|
מיקכיפה אדומה
|
08/09/2014 |
היה היה ילדה ושמו מיקכיפה אדומה הייתה ילדה מאוד סקרנית.
יום אחד,אמתה שלחה אותה להביא מצרכים לסבתא החולה.
אמתה הזכירה לה שאסור בשום פנים ואופן לדבר את זרים.
כיפה אדומה שמע את דבריה של אימה והלכה לה לדרכה.
מיקכיפה אדומה הלכה לה,ופתאום,פגשה בזאב.
הזאב היה מאוד ערמומי וכיפה אדומה לא ידעה זאת.
הזאב ניגש אליה ושאל אותה:"שלום ילדה קטנה,מה יש לך בסל?"
מיקכיפה אדומה ענתה לו:"יש לי בסל מצרכים טובים וטעימים להביא לסבתי החולה",אמרה.
"אפשר להציץ?",שאל הזאב.
"לא,אמי לא מרשה".
"בסדר",אמר הזאב והמשיך"אבל את רוצה לשמח את סבתך,נכון?"שאל אותה."
"נכון!"ענתה לו.
"אז תביאי לה פרחים!"
"נכון!" ענתה לו.
"אז בואי אחריי",אמר בקול ערמומי.
מיקכיפה אדומה הלכה לקטף פרחים לבתה החולה,שבאותו זמן הלך הזאב הרשע אל ביתה של סבתא.
הוא פתח את הדלת,ראה את סבתא ובלע אותה שלמה".
מיקכיפה אדומה סיימה לקטוף פרחים והלכה אל הבית של סבתא.
מיקכיפה אדומה נכנסה ושאלה את סבתא:"סבתא,למה יש לך עיניים כל כך גדולות?"
ענה לה הזאב:"כדי שאוכל לראות אותך יותר טוב".
"ולמה יש לך ידיים כל כך גדולות?"
"כדי שאוכל יותר טוב להרגיש אותך",ענה לה הזאב.
"ולמה יש לך שיניים כל כך גדולות?"שאלה אותו.
"כדי שאוכל לטרוף אותך!"צעק הזאב.
מיקכיפה אדומה רצה וצעקה:"הצילו,הצילו!"צייד אחד שהיה באזור שמע את צעקותיה של מיקכיפה אדומה ורץ לכיוונה.
באותו זמן הזאב המשיך לנסות ולבלוע את מיקכיפה אדומה.
הצייד הגיע וירה בזאב חצים.
כך הוציא הצייד את סבת החולה מבטנו של הזאב המרושע והתחמן.
ומאז חיו באושר ואושר.
הסוף. |
|
