קהילה - סיפורים ושירים
אגמיAמלכה

עמי ותמי 14/11/2014

עמי ותמי גרו בבית קטן על- יד היער השחור.
לילה אחד שמעו הילדים את אמא ואבא מתלחשים. אמרה האם: "רק כיכר לחם אחת נשארה לנו בבית. בבוקר נשאיר את הילדים ביער, אולי ימצאו להם תותים לאכול".
ענה האב: "הרי זה נורא! ." אמרה האם: "מוטב שלא נראה אותם סובלים מרעב".
שמעו הילדים ובכו. עמי חיבק את אחותו, יצא החוצה אסף אבנים וחזר למטתו.
בבוקר נתנה להם אמא פרוסת לחם ולקחה אותם לעבי היער.
בעודם הולכים, פיזר עמי אבנים וסימן את השביל. בקרחת היער הבעירה אמא מדורה ואמרה: "שבו והתחממו ליד האש. אביכם ואני נלך לחפש פחמים".
הילדים נשארו לבדם. בערב תמי נבהלה,
אך עמי הוביל אותה הביתה לאורך שביל האבנים. שמחו ההורים לרגע, אך כאשר הילדים שכבו לישון רעבים, שוב שמעו את ההורים מתלחשים.
אמרה האם: "רק חצי כיכר לחם נשארה. בבוקר נשאיר את הילדים ביער".
ענה האב: "הרי זה נורא".
אמרה האם: " מוטב שלא נראה אותם סובלים מרעב".
שמעו הילדים ובכו. עמי חיבק את אחותו ורצה לצאת החוצה לאסוף אבנים, אך הדלת היתה נעולה, והוא חזר למטתו בוכה ועצוב.
בבוקר נתנה להם אמא פרוסת לחם אחרונה ולקחה אותם לעבי היער.
בעודם הולכים פורר ופיזר עמי את הלחם לפירורים לסמן את השביל. שוב הבעירה אמא מדורה ואמרה: "שבו והתחממו ליד האש. אביכם ואני נלך לאסוף פחמים".
הילדים נשארו לבדם. בערב תמי נבהלה,
ועמי רצה להוביל אותה הביתה לאורך שביל הפירורים- אבל הוא לא מצא אפילו פירור אחד, כי הציפורים נקרו ואכלו את כל הפירורים. ההמשך יבוא
4
107


  הוספת תגובה
שם מיקמק
תגובה