|
יומנה של וונדי (מארץ לעולם לא)
|
22/04/2015 |
שלום יומן שלי! עבר המון זמן מאז שכתבתי.
כולם חושבים שבאמת הם יודעים את הסיפור על לעולם לא אז זה סיפור שונה לגמרי! הסיפור שלי התחיל שהייתי בת חמש עשרה, השקיעה התחילה לרדת והשמיים החלו להראות לי אדומים. הלכתי לספר סיפור לאחי הקטנים, והלכנו לישון. בלילה פתאום אני שמעתי רשרוש בחלון ומישהו מוזר בחליפה ירוקה בא לשם. אני לא האמנתי בקסמים וארצות נידחות, אז ניסיתי להתעלם וללכת לישון. פתאום ראיתי אותו ניגש למגירות של אחי הקטנים, אז שאלתי אותו:"מי אתה? ולמה אתה נוגע במגירות של אחים שלי?" הוא ענה לי בסודיות:"זה... זה סודי!" הייתי מופתעת. מיד לאחר שהוא אמר את המשפט שאליו הוא מכלל לא התכוון הוא הוציא את ספר הסיפורים לפני השינה והראה לי אותו. שאלתי אותו:"כן... זה הספר שאני קוראת לאחים שלי לפני השינה." "תסתכלי בעמוד חמישים וחמש" הוא אמר לי "אחזור מחר" הייתי בהלם גמור! ואחי הקטנים התעוררו הם אמרו לי "שמענו הכול" חייכתי חיוך קטן ואמרתי: "טוב, רוצים לשמוע את הסיפור בעמוד חמישים וחמש?" הם ציפו והאמת שגם אני לראות מה זה בכלל? לקבל תשובות. התחלנו לקרוא ראינו סיפור גדול, מלא תארים וצבעים. על פיטר פן, על הפיה הקטנה שלו. אבל אחים שלי הופתעו:"אבל למה הוא בא דווקא אלינו?" ובסוף בסוף הסיפור היה רשום... את שם המשפחה שלנו! זה אמיתי לא חלום! הלכנו לישון בידיעה שזה לא חלום. למחרת בלילה הגיע פיטר פן לחלון שלנו וטסנו לארץ לעולם לא. ידענו דברים חדשים. אבל פיטר פן הראה לנו מבט עצוב. "אני ממש מצטער" ואני עניתי:"על מה אתה מדבר?" "אני לא יכול לגלות הרבה... רק שאני חייב לעבוד בישביל מישהו שחוטף משפחות. והוא עושה בילדים מה שבא לו! בגלל זה קוראים לזה לעולם לא יש סיבה לזה! אני מצטער כל כך... הוא רוצה ילדים, קחו טיפ תברחו! כמה שיותר מהר!". הוא הפיל אותנו על הרצפה ואחי הקטנים התחילו לבכות. האמת שגם אני רציתי, אבל לא יכולתי כי הם היו מפחדים... סרטטנו מפות ניסינו למצוא דרכים לחזור הבייתה עד שהגענו לתשובה. פגשנו עוד ילדים מפוחדים שרוצים לחזור, וצרפנו אותם. אבל שניה אחת, כן שניה אחת לפני שהתוכנית יצאה לפועל, פגשנו את קפטן הוק. הוא ניגש במבט כעסני ואמר:"אני הוא המפקד של פיטר פן" אמר ואיזה ילד תפס חבל לסו, על הספינה שלו והלנו לינסוע. בסופו של דבר, היגענו הבייתה ראינו שעל השעון אותה שעה, אותה שניה. בישביל העולם, זה היה שניה. אבל בישבילנו זה היה גדול. פיטר פן בא אלינו בלילה הבא, ואמר שבזכותנו הוא לא חייב להוק כלום! ומאז אנחנו יוצאים להרפתקאות בארץ לעולם לא |
|
