|
החבר הכי טוב בעולם- סיפור לכתב אורח
|
אתמול |
חלק א': החבר הכי טוב בעולם
בכפר קטן וירוק, בין שדות חיטה מוזהבים לגבעות מתגלגלות, גר ילד קטן בשם תומר. תומר היה ילד בודד למדי; הבית שלו היה מרוחק ממרכז הכפר, ולא היו לו אחים או אחיות לשחק איתם. אבל כל זה השתנה ביום הולדתו השמיני, כשאביו חזר מהשוק ובידיו קופסת קרטון קטנה ומחוררת.
מתוך הקופסה הציץ זוג עיניים חומות, גדולות וסקרניות. זה היה גור כלבים קטן, פרוותי וחום, עם כתם לבן בצורת כוכב על המצח. תומר קרא לו בארק.
מהרגע הראשון, השניים הפכו לבלתי נפרדים. תחילת חייהם המשותפים הייתה מלאה ברגעים מתוקים:
הם רצו יחד בשדות, תומר זרק כדור טניס מרופט ובארק דוהר בעקבותיו, מועד על כפות רגליו הגדולות מדי. הם ישנו יחד באותה מיטה, כשהגור הקטן מונח על חזהו של תומר ומקשיב לפעימות ליבו.
השנים חלפו, והזמן המשיך לנוע במהירות. בארק גדל, הפך מכלבלב קטן ורועד לכלב גדול, חזק ויפהפה, בעל מבט אנושי ומלא תבונה. ותומר גדל יחד איתו, מילד קטן לבחור צעיר וגבוה. בכל התמונות של חייהם, בארק תמיד היה שם – שומר עליו, מחכה לו ליד הגדר כשחזר מבית הספר, ומניח את ראשו הכבד על ברכיו של תומר בכל פעם שהיה לו יום עצוב. הם לא היו צריכים מילים; הקשר ביניהם היה חזק יותר מכל שפה.
........................................................................................................................................................................
חלק ב': הפרידה והחשיכה
בוקר אחד, השלווה הופרה בבת אחת. קולות של צופרי אזעקה נשמעו מרחוק, וברדיו הודיעו שפורצת מלחמה גדולה בגבולות. תומר, שהגיע לגיל גיוס, קיבל צו מיידי להתייצב.
האוויר בבית הפך כבד. תומר ארז תיק גב קטן, ובארק ישב לידו, מביט בתנועות שלו בעיניים מודאגות. הכלב הרגיש שמשהו נורא עומד לקרות. הוא השמיע יללה שקטה וחרישית, מנסה למשוך בשרוולו של תומר כדי שלא ייצא מהדלת.
תומר התיישב על הרצפה, חיבק את צווארו העבה של בארק ובכה בשקט. "אני חייב ללכת, חבר," לחש לו, "אבל אני מבטיח לך שאני אחזור. תשמור על הבית בשבילי".
בחוץ נשמעה צפירה של משאית צבאית ירוקה שהגיעה לאסוף את הצעירים. תומר יצא מהדלת, עלה על המשאית וסגר את הברזנט מאחוריו. בארק רץ אל הגדר, נבח בבכי וניסה לקפוץ מעליה, אך אביו של תומר תפס אותו ברצועה. בארק עמד שם, מביט במשאית הולכת ונעלמת בתוך ענן של אבק, משאירה מאחוריה רק געגוע קורע לב.
החודשים עברו, והכפר השקט הפך עצוב. בארק סירב לאכול כמעט. הוא ישב ימים ולילות ליד שער הכניסה, עיניו נעוצות בדרך העפר, מחכה לצללית המוכרת של תומר. הוא לא הבין לאן החבר הכי טוב שלו נעלם, אבל הוא ידע דבר אחד: הוא לא יכול לשבת ולחכות יותר.
לילה אחד, כשהסערה השתוללה בחוץ והרוח פתחה את תפס השער, בארק ניצל את ההזדמנות. הוא פרץ החוצה אל החשיכה והחל לרוץ בעקבות הריח הקלוש שתומר השאיר אחריו חודשים קודם לכן.
........................................................................................................................................................................
