|
למיקשימה החודשית - "אופס... איזו פדיחה!"
|
אתמול |
הייי!
מה נשמע?
מה אתם חושבים על הציור?
עבדתי עליו מלאא ;)
אז בואו ואסביר לכם מה צרייתי ^-^
כאן מתחיל ההסבר, אבל הפעם, בצורת סיפור קצר
קריאה מהנה! ;)
זה התחיל בבוקר אחד, יצאתי לגינה שיחקתי ונהנתי מהנוף.
לפתע קרקור חזק קרע את הדממה.
הסתקלתי ימינה, שמאלה. לזהות מאיפה מגיע הרעש הנורא.
אולי זו חיה?, או מכונה?
מתברר שזו הבטן שלי :)
גוועתי ברעבבב
אז החלטתי להיכנס הביתה, ולחפש משהו לאכול.
באתי להיכנס מהחלון הגדול שלנו. שמוביל מהגינה לסלון.
"אני רק מקווה שהוא פתוח" חשבתי לעצמי, "הרי, אם הוא יהיה נעול אצתרך ללכת מסביב עד לדלת הכניסה".
לשמחתי החלון היה פתוח, אפילו לרווחה!
התקדמתי במהירות לכיוונו,
ו... אאוץ'!
איי.... מתברר שהוא כן היה סגור...
העברתי יד על ראשי כדי לבדוק אם נפצעתי.
למזלי לא.
הרגשתי את הלחיים שלי מאדימות.
הסתקלתי סביב, לבדוק אם משהו ראה,
"בבקשה שאף אחד לא ראה אותי," התפללתי בליבי "אם מישהו יראה אותי... זה יהיה כל כך מביך".
עוד פעם המזל שיחק לטובתי, האיזור היה ריק.
חייכתי לעצמי והתקדמתי לכיוון הדלת.
פתחתי את הדלת, ונכנסתי הביתה. מתברר, שהמזל לא כל כך שיחק לטובתי בכל זאת, כי 666הפרו אחי התאום עמד ליד החלון שלפני רגע היתנגשתי בו, וגיחך לעברי, "חחחח ראיתי אותך מתנגשת שם!" צחק. "איך לא ראיתי אותו?" חשבתי, מתברר שאמרתי את זה בקול, כי הוא ענה, "אני שומר על הסודות שלי..." אמר, והלך.
שוב קרקור פילח את הדממה, ניזכרתי כמה אני רעבה ופניתי למטבח.
סוף.
-חזרה לתיאור-
אני ממש מקווה שאהבת את הסיפר :)
החלתטי לא רק לצייר, גם לכתוב.
אולי בהמשך אכתוב עוד סיפורים לציורים שאני מציירת.
אבל בנתיים זה הראשון ^-^
להית'
|
|
מוקדש
לכל_המיקמקים_האהובים_והיקרים❤️ | |
|
|
