|
מונולוג החופש, קצת דיבורים על החיים :)
|
היום |
וואו... רגע, מאיפה בכלל מתחילים?
אם אתם קוראים את השורה הזאת, כנראה שהחלטתם לתת הזדמנות ליצירה שלי, אז תודה מראש.
רק אזהרה קטנה... היא הולכת להיות ארוכה. ממש ארוכה. אבל אם תישארו עד הסוף, אני מקווה שתכירו אותי קצת יותר, ואולי אפילו תצאו מפה עם מחשבה חדשה אחת.
טוב אני פה כותבת במוצ"ש את היצירה הזאת חעחע. אתחיל דווקא מהתמונה של היצירה – בטח שמתם לב שיש בה כל מיני דברים שמרמזים על מה שאספר כאן (כי למה לא? ככה עושים יצירות מעניינות יותר).
קודם כל אני ממש שמחה שסוף סוף יוצא לי להעלות יצירה ולדבר איתכם. זה ממש משחרר, ובמיוחד עכשיו כשיש לי קצת זמן... טוב, אנחנו הרי בחופש הגדול XD
כמו שרובכם יודעים (או שלא), בזמן הלימודים אני כמעט לא מתחברת למיקמק. אני מהאנשים שממש משקיעים בלימודים, ואני גם מאוד אוהבת את החברות שלי ואת כל הקשר האנושי שיש בבית הספר. זה תופס לי כמעט את כל היום, יחד עם שיעורי בית, מבחנים ובגרויות.
כן... אני עולה ל-י"ב השנה. השנה האחרונה שלי בבית הספר! אני עדיין לא מעכלת את זה.
האמת? אולי זה יפתיע חלק מכם, אבל אני ממש אוהבת את בית הספר. לא רק בגלל הלימודים, אלא בגלל האנשים. המורות, החברות, כל השיחות הקטנות במסדרון, הצחוקים, וגם השיחות הרציניות על החיים, העתיד והערכים שלנו. לפעמים זה באמת מרגיש כמו משפחה גדולה.
אז אם אתם שואלים למה אני לא תמיד פה – זאת הסיבה. אבל בכל חופשה אני משתדלת לחזור אליכם.
ועכשיו לכמה דברים שממש מרגשים אותי...
עוד מעט נקבל את ציוני הבגרויות של הקיץ (הלחץ בשיא), והשבוע אני גם יוצאת לטיול של שבוע שלם בצפון עם חברות ומשפחות. בלי הרבה טלפונים, בלי מסכים, פשוט טבע ואנשים. האמת? אני ממש מחכה לזה.
כן... זה אומר שאני כנראה אפסיד חלק מהאירוע של המיקביט במיקמק, אבל לא נורא.
ועכשיו לפינה האהובה עליי...
סרטים:
לאחרונה ראיתי כל מיני סרטים פסיכולוגיים, מתח, אימה וגם קצת רומנטיקה. אני פשוט אוהבת סיפורים שגורמים לי לחשוב גם אחרי שהם נגמרים.
שירים:
בשנה האחרונה אני מוצאת את עצמי מתחברת יותר לשירים עם משמעות. כאלה שגורמים לי להיזכר ברגעים, להרגיש משהו או פשוט לעצור רגע ולחשוב.
ספרים:
אני קוראת די לאט... אבל זה כי אני מדמיינת כל פרט קטן. לאחרונה קראתי את "משחקי הרעב", והסוף שלו פשוט השאיר אותי בלי מילים.
טוב...
עד עכשיו דיברתי בעיקר על עצמי.
עכשיו בא לי לשתף אתכם בכמה מחשבות שיצא לי לאסוף בדרך.
לא כי אני חושבת שאני יודעת יותר טוב מכולם... ממש לא. פשוט דברים שעזרו לי.
למשל, פעם הייתי מרגישה שאני חייבת להיות מעודכנת בכל דבר שקורה בטלפון או ברשתות. עם הזמן גיליתי שככל שאני פחות עסוקה בזה, יש לי יותר זמן ליהנות ממה שקורה סביבי באמת. מהחברות, מהמשפחה ומהרגעים הקטנים.
גם בלימודים הבנתי שלא תמיד צריך לראות אותם כמשהו שמכריחים אותנו לעשות. אצלי לפחות, הם עזרו לי ללמוד להתמיד, לעמוד בזמנים ולהכיר אנשים מדהימים.
עוד דבר קטן שלמדתי הוא כמה משמעות יש לאיחור קטן או להגעה בזמן. כשאני משתדלת להגיע מוקדם, אני מרגישה הרבה יותר רגועה, וגם האנשים סביבי מעריכים את זה.
עם השנים גם גיליתי שלפעמים הרבה יותר נעים לנסות להבין אנשים לפני ששופטים אותם. לא תמיד אנחנו יודעים מה עובר עליהם, והרבה פעמים גיליתי שבסוף המציאות הייתה שונה לגמרי ממה שחשבתי.
אני גם משתדלת לא לקטוע אנשים כשהם מדברים. זה אולי נשמע דבר קטן, אבל אני יודעת כמה לא נעים כשעושים את זה לי.
ואם אני רואה מישהו קצת לבד? אני משתדלת לפחות להגיד שלום, לשאול מה שלומו או לפתוח שיחה קטנה. לא תמיד יוצאת מזה חברות גדולה, אבל לפעמים גם חיוך אחד קטן יכול לשנות למישהו את היום.
אותו דבר עם מורים.
פעם חשבתי שאין לנו כל כך על מה לדבר, אבל גיליתי שהם קודם כל בני אדם. כשמדברים איתם בכבוד ומתעניינים, נוצר קשר ממש נחמד.
ואחד הדברים שאני הכי אוהבת?
להגיד תודה.
באמת.
למי שמגיש אוכל.
למי שעוזר.
למי שמחמיא.
למי שפשוט נמצא שם.
לפעמים מילה אחת טובה נשארת עם בן אדם הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים.
וואו...
לא שמתי לב שכבר כתבתי כל כך הרבה...
אם הגעתם עד לכאן — באמת תודה.
אני לא יודעת אם תסכימו עם כל מה שכתבתי, וזה גם ממש בסדר.
בסך הכול רציתי לשתף קצת מהדרך שלי ומהדברים שעושים לי טוב.
אולי מישהו ייקח מפה משהו קטן לעצמו.
אולי מישהו פשוט יחייך קצת יותר מחר.
מבחינתי — זה כבר שווה הכול.
תודה שקראתם עד הסוף ❤️
אוהבתתת ❤️❤️❤️
ארנקור6
|
|
מוקדש
הנשמות, הטובות, שביננו, א, ו, ה, ב, ת, ❤️, ❤️, ❤️ | |
|
|
