|
החיים על פי סטילס-פרק 4:המכתב 1/2
|
לפני 3 ימים |
החיים על פי סטילס-
עונה אחד:
פרק ארבע-המכתב 1/2(והפרק האחרון העונה!)
יש! יש! יש! כן כן זאת אני צורחת בכל הבית ישששששששש!
ולמה? כי היום אין לימודים! אין לי מושג למה אבל איך שהוא היתבטל הלימודים!
אני כל כך שמחה. כי היום לא אסבול כל היום בישיבה ליד לני!
אבל עדיין זה כמו כל יום רגיל ומשעמם. קראתי ספר על מיטתי (ואני לא אוהבת לקרוא!)
לאחר כמה דקות, שמעתי יללה. היללה הגיע מבחוץ. הסתקרנתי אז יצאתי לבדוק מהיכן הגיע הקול.
יצאתי החוצה לחצר, לא היה שם אף אחד חוץ מחתול. "חתלתול" אמרתי לעצמי בנימה עצבנית.
לחתול היו שבע צבעים. כתום, חום, לבן, שחור, ואפור וכולל העיניים ירוק וצבע דבש. "איזה חתול מוזר" חשבתי לעצמי.
אהל מייד הוצאתי את המחשבה הזאת מהראש, כי הרי אני יודעת כי גם אני נחשבת למוזרה. ואני לא ייתן לזה שלעוד משהו יקראו מוזר או חריג.
גם לחתולים! הסתכלתי על החתול במבט מבין. "בטח כל שאר החתולים מציקים גם לך?" התכופפתי על ברכיי והושטתי יד לעברו לליטוף, אך החתול לא היה מעונין ביד.
אלה במקום זאת היסתובב ופנה לו לדרכו. לאחר מיכן תהיתי האם חתולים גם מרגישים את החריגות של חתולים אחרים. "מסכן החתול אם זה באמת נכון" חשבתי לעצמי.
יום לאחר מכן היה כמובן לימודים. התעוררתי מהשעון המעורר שמתמסר כל יום להעיר אותי. התחלתי להתארגן,אבל כשפניתי לארון כדי ללבוש את בגדי האהובים,
גילתי כי הם מלוכלכים ואיני יוכל להלביש אותם היום. הייתי קצת מאוכזבת כי אלו היו הבגדים שתמיד היו נוחים לי, אז במקום הפוטר הבג' האהוב, הלבשתי פוטר ממש דומה רק בצבע ורדרד. וחצאית כפלים פרחונית ויפה.
כעבור כחצי שעה, כבר הייתי צועדת לאכזבתי לעבר שערי בית הספר. בים המוני התלמידות ראיתי את השומר מחייך עליי ולוחש לכולן בוקר טוב.
כשנכנסתי לכיתה והתיישבתי במקומי, לאחר שהמורה הגיע. "כולן להוציא ספרי מתמטיקה" אמרה המורה בקולה הצרוד.שבאתי להוציא את ספר מתמטיקה ראיתי משהו מבצבץ, משהו בצבע לבן, והוא היה מקומט. זה היה מכתב קטן ומרובע. בתוך המכתב היה כתוב בכתב מקושקש ולא ברור "היום בחצות. בחצר האחורית, מאחורי עץ האזדרכת.-ג'ורג'"
זה היה המכתב הכי מוזר שקיבלתי בכל חיי!
כשחזרתי לבית לאחר היום העמוס והמאתגר בבית הספר. ואני גם לא הבנתי מי הוא ג'ורג' הזה ומאיפה הוא מכיר אותי. אני גם לא ידעתי איך בדיוק אוכל לצאת מהבית בשעה כל כך מאוחרת בלי שישאלו שאלות. לא ידעתי מה לעשות. אז היה לי רעיון, הלכתי אל אמא שלי וברור שלא סיפרתי לה אבל ביקשתי ממנה אם אוכל לעשות שיחת ואדיו עם סשה חברתי הטובה.
"אמא אני יכולה לעשות שיחת ואדיו עם סשה?" שאלתי את אימי "לא עכשיו, יותר מאוחר" ענתה אמא בקול רוגז "טוב" עניתי והכנתי את ראשי לעבר הריצפה, "אבל.."
אמא התחילה ועצרה כדי לגרום תחושת מתח. "אם תישטפי את הריצפה תוכלי לקבל מייד לאחר מכן" מייד רצתי לחצר הרחצה ולקחתי משם סמרטוט רטוב, מייד התחלתי לקרצף את הריצפה רציתי כמה שיותר מהר לדבר אם סשה. כעבור עשרים דקות של עבודה מסחררת, התקשרתי על סשה.
סשה: "אלו?"
אני:"סשה! מה קורה? מלא זמן לא דיברנו!"
סשה: "או סטילס! כל הגעגעתי!"
אני: "כן גם אני!. יש לי ענין חשוב לדבר איתך, ומשהו חשוב להראות לך"!
סשה: מסתכלת במבט בוכן על הפתק שהושטתי מולה "אה"
אני: "את לא חושבת שזה סופר מוזר?!"
סשה: "סטילס הפתק ריק אין שם אפילו לא מילה אחת!"
אני: בוכנת את הפתק ורואה את אותו הכיתוב. ולא מבינה מה קורה לסשה שפתאום לא יכולה ליראות מילים
סשה: "סטילס היום לא אחד באפריל! ואני לא מאמינה שהתקשרת עלי כדי לעשות לי מתיחה!" סשה אמרה בפרצוף פגוע
אני: "אבל אני לא מבינה איך אני רואה ואת לא!"
סשה: "אין לי כוח לשטויות האלו!" אמרה וניתקה
אני לא האמנתי שכרגע אני במריבה עם החברה הכי טובה שלי:(
זהו החלק הראשון מתוך פרק ארבע (שהוא דרך אגב הפרק האחרון העונה!)
מקווה שאהבתם!
אוהבת מלאא:
קים❤️✨
|
|
מוקדש
לכולם! | |
|
|