חלק ג': המסע בשדות הקרב
זה היה מסע מטורף, שנראה בדיוק כמו סצנת האקשן והדרמה הקשה ביותר. בארק רץ קילומטרים על גבי קילומטרים. הרגליים שלו נחבלו מאבנים חדשות, הפרווה שלו התמלאה בבוץ ובגשם, אבל הלב שלו הניע אותו קדימה.
ככל שהתקדם, הנוף הירוק והמוכר של הכפר התחלף בנוף של חורבן. הוא הגיע אל אזורי הקרבות. מסביבו נשמעו קולות נפץ אדירים של פגזים, השמיים היו צבועים בשחור ובאש, ומטוסי קרב חלפו מעל בנהמה מפחידה. כלבים אחרים היו בורחים ומחפשים מחסה, אך בארק לא עצר. הוא דילג מעל תעלות, רץ בין הריסות של מבנים מופצצים, ועבר דרך שדות קרב עשנים, כשהוא מרחרח כל פריט לבוש, כל קסדה עזובה וכל חייל שחלף על פניו.
באחד הימים, לאחר שבועות של חיפושים, כשהוא תשוש, רעב וכמעט חסר כוחות, הגיע בארק למאהל רפואי ארעי שהוקם בלב שטח פתוח. הריח המוכר, הריח של תומר, הכה באפו בעוצמה פתאומית.
בארק החל לרוץ בין האוהלים, נובח בטירוף, עד שהגיע לאוהל קטן בפינה. הוא דחף את יריעת הבד עם אפו ונכנס פנימה.
........................................................................................................................................................................
חלק ד': המפגש וסגירת המעגל
שם, על מיטת שדה קטנה, שכב תומר. הוא היה חיוור, עייף, ורגלו הייתה חבושה בגבס עבה וגדול בעקבות פציעה קשה בקרב שהפכה אותו לחסר אונים. הוא שכב שם בעיניים עצומות, מרגיש בודד ורחוק מהבית.
פתאום, תומר הרגיש נשימה חמה על פניו, ולאחר מכן לשון רטובה שמלקקת את דמעותיו.
הוא פקח את עיניו ולא האמין למראה עיניו. "בארק?..." לחש, חושב שהוא הוזה מרוב חום.
אבל זה היה בארק. הכלב הנאמן הניח את ראשו על חזהו של תומר, מייבב ומכשכש בזנבו בכל הכוח, למרות שכל גופו כאב מהמסע הארוך. תומר חיבק אותו בזרועותיו, בורח בבכי של אושר והתרגשות. החיילים והרופאים מסביב נעמדו, מביטים במחזה המדהים ולא מאמינים שכלב הצליח לחצות שדות מלחמה שלמים רק כדי למצוא את האדון שלו.
בשל פציעתו של תומר, הוא שוחרר מהשירות. הכל סביבם השתנה פתאום לצבעים בהירים וחמים של שמש.
תומר יושב בכיסא גלגלים, הרגל החבושה שלו מונחת קדימה, ובארק צועד בגאווה ממש לצידו, שומר על כל צעד שלו. כשהם מגיעים חזרה לבית בכפר, אביו של תומר רץ אליהם ומחבק את שניהם, דומע מהתרגשות.
בסיום הסיפור, רואים את תומר יושב על המרפסת, הרגל שלו כבר מחלימה, והוא מניח את ידו על ראשו של בארק. שניהם מביטים יחד בשדות החיטה המוזהבים ובשקיעה, ויודעים ששום מלחמה, שום מרחק ושום סכנה בעולם לא יוכלו להפריד בין שני החברים הכי טובים בעולם.
........................................................................................................................................................................
הסיפור שלפניכם מבוסס על העלילה המרגשת והנוגעת ללב של השיר המפורסם 'Waiting For Love'
של היוצר והמוזיקאי אביצ'י (Avicii). הוא מתאר בצורה עמוקה את אותם המראות והרגעים מתוך היצירה, ומביא אל הכתב את סיפורם של שני חברים בלתי נפרדים ששום מרחק או סערה לא יכלו להפריד ביניהם.
........................................................................................................................................................................
מקווה שאהבתם!
רומי. |
|
