אורי. ילד בן 13 וקצת, ילד שיש לו סוד גדול שאף אחד לא יודע עליו... אפילו לא ההורים שלו והחברים הכי קרובים אליו.

כלפי חוץ אורי נראה כמו ילד חטיבה רגיל לחלוטין: תיק גב קצת כבד מדי, אוזניות סביב הצוואר, ונטייה להסתכל על המסך של הטלפון בדיוק כשקוראים לו.

אבל בחדר שלו, מתחת למגירה השלישית בשולחן הלימודים, ניצב חפץ קטן שאיש מעולם לא ראה.

באותו לילה, בשעה 02:45, הטלפון של אורי רטט על השידה. הייתה זו הודעה ממספר לא מוכר. על המסך היו כתובות רק שלוש מילים:

"מצאנו אותך. תפתח."

אורי קפא במקום. הלב שלו התחיל לדפוק במהירות. הוא הסתכל לעבר החלון הסגור של החדר שלו...

וראה שתי דמויות מסתוריות עומדות במרחק, מתבוננות במסך של טאבלט. מתוך סקרנות הוא ניסה להבין מה מופיע עליו, ולהפתעתו הבחין שנראה בו החדר שלו!

אורי נבהל.

אבל מיד עצר לחשוב. אם בטאבלט מופיע החדר שלו, אולי יש בחדר מצלמה קטנה או מכשיר מעקב כלשהו? המחשבה הייתה מוזרה, אבל הוא החליט לבדוק.

הוא עבר בעיניים בוחנות על כל פינה בחדר.

המדף של הספרים? נקי.

המאוורר? שום דבר.

ואז המבט שלו נעצר על החפץ הסודי שלו – זה שהיה מוחבא מתחת למגירה השלישית. הלב שלו החסיר פעימה. הוא זינק לשולחן, שלף את החפץ החוצה, וגילה שבדיוק במרכז שלו נצנצה נקודה אדומה וזעירה שלא שם לב אליה קודם.

בדיוק ברגע שבו האצבעות שלו נגעו בנקודה האדומה, הטלפון רטט שוב. הודעה חדשה מאותו מספר אלמוני:

"חכה רגע... עדיין לא הגיע הזמן."

אורי הסתכל על המסך, ואז שוב לכיוון החלון. שתי הדמויות עדיין עמדו שם, כאילו הן מחכות לראות מה יקרה.

אורי הבין שהן הגיעו בגלל החפץ שלו.

הוא ניסה לחשוב מה לעשות.

ואז, בלי יותר מדי מחשבות ורק לפי תחושת הבטן שלו, הוא החליט לעשות את הדבר הבא:

..................................................................................

רוצים חלק 2? תענו לי בתגובות!

מוקדש לכווולם