|
המיקמק בארץ יצורי הפרא
|
04/11/2013 |
בלילה בוא מיקמק עשה צרות ממין אחד
וממין אחר. אימא שלו קראה לו "יצור פרא!"
והמיקמק אמר "אני אני אוכל אותך!"
ואז היא שלחה אותו לישון מבלי לאכול ארוחת ערב.
בלילה ההוא התחיל פתאום יער לצמוח בחדר של המיקמק. והוא גדל-
וגדל- עד שהתקרה נעלמה מאחורי שיחים טורפים וכל הקירות מסביב היו לעולם הגדול שבחוץ. וים גדול התגלגל ובא עם סירת מפרש בשביל המיקמק והוא הפליג בה למרחקים ושט דרך לילה ויום אל תוך שבועות וחודשים ועל פני שנה ויותר אל ארץ יצורי הפרא.
וכשבא אל ארץ יצורי הפרא הם שאגו את השאגות הנוראות שלהם וחרקו בשיניים הנוראות שלהם וגלגלו את עיניהם הנוראות ושלפו את ציפורניהם הנוראות.
עד שהמיקמק קרא "שקט!" והכניע אותם בתכסיס קסמים: הוא הביט ישר לתוך העיניים הצהובות שלהם בלי למצמץ אפילו פעם אחת והם נבהלו נורא וקראו לו יצור הפרא הכי הכי פראי.
והכתירו אותו למלך יצורי הפרא.
"ועכשיו," קרא המיקמק, "כולם מתחילים להשתולל!"
"עכשיו מספיק!" אמר המיקמק ושלח את כולם לישון בלי ארוחת ערב. והמיקמק
נשאר בודד וגלמוד ורצה נורא להיות במקום שבו מישהו אוהב אותו יותר מכל.
פתאום הגיעו אליו ממרחקים, אולי מסוף העולם, ריחות נפלאים של מאכלים טעימים, ואז החליט שדי, הוא לא רוצה יותר להיות מלך בארץ יצורי הפרא.
אבל יצורי הפרא יללו: "אוי, בבקשה, אל תלך-מתחשק לנו לאכול אותך-כל כך אנחנו אוהבים אותך!" והמיקמק אמר: "לא!"
יצורי הפרא שאגו את השאגות הנוראות שלהם וחרקו בשיניים הנוראות שלהם וגלגלו את עיניהם הנוראות ושלפו את ציפורניהם הנוראות, אבל המיקמק עלה על סירת המפרס שלו ונפנף להם לשלום
והפליג על פני שנה ויותר שבועות וחודשים ודרך יום בהיר, ישר לתוך החדר הפרטי שלו, שם מצא את ארוחת הערב שלו מחכה לו והיא הייתה עוד חמה. |
|
