|
כיפה אדומה
|
20/03/2015 |
כיפה אדומה
פעם היתה ילדה בשם כיפה אדומה, כי תמיד הייתה לובשת כיפה אדומה, שרקמה לה סבתה.
יום אחד נתנה אמא לכיפה אדומה סל עם אוכל ואמרה לה:
סבתא לא מרגישה כל כך טוב. קחי את הסל ובקרי אותה. זכרי, עליך ללכת דרך היער. ביער מסוכן מאוד.
לכי ישר, אל תרדי מהשביל ואל תדברי עם אף אחד.
בסדר אימא, אמרה כיפה אדומה, לקחה את הסל ויצאה לדרך.
כשהגיעה לאמצע הדרך צץ פתאום זאב ממקום לא ידוע וחייך אל כיפה אדומה.
כיפה אדומה החזירה חיוך. אימא אמרה, שאסור לדבר, אבל לא אמרה, שאסור לחייך.
שלום לך, אמר הזאב וקד לפני כיפה אדומה בנימוס.
ש…שלום, אמרה בחופזה וניסתה ללכת קדימה. אך הזאב חסם את הדרך בגופו.
לאן את כל כך ממהרת?
אני… צריכה ללכת לבקר את סבתא שלי. היא חולה… אני ממהרת…תן לי ללכת.
היי, המהירות מהשטן, חייך הזאב הערמומי, בואי, נשב ונדבר, אמר במתיקות, כשהוא רואה
את כיפה אדומה כמנה עיקרית בסעודתו.
אימא אמרה לי, שאסור לדבר עם זרים, אמרה בנחישות ורקעה ברגלה.
אבל אני לא זר, חמודה, עשה הזאב פרצוף תמים, אני מכיר אותך מאז שהיית תינוקת! האם
לא קוראים לך במקרה כיפה אדומה?
כיפה אדומה נרגעה. אם הוא יודע מה שמה, הרי הוא לא זר. אז הכל בסדר. אבל היא לא
ידעה, שהזאב פשוט ניחש זאת על פי כיפתה האדומה הגדולה.
כן, כך קוראים לי. היא חייכה אליו בלבביות.
מאיפה אתה מכיר אותי?
הו… אמר הזאב, כשהוא חושב על תשובה משכנעת.
אני חבר ותיק של אבא שלך.
אבא?! קימטה כיפה אדומה את מצחה, אבא מת במלחמה, כשהייתי תינוקת.
הו… נכון. היינו יחד בשדה הקרב… הוא היה אדם טוב אבא שלך… באמת חבל שמת…
הזאב חיבק את כיפה אדומה.
ומה שלום אימך? איך היא מתמודדת?
כיפה אדומה הניחה את ראשה על כתפו של הזאב.
הוא באמת טוב לב, חשבה מתמימות. הוא מתעניין ודואג.
כבר עברו הרבה שנים מאז, השיבה לו, היא שומרת על קשר עם אם אבי, סבתי. אליה אני
הולכת עכשיו. היא קצת חולה. אתה מכיר אותה?
הו, כן… בודאי, אמר הזאב, ומה שלומה, היא היתה מאוד שבורה…
היא מרגישה בסדר היום. לפעמים היא מספרת עליו ומראה לי תמונות. איך זה שלא ראיתי
אותך בתמונות של אבא?
אה…. חשב הזאב על תשובה מתאימה, היכרתי אותו זמן מאוד קצר… לפחות נשארה לו בת
יפהפייה , שמאוד דומה לו.
הי…אמרה כיפה אדומה, אתה רוצה לבוא אתי לסבתי? היא בטח תשמח לראותך.
ברצון, ברצון, חייך הזאב בערמומיות, שמח על המזל שנפל בגורלו.
שתי ציפורים במכה אחת! חשב בליבו.
כשהגיעו לבית סבתא, אמרה כיפה אדומה:
אני אכנס מהכניסה הראשית ואתה תפתיע אותה מהכניסה האחורית.
יופי. רק תראי לי, היכן הכניסה האחורית.
בוא אחריי, אמרה כיפה אדומה.
אולם שוד ושבר. מאחורי הבית, תפס הזאב את כיפה אדומה בידיו החזקות, קרע מעל ראשה את הכיפה, פער את פיו ובלע אותה שלמה. ליקק את שפתיו, לקח את הסל בידו ודפק בדלת.
מי שם? קרא קול חלוש.
זאת אני, סבתא.
היכנסי כיפה אדומה.
הזאב פתח את הדלת וניגש אל הסבתא. סבתא קמה כדי לתת לכיפה אדומה נשיקה אולם
נתקלה באוזניו הגדולות של הזאב.
כיפה אדומה, מה קרה לאוזניים שלך! הן כל כך גדולות!
כדי שאוכל לשמוע אותך טוב יותר.
ולמה יש לך פה כל כך גדול? שאלה לאחר שהזאב ניסה לנשק אותה.
כדי שאוכל לטרוף אותך, קרא הזאב, קפץ על הסבתא המבוהלת, בלע אותה ונשכב לנוח על המיטה.
כשנכנס סבה של כיפה אדומה הביתה לא האמין למראה עיניו – זאב שרוע לו על המיטה וישן לו.
תחילה התחלחל, אולם מהר מאוד התעשת, הוא נזכר בסיפור על כיפה אדומה, שסיפרו לו עוד בגן והבין, שהסיפור הזה חוזר עכשיו על עצמו.
הוא לקח את הסכין הגדולה שלו, פתח את בטנו הגדולה של הזאב והוציא את כיפה אדומה
ואחריה את הסבתא בריאות ושלמות.
השלושה התחבקו, וכיפה אדומה הבינה, שלא רק אסור לדבר עם זרים, אלא גם רק פתי
יאמין לכל דבר |
|
