|
החיים על פי סטילס:פרק 2- היום הראשון בלימודים
|
אתמול |
החיים על פי סטילס-
עונה אחד:
פרק 2-היום הראשון בלימודים
אעאעאעאעאעעאע...................(כן זאת אני צורחת)
ולמה? כי זה מה שקרה לי היום!
"סטילס השעה שמונה!, תתחילי להתלבש מהר!"
צעקה אמא שלי מחדר השינה שלה
"אוקי אוקי אמא.........", עניתי מנומנמת ואז קלטתי מה היא אמרה.
אוי לא השעה שמונה וזה היום הראשון ללימודים!
מייד פשטתי את חולצת הפיג'מה המנוקדת והריחנית שלי, כל בוקר היה לי קשה להיפרד מהחולצה הנעימה.
הורדתי גם את מכנסי הלילה שגם כן הם היו מנוקדים וריחנים כמו החולצה.
הוצאתי מהארון את החולצה האהובה עלי שהיא סריג בג' וגם שמתי את החצאית החומה אם הכפלים
שתמיד אהבתי יחד את הסריג.
לאחר חמש דקות הייתי כבר לבושה אם טיק על הגב
איזה מזל השעה רק 8:05 יש לי עוד חמש דקות.
"אמא את תוכלי לקחת אותי לבית הספר?" שאלתי מהוססת בגלל השעה המאוחרת,
ניגשתי על הכיור והתחלתי למלאות את הבקבוק וחכתי לתשובה מאמא, "סליחה מותק אבל אני לא יכולה"
"אבל אמא!..." התחלתי אבל המים עלו על גבם, מייד סגרתי את הבקבוק ושאלתי שוב
"אמא למה את לא יכולה לקחת אותי?" אמרתי בחוסר סבלנות
"אבא יצא מוקדם בבוקר ליום עבודה, תצטרכי לרוץ לבית הספר כי את כבר מאחרת"
"אוף!" מלמלתי לעצמי והכנסתי את האוכל לתיק.
"אבל אמא אני לא יודעת איך הולכים לבית ספר! אני לא מכירה את הרחובות!"
אמא שלי לא ענתה, אבל מייד ראיתי כי יש לה רעיון. היא לקחה דף ועט והתחילה לציר לי מפה.
והושיטה לי לאחר מספר שניות את המפה אפ חיוך מרוצה, "אמא לא!" "אני יראה מגוחך!" אמרתי בבוז
"אין מה לעשות" אמרה אמא שלי נחרצות, "טוב בסדר" נכנעתי
יצאתי מהבית כשמאחורי הדלת נטרקת.
פתחתי את המפה ולא הצלחתי להבין הדיוק איך ללכת אבל לאחר שנעזרתי בכמה אנשים הגעתי סוף סוף,
בית הספר היה מיבנה גדול ובוהק, עליתי במדרגות בכניסה לבניין היה שומר חיכן שחייך עלי חיוך גדול החושף שניים בוהקות.
בית הספר היה עצום עוד יותר מבפנים! פי נפער לרווחה ועמדתי שמה כמה דקות והסתכלתי סביבי,
"את מתכוונת מתי שהוא לסגור ת'פה?" ילדה אחת התקרבה עלי התאמצתי לא להגיד לה "חמודה אם לא ידעת אני הילדה החדשה אז שוש!"
אבל שמרתי את זה בראש שלי, והילדה המשיכה ואמרה "ורק שתדעי יש רק מישהי אחת שמנהלת את ההצגה פה אז שלא תתקרבי עלי
כי אני לא מעוניינת בילדת קשת בענן מסביבי!",
התעצבנתי נורא ואמרתי "זה שלי יש שיער שונה זה לא אומר עלי כלום, ולק יש פשוט שיער רגיל בלונדיני כמו שיש לכולם!",
אבל אמרתי את זה רק בראש שלי במקום זה הנהנתי נחרצות. פתאום אישה אחת יצאה מהחדר ליד ושאלה "מה את עושה פה?"
היא פנתה על הילדה הבלונדינית. "אה..." הילדה ענתה, אני רק באתי ללכת לשרותים, ואז ראיתי אותה וניסיתי לעזור לה למצוא את הכיתה שלה"
"סליחה המנהלת" אמרה ומשיכה משם לקומה השנייה. ואז קלטתי שבעצם אני עומדת כרגע מול מנהלת בית הספר!
המנהלת רכנה עלי ושאלה "אז את בטח סטילס נכון?", הנהנתי. "אז בואי אחרי אני יראה לך את כיתתך" אמרה וחיכה עלי.
הלכתי אחרי המנהלת שפנתה לאותו כיוון שהילדה הבלונדינית הלכה.
לאחר דקה הגענו על דלת כחולה וגדולה. "בהצלחה!" המנהלת לחשה לי וחיכה עלי חיוך קטן. חייכתי חזרה ונכנסתי לכיתה.
|
|
מוקדש
לכולם! | |
|
|
