|
סיפור
|
אתמול |
"לא אכפת לי!!" אמרה מיקה לאמילי "בפעם הבאה תשתדלי יותר!!!" "אבל מיקה," התחננה אמילי, "אנחנו חברות!" היא הביטה בעיניה החומות בתחינה "אני איתך גמרתי" אמרה מיקה ויצאה מהמיקפה "אבל תקחי ללב" אמר לה המלצר "כל מי שאין לו קצת שכל מתנהג כמו…" הוא חיפש את המילה הנכונה "כמו… כמו… ככה" "תודה" אמרה איתי, אבל בלב שלה היא חשבה, מה הוא כבר מבין? היא יצאה מהמיקפה, גם אם זאת לא אשמתה של מיקה, זה לא אומר שהיא אשמה! מיקמק חשוב בא, אמר, יש לי עסקה להציע לכם, כדאי מאוד שתסכימו! הן הסכימו,כמובן, "אז," פתח בדבריו- פתאום הבוהן של אמילי נתקלה באבן, היא איבדה את שיווי משקלה, והתרסקה על הרצפה, כל גופה כאב. איפה היא בכלל? הביטה סביבה בפליאה, מאז שיצאה מהמיקפה עבר זמן רב, ואילו הגורל משך אותה לשם, עמדה ביער הקסמים, מקום קסום ומופלא שאהבה לבלות שם ביחד עם מיקה. מעל אמילי ריפרף פרפר יפהפה בגוני כתום. פתאום נשמע מאחוריה קול "היי" היא הסתובבה ואתה שם מיקמק מחייך בביישנות, "לי קוראים ברונו, איך קוראים לך?" אמילי חייכה, רואה מיקה? עברה רק שעה מאז שרבנו ואני כבר מסתדרת יפה מאוד בלעדייך! " קוראים לי אמילי" ענתה בקול עליז. קול נוסף נשמע מאחוריה העצים "ברונו!!!" פניו, שהיו רגועות מאוד, הפכו למבוהלות, "מהר!" התחנן, "אמילי, אנחנו חייבים לברוח!"
|
|
מוקדש
ל סליחהפשוטהקובץלאנכנס | |
|
|
