|
סיפור לכתב אורח - ״אין סימן״
|
לפני שבועיים |
שלום לכולם!!
אני ממש מתרגשת להציג לכם את הסיפור שכתבתי ״אין סימן״ ומקווה שיגיע גם לכתב אורח :), קריאה מהנההההה.
אין סימן, חלק 1:
הכל התחיל ימים אחדים לפני שליבי, נערה צעירה ומתוקה, הגיעה לכיתה ח׳6 בבית ספר השקדייה, עיניה פגשו לראשונה את ים, ים לא חיכה וישר חייך אליה, ליבי קלטה מיד שיש לו לב טוב, והלב הטוב שלו הקרין גם על היופי שלו מבחוץ.
ליבי הגיעה מבית ספר אחר לגמרי, שונה מאוד מבית הספר שאליו הגיעה, בית הספר ׳השקדייה׳. כולם בבית ספרה הקודם כינו אותה בשמות פוגעניים, והתנהגו אליה בצורה לא הולמת, בצורה שלא מגיעה לה. היא תמיד הייתה נראית ״נודניקית״, אבל היא רק חיפשה חברים, אמיתיים, שבאמת יהיו לצידה, ולא יהיו כמו כולם, חברים שבאמת ירצו להיות איתה.
״רוצה לשבת?״ הוא שאל את ליבי והיא חייכה, ״אני אשמח״ אמרה ליבי.
היא התיישבה לידו, ״האמת מאז שעמליה ירדה הקבצה מה זה משעמם לי, עשית לי טובה…״ הוא הוסיף כדי לגרום לה לחייך, ושניהם חייכו, ליבי הסתקרנה, היא חיכתה כמה שניות ושאלה ״מי זאת עמליה?..״ שאלה בביישנות.
״היא מדהימה, את תכירי אותה מחר״, ״אם את רוצה״, הוסיף. ״בטח שאני רוצה״ השיבה ליבי וחייכה.
״ים אני שמחה שאתה עוזר לליבי להתאקלם אבל לא באמצע השיעור״ קטעה המורה את ליבי וים בשיחתם.
הם הסתובבו אל המורה והיא המשיכה ללמד, ״מתמטיקה זה הסיוט של חיי״ לחש ים לליבי.
״טוב נו של מי לא״ צחקקה ליבי, ״האמת שדווקא עמליה טובה במתמטיקה״, היא הסתכלה במבט מעט מופתע ומסוקרן, ״אז למה היא ירדה הקבצה?״ שאלה ליבי, ים היסס לרגע והתלבט אם לענות, ליבי שמה לב שים מתקשה לענות ומיד ציינה ״הכל בסדר…״, ״אתה לא חייב להגיד״, אך לא עברה שנייה וים השיב. ״בגללי… עדיין לא הספקתי לסדר את זה, אבל ביקשתי ממנה להעתיק במבחן אחד והיא נתנה לי, ובמקום להוריד אותי הקבצה הורידו אותה את קולטת?״
במקום להתנהג כמו חבר טוב ביקשתי ממנה לשקר בשבילי, פתטי… ים הצטער.
ליבי חשה לא בנוח, היא לא יודעת מה לעשות במצבים כאלה, מה להגיד? אולי הכל יהיה בסדר? או שאולי ילך לספר שזה הוא והוא צריך לקחת אחריות? למרות שלא רצתה לפגוע בו וישר להתנפל עליו.
״אבל למרות הכל היא עדיין אוהבת מתמטיקה״ אמר כדי להקליל את האווירה, וליבי חייכה מעט, ״כאילו ממש היא מטורפת על זה!״ צחק. הנהנה עם חיוך מעט מאולץ והתעצבנה קצת שהוא מזכיר את עמליה בכל פעם. היא הסיטה את מבטה כלפי המורה.
ים שם לב שליבי לא כל כך צוחקת מזה, ולא מתעניינת, הוא רצה לקחת את השיחה למקום טוב.
״אז למה בעצם הגעת רק עכשיו ולא בבוקר?״, התעניין. ליבי הסיטה את מבטה לעברו.
״ים חשבתי שביקשתי משהו!״ צעקה המורה, אבל ליבי בכל זאת לחשה לו בחזרה ״בעיקרון הייתי אמורה להגיע בבוקר, אבל לא הרגשתי טוב, אמא שלי אמרה לי שזה מהלחץ… ורצתה שאגיע לפחות לשיעור הזה.
מצאתי לי שיעור להתאקלם….״ צחקה וים הצטרף.
