|
נדבר על זה - פרק שלישי
|
אתמול |
היי כולם;)
אז היום רציתי לדבר איתכם על משהו שלא תמיד מדברים עליו, אבל כמעט כל אחד מרגיש אותו בשלב כלשהו - בדידות.
וזה מצחיק (סתם לא), כי לפעמים אפשר להיות מוקפים באנשים, בבית ספר, בקבוצות, בצחוקים… ועדיין להרגיש לבד. לא תמיד פיזית לבד, יותר כזה בפנים.
וזה לא חייב להיות משהו דרמטי. לפעמים זה פשוט רגעים כאלה שאתה מסתכל על הטלפון ואין הודעות שמרגישות באמת “שלך”, או ימים כאלה שאין כוח לדבר עם אף אחד אבל גם קצת כן בא שמישהו ישאל מה קורה.
ואני חושבת שהדבר הכי חשוב להבין זה שבדידות זה לא אומר שמשהו לא בסדר אצלך. זה פשוט רגש. כמו שמחה, כמו עצב. זה משהו שבא והולך, לפעמים בלי סיבה ברורה.
לפעמים זה קורה כשיש עומס בראש. לפעמים כשיש שינוי בחיים. לפעמים כשפשוט כולם עסוקים ואתה כזה מרגיש טיפה מחוץ לעניינים. וזה קורה להרבה יותר אנשים ממה שנדמה.
עכשיו, לא כל בדידות נראית אותו דבר.
יש את הבדידות של “אין לי עם מי לדבר עכשיו”, ויש את הבדידות של “יש לי אנשים סביבי אבל אני עדיין מרגיש לבד”. ושניהם לגיטימיים לגמרי.
ומה שכן חשוב לדעת - זה לא מצב קבוע. זה לא “ככה אני”. זה יותר כמו גל כזה שבא והולך.
ולפעמים, יש דברים קטנים שעוזרים קצת לשבור את זה. זה לא פתרונות קסם, אבל קחו כמה טיפים קטנים:
הכי חשוב - לצאת מאיזור הנוחות שלי.
לשלוח הודעה למישהו, אפילו משהו קטן כמו “מה קורה”.
לצאת רגע מהחדר לאוויר.
לשים מוזיקה שמרגישה פחות לבד.
או אפילו לעשות משהו קטן שמעסיק את הראש, כדי לא להיתקע בתוך המחשבות.
וגם - להבין שזה בסדר לא להיות תמיד בסדר.
לא כל רגע חייב להיות מלא באנשים או באנרגיה. יש גם רגעים שקטים, וזה חלק מהחיים.
אבל אם מרגישים שהבדידות נהיית משהו קבוע כזה, שמכביד הרבה זמן - זה כבר כן משהו ששווה לדבר עליו עם מישהו. לא להשאיר את זה לבד בראש.
ובסוף, חשוב לזכור שלהרגיש לבד לפעמים זה אנושי. זה לא אומר שאתה לבד באמת.
ובכל מקרה, אם יש כאן בקהל כאלו שמרגישים בדידות, מוזמנים לשתף אותי במיקטוק הראשי שלי הינוק33.
אני כאן בשבילכם, גם אני עברתי תקופות בודדות ולא קלות, ואני אעזור לכל אחד עד שכולם ירגישו שיש בשבילם מישהו.
אוהבת ומקווה שהטיפים עזרו לכם:) |
|
