|
האם אני אדם טוב?
|
היום |
הרבה פעמים יצא לי לשתף אתכם בחלקים מהחיים שלי, בתובנות שהגעתי אליהן, מסקנות וכל מיני כאלה, אבל הפעם החלטתי להכניס אתכם לתהייה קצת יותר עמוקה שלי.
אחד המשפטים שיוצא לי לחזור עליהם הרבה הוא "אין הנחתום מעיד על עיסתו", אבל אני רוצה להאמין שאני אדם טוב.
ביצירה הקודמת שלי סיפרתי שאני משקיע הרבה מאמצים בניסיון להיות "כוכב", בניסיון להשפיע על מישהו לטובה. אבל עוד לפני זה, אני משקיע לא פחות מאמצים בלהיות אדם טוב, אדם נחמד, אדם נעים ומכבד - מלאחל לאנשים יום טוב ועד ללשמור על טון סבלני ועל המילים שיוצאות לי מהפה או מהמקלדת נעימות גם כשאני כועס או פגוע.
אני מנסה להיפרד מאיזשהי תדמית די סנובית שיצרתי לעצמי מתישהו כשהיה לי קשה.
בימים האחרונים יצא לי לקרוא שיחות די ישנות בין משתמשים אחרים, מלפני כמה שנים, בצ'אטים מחוץ למיקמק.
השיחות היו עליי, מאחורי הגב שלי, והן לא היו חיוביות או נחמדות.
בין ההודעות הייתה הודעה אחת שהזכירה לי רגע מאותה התקופה - אחד המשתמשים "העיר" לי, ולא בנעימות, על זה שהיצירות שלי הן בסך הכל חיבור קבצים.
ובכנות, הוא לא ממש טעה, הרבה ממה שעשיתי באותה התקופה היה לפרק ולהרכיב קבצים, ככה התחלתי וככה למדתי את הקו הגרפי של המשחק.
אבל בין חיבורי הקבצים היה גם לב ורגש, משהו שחשבתי עליו ועבדתי עליו איזה כמה ימים טובים.
והיום הגעתי למצב שאני יוצר קבצים כאלה ממש מכלום, לגמרי בעצמי. (ובלי קשר לשאר היצירה אני כן רוצה להתעכב קצת על זה שזאת לגמרי ההוכחה שהשקעה, התמדה ויציאה מאיזור הנוחות שלנו משתלמות)
אותן שיחות הזכירו לי תקופה קצת פחות נוצצת ונחמדה שהייתה לי פה, תקופה שהייתה עבורי לא פשוטה ושהובילה לעוד לא מעט רגעים מאתגרים בהמשך הדרך.
ומאז עולה בי השאלה המציקה:
"האם הפכתי לאותם המשתמשים?"
באותו הזמן אותם המשתמשים היו וותיקים בקהילה - כמו מה שאני עכשיו.
וכמו שכבר סיפרתי, לאורך השנים היו מקרים שבהם הרגשתי שרעיונות שיצרתי הגיעו גם למקומות אחרים, ולעיתים זה היה לי לא פשוט, ולכן ניסיתי לפנות לאותם אנשים, לשוחח איתם ולהסביר את נקודת המבט שלי.
ועכשיו אני תוהה - אולי הפכתי לאותם המשתמשים הוותיקים?
אני רוצה להאמין שלא, כי אני מדבר ממקום פגוע - ולא מניסיון לפגוע, או סתם לרדת על אדם אחר בלי סיבה.
אני רוצה להאמין שלא, כי אני משתדל בכל כוחי לשמור על שיח מכבד ולא לפגוע במי שנמצא בצד השני של המסך.
אני רוצה להאמין שלא, כי אני משתדל לפרגן הרבה כשיש על מה.
אבל התהייה הזאת, השאלה הזאת, היא לא עוזבת אותי לרגע.
ואז אני תוהה איך אני יכול להיות אדם טוב כשאני מגיע לשיחות כאלה כ"הצד הוותיק"?
אני כנראה לא היחיד אבל יש לי איזה "אידיאל אופי" פנימי כזה שאליו אני שואף, ולרוב מרגיש לי שאני לא מצליח להגיע אליו.
קצת אירוני שכל האידיאלים האלה לא כאלה אידיאלים.
ואני תמיד שואף להיות אדם טוב יותר.
ואני תמיד מתבאס כשאני רואה אדם לידי עושה משהו נורא נחמד שאני לא עושה ברגיל, או לא עושה בכלל.
ואני מטביע את עצמי בעוד ועוד משימות ש"יהפכו אותי לאדם טוב יותר" בזמן שרוב מה שהן עושות הוא להתיש אותי.
ואם הפכתי לאותם משתמשים, איך אני יכול להיחשב כאדם טוב?
אבל אני חושב שמותר לי להיות לפעמים פשוט אנושי, להציב גבולות ולהיפגע, בעיקר כל עוד זה נעשה בשמירה על כבוד ושפה מכבדת.
ולפני שאסיים ואחזור לעבוד על מה שעצרתי, אנצל את הבמה החמודה והקטנה שיש לי כאן כדי להתנצל, בפני כל מי שאי פעם נפגע ממני בצורה כזאת או אחרת.
סליחה.
"למדתי שתיקה מהדברנים, סובלנות מחסרי-הסובלנות, ואדיבות מחסרי-האדיבות; עם זאת משונה - אני איני מכיר טובה למורים אלה." |
|
