|
נכנסתי לביקיני בוטום. יומנה של מיקחבדית
|
03/06/2015 |
פרק 1 - איך... מה?
זה התחיל ביום רגיל, ישבתי על המחשב ושיחקתי במחשב. ראיתי את מיקמק וחשבתי, וואו! כמה זמן לא שיחקתי! אני חייבת להכנס שוב!נכנסתי וראיתי את מיקחבדית. "שוב נפגשים." אמרתי בידיעה שאני מדברת לעצמי. ואז... ראיתי משהו מוזר במפה של המיקמק. לא הייתי בקטע שכל הבתים נעלמו. בדקתי במה חדש, לראות מה קורא עכשיו? ראיתי על העולם שלי, ונהניתי מאוד! אזור משלי! ואז... שמעתי צחוק! צחוק מעצבן... מרגיז... של... לא נכון! בובספוג! פתאום הילה אפורה וחמה הסתובבה מסביבי והרעש של הרוח התערבב הם הצעקה שלי. "הצילו!!!" צעקתי. "בבקשה! עיזרו לי..." ואז... מצאתי את עצמי במקום שונה לגמרי...
פרק 2 מה?? ביקיני בוטום???
התעוררתי כשזורקים עלי מים. ראיתי איזו סנאית... רגע! עכשיו נזכרתי! המחשב... הצחוק... הרוח! סנדי! שתינו בהינו אחת בשניה וסנדי התנשפה. "סנדי זה שמי." "אני יודעת..." עניתי לה מבובלת. היא הייתה נראית מאוד מופתעת. "איך בדיוק את יודעת מי אני?" לא הבנתי. שניה, אין אצל ביקיני בוטום מחשבים עם סרטים? כנראה שיצורי הים לא כל כך מתקדמים כמו שחשבתי... "נו?" היא אמרה לי. "אני מחכה" עניתי, "או פשוט מי לא יודע שם של סנאי יחיד מתחת למים..." עניתי בנשימה אחת. "או.. את צודקת... היי! גם את לא יצור ים! אז איך את..." תהיתי, למה היא כל כך בהלם? "איך אני מה?" שאלתי,"איך את נושמת?" פתאום גם אני הופתעתי. באמת? איך אני נושמת?
פרק 3 ממלכת אש ומים? איך אני קשורה?
סנדי הכניסה אותי לביתה. גם שם נשמתי. פתאום אני ראיתי מראת ענק נמצאת שם. הסתכלתי במראה ועכשיו, סנדי הייתה ממש חיוורת! "מה קרה?" שאלתי. "המראה הזו לא שלי!" רגע, תהיתי אז איך היא הגיעה לפה? נסיתי לגעת במראה, והיד שלי, עברה! היא עברה דרך המראה! סנדי נגשה לאט לאט למראה לגעת גם והיד שלה לא עברה. "תיכנסי. כנראה שזה בשבילך!" מה?? בשבילי? אני רק ילדה פשוטה. חשבתי לעצמי, אבל מי יודע, אולי זה יוביל אותי הביתה. נכנסתי וראיתי איזה סנסיי מוזר, חולד. נזכרתי! ראיתי אותו באחד הפרקים! "את הלוחמת הגדולה שלוחמי סיפרו עליה" מה?? חשבתי לעצמי. מה קורא כאן? "לא, אני רק ילדה." "זאת היא אדוני" אחד הלוחמים ניגש. "היא לא יודעת את זה.." מה? אני לוחמת ולא ידעתי את זה? "או... מי יתן ותוכלי להביס את האויב של ממלכת האש והמים..." הסנסיי אמר. עכשיו עמדתי שם לבנה כמו הקיר בחדר שלי.
פרק 4 הסיפור המפחיד ששמעתי!
הסנסיי הכניס אותי לביתו ואמר: "כדאי שתשבי." ישבתי עכשיו קצת רגועה יותר."הסיפור התחיל, לפני כחמישים שנה." הוא התחיל לספר. "הים והיבשה, היו מאוחדים מפני ששניהם היו קרובי משפחה שיצרו שתי ממלכות. הממלכה הימית, והממלכה היבשתית. ממלכה האש, וממלכת המים. אז... מלכת האש הולידה תינוק. והתינוק... היה דרקון! דרקול שיכול לשנות את עצמו בין איש לדרקון. קראו לו פירהר. הוא הבין, שכדי להיות מלך הוא צריך לחקות בין שתי מלכים שימותו, אימו, ואביו. מפני שהוא היה דרקון הוא היה רשע! והוא הרג באכזריות את הוריו. וכס המלכות... הייתה שלו. אבל הוא לא הסתפק כשבממלכת המים יש מתחרים. והוא... הרג גם אותם. עכשיו קוסמים גילו שבעוד חמישים שנה תיהיה ילדה, ילדה בת 11 שתוכל להביס את פיהרר. והילדה הזאתי, תשתגר לביקיני בוטום"
פרק 5 לקיחת ציוד
עכשיו הבנתי הכל! אני חייבת להביס את פיהרר ולהחזיר את השלווה. ככה גם אני אחזור הבייתה. "מהר!" אמרתי "איפה הציוד?" הם הביאו לי בגדי עוד לקרב וחרבות, האמת היא שאני די נגעלת מדם ודברים כאלה אח אין לי ממש ברירה. הביאו לי קשת וקסדה. הסתכלתי במראה וראיתי דמות אחרת. דמות של חיילת אמיצה. אח מבפנים אני קצת פוחדת... אבל אם נבחרתי אני אנצח! הראו לי תמונה של פיהרר והחוורתי! איך אני אמורה להביס כזה דרקון ענק? ואני בת 11! אבל שוב חשבתי על העובדה שאני הנבחרת. הלכתי להתאמן וגיליתי שאני די טובה. אבל זה לא ישתווה אפילו לפיהרר. ישבתי להירגע, לאסוף כוחות ואז... פתחו לי את השערים, אני יוצאת לקרב!!!!
פרק 5 סיום שלא אשכח
התקדמתי לעבר הממלכה של פיהרר, ואיזה יופי! הוא היה באותו זמן בממלכת המים. עכשיו ישבתי מחוץ לטירה לחשוב, איך לתכנן התקפה. ואז הבנתי, הוא יכול להשתנות לאיש! אני רק צריכה להתקים בזמן שהוא איש. ראיתי אותו משתנה לאדם ו... התקפה!!! פיהרר שראה אותי מתקרבת השתנה מהר ל.. דרקון. לקחתי את החרב ותקעתי אבל זה לא הספיק! הוא ענק! הוא העיף אותי משם כמו חרק. ואז נהיתי זועמת! אני? חרק? אני לא מוותרת כל כך בקלות! באתי וראיתי בחוץ חרב הרבה יותר גדולה. רצתי מאחוריו, ותקעתי. הוא התמוטט ונבהלתי זה מראה קשה... בחיים שלי לא עשיתי דבר כזה. כל אנשי ביקיני בוטום מחאו לי כפיים וצוללנים ממלכת האש באו לשם אפילו. ואז הסנסיי בא ואמר. אני דרכך הביתה! השתגרתי סוף סוף הביתה והמחוג, השניות, האזור שבו השחקנית שלי הייתה, הכל נשאר בדיוק כמו שעזבתי! זה כאילו לא קרא כלום. וזה יומן שלי, הרפתקה שלא אשכח
סוף |
|
