותה מהכביש במהירות.
שיר תמר והנהג הרימו את נועה המסכנה בזהירות אל המדרכה. האמבולנס הגיע. אישה צעירה יצאה מהרכב במהירות ועם עוד שני בחורים הכניסה את נועה לאמבולנס.
האישה: תיכנסו.
שיר: תמר, נראה לך שהיא תהיה בסדר??
שיר ניגבה את דמעותיה בשרוולי חולצתה ומשכה באפה
תמר: בואי נקווה... אני חושבת שאם נאמין שהיא תהיה בסדר ולא נחשוב מחשבות רעות, היא תהיה בסדר.
שיר: אני חושבת שאני צריכה להצטרף אליכם... זה המעט שאוכל לעשות למענה, זאת הייתה אשמתי שהיא נפגעה... אם לא היינו רבות בכביש היא הייתה מסתכלת ורואה את המכונית, אם היא הייתה רואה את המכונית כלום לא היה קורה לי! מה עשיתי?
תמר: את לא אשמה! זה לא הזמן לרגשות אשם ורחמים עצמיים, עכשיו רק צריך לקוות בשביל נועה.
שיר: את צודקת.
האישה: בנות?
שיר: כן?
האישה: אנחנו לוקחים אותה אל בית החולים ובינתיים, תלכו אל בתיכם, כשתוכלו לבקר אעדכן אתכן. מה אתן בשבילה תזכירו לי?
תמר: חברות שיר: אחיות
תמר: אהה... חברות כמו אחיות...
האישה: בסדר... עכשיו תלכו לבתיכן
תמר: -לוחשת- מה קורה?
תמר ושיר יוצאות מהאמבולנס ומתחילות ללכת
שיר: ראיתי בסרט שנותנים לקרובי משפחה לבקר את המטופל לפני כל חבר או מכר
תמר: אני מבינה..., אבל היא אמרה שהיא תעדכן אותנו כשנוכל לבוא, אל תדאגי
שיר: טוב...
תמר: ותזכרי - לא להפסיק להאמין!
שיר החזיקה אצבעות והראתה לתמר, והשתיים נפרדו בנפנוף יד כל אחת לביתה.
-למחרת בבית הספר-
דניאל: היא מה?!!?!?!
שיר: נדרסה... אנחנו מקוות שהכל בסדר איתה... אני מרגישה ממש רע!
תמר: אל תרגישי. היא תהיה בסדר!
דניאל: הלוואי... מסכנה...
שיר: בואו נלך אל המשרד של חדווה לספר לה, היא התלמידה האהובה עליה!
חדר מספר 18
שיר: חדווה!
חדווה: תכנסו חמודים
שיר פתחה את הדלת והשלושה התיישבו מול חדווה בפרצופים עצובים.
חדווה: מה קרה?
תמר: נועה, היא... היא נדרסה אתמול...
חדווה: מה!? אתן זוכרות מי היה הנהג?
תמר: אהה... הוא היה בלונדיני,
שיר: עם עיניים אפורות,
תמר: ומשקפיים עגולים,
שיר: הוא היה מבוגר, בערך בן 40,
תמר: והוא היה לא מאוד גבוה...
חדווה פערה את פיה מבלי לומר מילה.
דניאל: מה קרה?
חדווה: האיש הזה... הוא... הוא... זה ראש הכפר "האי קאקדו"!
המשך יבוא...
|
|
|
|
|
|
169
|
|
|
|
|
|
|
|
|
18/07/2019 12:38 |
אבטחה033 |
2
|
לא נכוןןןןן
איך זה הוא?
והוא דיברר!
מתחח!
תמשיכי! |
|
|
|
|
|
17/07/2019 17:30 |
לואנדה |
1
|
|
יפה מאוד את כוכבת מושלמת מהמהת הסיפור שלך היה טוב את מושלמת קולית מתאים לך להיות סופרת שתהיי גדולה |
|
|
|
|
|
|
|
