|
סיפור לכתב אורח: "החברות שנעלמה".
|
היום |
יומני היקר, שמי נועה. ואני תלמידה
בכיתה ו'. היום הספר לך את סיפור של
החברות שנעלמה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פרק ראשון: "המקום בו הכל התחיל".
זה היה יום האחרון של שנת לימודים בבית
הספר "מיקטחינה", המורה לירון חילקה
לנו את דפי עבודה האחרונים של השנה
ואז נשמע הצלצול של סיום השיעור. ואז המורה אמרה מחר הולך להיות הטיול שלכם "למוזיאון החברות". נא לא לשכוח להחתים את ההורים, שהיה לכם יום קסום.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פרק שני: "הטיול והסיפור".
זה היה יום חמישי בבוקר, המורה אמרה שהיום זה יום של הטיול כולנו שמחנו במיוחד, אבל הייתה ילדה אחת שמחה יותר
מכולנו, וזאת הייתה חברה הכי טובה שלי
דנה. שתמיד אהבה טיולים מכל אחד אחר בכיתה, היה לה משפט שהיא תמיד הייתה אומרת והוא: " כל טיול הוא סיפור חדש למחברת". אף פעם לא הבנתי מה הוא אומר, אבל תמיד ידעתי שהוא נכון.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פרק שלישי: "מוזיאון החברות".
שהגענו למוזיאון החברות פגשנו את השומרת טחינה, השומרת טחינה סיפרה לנו על כל פריטים ותמונות במוזיאון. למשל פסל הטחינה גולמית שנוצר על ידי הטחינה הראשונה בעולם, ואז הגענו לתמונה מפורסמת בשם "מונה טחינה", תמונה הכי יקרה במוזיאון. ואחרי סיור התייבשנו כולנו
בחדר אוכל של מוזיאון, ואז נשמע רמקול
ואמר: פריצה למוזיאון!
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פרק רביעי: "הפריצה והאשמה".
המורה לירון אמרה שימשהו לקח את
תמונה של "מונה טחינה", והיא אמרה שיש חשד גדול שזה אחד מילדים בכיתה ולכן,
היא אמרה שעד שאשם ימצא, כולנו צרכים לתחקר על ידי השומרת טחינה. אני בראש שלי חשבתי לעצמי מי זה יכול להיות , ואז עלה לי שזאת יכולה להיות החברה שלי דנה. בגלל שהיא תמיד אוהבת טיולים
והרפתקאות חדשות. ואז המורה לירון
אמרה: נועה בואי איתי בבקשה אמרתי בסדר אני מגיעה. ושהלכנו לא הספקתי לחשוב שאם זאת דנה הלב שלי השיבר
האשמה שלי אליה שיחקה בי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פרק חמישי: "החשוד הלא צפוי".
שהגענו לחדרה של שומרת טחינה,
ישבתי, אני המורה לירון מולה. הייתי כל כך
לחוצה שלא ידעתי מה הולך לקרות. סיפרתי
את כל אמת ואז היא שאלה נועה: האם את
רצית לקחת את התמונה? עניתי: לא השומרת זה לא אני. ואז אחרי כמה שעות
המורה אמרה את יכולה ללכת. ואז המורה השומרת טחינה אמרו הפושע שעשה את
כל זה תלמידים הוא יונתן!. האשמה שלי על דנה ירדה והייתה לא נכונה סתם טעיתי.
ואז המורה אמרה: יונתן אחרי שנגיע לבית ספר מחר נדבר עם ההורים שלך וגם עם
מנהלת זה מובן? ענתה יונתן: כן המורה
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פרק חמישי: "הסוף הטוב".
אחרי שמורה שמעה את דברי יונתן, נגשתי
לדנה ואמרתי לה דנה: את יכולה לבוא רגע? דנה: כן בטח! נועה: אני רוצה לספר לך משהו. אחרי השיחה דנה אמרה:
הכל בסדר כמו שאני תמיד אומרת: " כל סיפור טוב הוא סיפור טוב למחברת". נועה:
שאת צודקת את צודקת!
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
מוסר השכל: לפעמיים טיול קטן הופך להרפתקה חדשה שאפשר לכתוב אליה
סיפור שלם!
הסיפור מוקדש: לאמא שלי ז"ל שכתבה
את הספר הלב ונפש סיפורה של משפחתי. |
|
דובונית152
