|
פרק 4 ייסורי מצפון - מוטב מאוחר מאשר אף פעם
|
אתמול |
שלום לכולם. כאן מעולה10 עם הפרק הרביעי בסדרה ייסורי מצפון. בואו נתחיל.
בפרק הקודם התקיים המשחק הראשון של ארבעת הבחורים קורן, קים, קאי וקווין במסגרת הטורניר שבו הם משתתפים כנציגים. האחרון תפקד כשוער, בעוד שקורן שימש קפטן. החבורה לא הבינה את חוקי המשחק, ולראיה הפסידה 20-0. בעקבות כך, התלהטו הרוחות בחדר ההלבשה. השומרים מנעו מהרביעייה לדבר, התקרבו אליהם ושלפו חרבות באופן מאיים.
קורן הוא הדובר/הקריין. בואו נמשיך.
הלחץ בשיאו. מה נעשה? בהינו זה בזה בחוסר אונים מובהק. חשבנו שזה הסוף. הם כבר היו במרחק זעום מאיתנו, מוכנים לפגוע בנו. ואז...
"סליחה?", הגיח לחדר לפתע האיש שקיבל את ההחלטות במשחק, אשר עטה בגדים צהובים. "לאחר בדיקה שערכנו, גילינו שאחד משחקני היריבה השתמש בחומרים אסורים אשר שיפרו את יכולותיו".
"אז ברור למה הפסדנו... זה רק בגלל העניין הזה, אני בטוח", אמר קאי, ספק בהלצה ספק ברצינות, אך תהיתי כיצד הוא מעז לפצות את פיו ברגע קריטי שכזה.
"בכל אופן, עקב מעשה זה החלטנו לפסול את הקבוצה היריבה ולהעניק לכם ניצחון טכני. ברכות".
שררה דממת אלחוט בחדר. חשנו שמחה, הקלה... ובעיקר אנחת רווחה.
"היה לכם מזל הפעם... במשחק הבא, אתם גמורים!", הוטח בנו כמאית שנייה לאחר צאתו של הבחור, אם כי לא היה לנו ספק ממילא שאלו פני הדברים.
חזרנו למקום עבודתנו, כאשר במהלך השיבה עינינו היו מכוסות פעם נוספת. הנסיעה הייתה ארוכה למדי, כאשר בסיומה הסירו את הכיסויים שעל פנינו והאיצו אותנו לתאים שלנו, לא לפני שאחד השומרים החל לנאום פעם נוספת, בקול שנשמע דומה לזה ששמענו בנזיפת סיום המשחק. "המשחק הבא יהיה בקרוב. לפי מה שנראה, עדיף לגמור איתכם עכשיו. נקווה שהיכולת תשתפר. ובכן, יותר גרוע מזה לא יכול להיות".
"מתי המשחק ייערך?", שאל קים.
"זה לא עניינכם. קדימה לעבודה!".
"בשביל כבוד צריך לעבוד, לא כך?"
על שאלה זו כבר לא קיבלנו מענה. כנראה ששאלה אחת הספיקה להם. שוב.
חזרנו לתאים ונרדמנו עד לזריחה.
התעוררנו לעוד בוקר של עבודה, אך כל המחשבה שלי הוסטה לעבר המשחק. נזכרתי זה עתה בבחור שהציע בנדיבותו לסייע לנו במלאכת ההכנה לקראת המשחק.
"האם אתם רוצים שנחפש את מי שהיה נכון לסייע לנו לקראת המשחק הקודם? הוא יכול לעזור לנו עכשיו", ציינתי.
"ובכן, מוטב מאוחר מאף פעם לא", קווין חיזק.
חיפשנו את יחיד הסגולה במשך זמן רב, אך הצרו את צעדינו באמתלה שעלינו לחזור לעשייה היומיומית. ניסינו שוב. ושוב. ושוב. עד שלבסוף הצלחנו ומצאנו את בעל החיים מטיפוס הומו סאפיינס, שהיה נראה חבול הרבה יותר מאשר בעבר.
"שלום, אלה אנחנו בשנית. תוכל לעזור לנו וללמד אותנו את החוקים של המשחק?".
"אלה אתם מהכדורגל, נכון? במה אתם צריכים עזרה? בעיטות? הגבהות? מסירות? חסימות? החזקה בכדור?".
היססנו מעט לנוכח המשלב הלשוני הגבוה. "כל התשובות נכונות".
"אז ממה להתחיל?".
"מההתחלה. של הכול".
שידרנו מסר לפיו כל קשר בינינו לבין הענף מקרי לחלוטין. פלוני אלמוני נרתע מעט, אך התרצה - "בסדר, אני לשירותכם. ממילא אין לי עיסוק טוב יותר בזמנים אלו". הוא זז הצידה וליקט אבן גדולה, שלא הייתה לו בעיה למצוא.
"חבל שאנחנו לא משחקים עם האבנים, הרי אנחנו רגילים אליהן", ציין קים בציניות קלה.
במשך זמן לא מבוטל שמענו הרצאה בנוגע למשחק ששמו כדורגל. הכרנו מושגים חדשים כמו בלם, קשר וחלוץ, ראינו כיצד לשלוט בכדור והחכמנו בעניינים נוספים. יחד עם זאת, טרם זכינו לבחון את הקישורים שלנו, ככל שיהיו. ובכן, אם לא מחשיבים את הניצחון הטכני...
"אז קדימה, הראו לי את יכולותיכם. הבמה שלכם".
חשתי את האווירה הקודרת ששררה במתחם. כולנו רצינו להתעלות מעל היכולת המזוויעה מההתמודדות ולהוכיח לעצמנו מסוגלות. באופק לא נצפו שומרים אשר יפקחו עלינו לעת עתה. ואז...
ההמשך יבוא.
תודה רבה על הקריאה, ובהצלחה לנבחרות המונדיאל.
|
|