ולפתע, עמליה, חברה טובה של ים, התפרצה בדלת הכיתה. שיערה המתולתל והחום עף ברוח מהמזגן, ועיניה האפורות משכו את תשומת לב כולם. היא הסתכלה על ים צוחק עם מישהי, ומיד הבינה שזו הילדה החדשה שהייתה אמורה להגיע. לרגע כאב לה לראות אותה במקום שלה, אבל היא מהר מאוד התעלמה מזה.
״עמליה? הכל בסדר?״ אמרה המורה, עמליה הסתכלה עליה בעודה מתנשפת, ולא ענתה. היא התקדמה לים וליבי, שישבו בשולחן הראשון מקדימה, ״היי, אני עמליה״ היא אמרה במהירות ובלחץ, ולפני שליבי הספיקה לענות היא אמרה לים בלחש ״בוא עכשיו לבחוץ״.
ים לא הבין מה קורה, ״אני שנייה חוזר״ הוא התקרב לליבי ואמר לה.
״עמליה לאן זה?!״ אמרה המורה.
״רונית זה ממש דחוף״ היא משכה את ים בידו והם יצאו החוצה מהכיתה.
אחרי כמה דקות המורה פתחה את הדלת, ולא היה סימן לעמליה ולים.
כדי לדעת מה קרה שם, נצטרך לחזור יומיים אחורה, אל היום בו עמליה, דני וים נפגשו לצלם עבודה בהיסטוריה.
…..
״נו איפה היא?״ שאל דני.
״בטח עוד מעט תבוא״ ענה לו ים.
שניהם חיכו לעמליה ושכבו על הדשא.
״למה לא באת היום לבית ספר?״ שאל ים.
״סתם לא רציתי…״
״אתה יודע שאתה לא יכול להבריז מהבית ספר כל יום״ ים סובב אליו את הראש.
״טוב ים מה אתה רוצה?!״
שתיקה השתררה לכמה שניות דני נשך את שפתיו ״סליחה…״
״זה בסדר, מצטער״ אמר ים.
״אין לך מה להצטער…״ היה נשמע על קולו של דני, שאין לו מצב רוח.
ים לא ידע מה להגיד. ״דני הכל… בסדר?״
הוא לא חיכה וענה ״כן, פשוט עידית המורה ללשון מכריחה אותי ללמוד, וכולם מסכימים איתה ו….״
״רגע רגע מה, מי זה כולם?״ שאל ים
״אמא שלי, המנהלת, הרכזת שכבה, כולם!״ דני הבין שלא ציין את החלק הכי חשוב״
״כל האותיות מתבלבלות לי, ההורים שלי יודעים מזה אבל הם טוענים שזה סתם כי אני מפטפט אז אני לא מרוכז… וגם אמרתי להם, אמרתי שזה יותר מזה הם פשוט לא מקשיבים!״
״אני לא מבין, למה לא סיפרת לי את זה? ממתי זה?״
כל כך הרבה שאלות עברו בראשו של ים.
למה ההורים שלך לא עושים עם זה כלום? יש מצב שיש לך דיסלקציה?״
״אני לא התעסקתי בזה יותר מדי עד שאמרו לי שאני חייב לשפר את הציונים אחרת יעיפו אותי מבית הספר.״
״מה?! דני איך לא אמרת לי דבר כזה, מתי?״ ים הופתע, הוא ודני חברים הכי טובים כמה שנים, הוא לא חשב בכלל שדני מסתיר ממנו משהו, או מסתיר משהו בכלל.
״אני לא יודע למה כל כך, אבל אמרתי להם אבל הם לא מאמינים לי״ דני סיפר, למרות שזה לא נשמע אמין במיוחד, הרי ים תמיד הגיע לבית של דני וקיבל יחס חם מאוד מהורם של דני, למה שפתאום הם לא יהיו קשובים לילד שלהם? אולי זה לא בכוונה?
״דני רוצה שאני אבוא איתך לדבר עם ההורים שלך?״ הציע ים וחייך.
״לא הכל בסדר לא צריך״ וויתר דני.
״מה לא צריך? לפחות נלך למורה וננסה לדבר איתה על…״
״אין טעם״ דני קטע את ים, ״זה לא יעזור, מה אתה חושב שלא ניסיתי״
ים רצה להגיד שאסור לוותר וחייב לנסות, אבל הוא מכיר את דני יותר מדי שנים בכדי לדעת שאם דני מדבר בצורה כזאת. סימן שהוא באמת מיואש, שהוא באמת ניסה עד פיסת כוחו האחרונה. ולמרות שמאוד רצה בכל זאת להגיד לדני שאסור לוותר, הוא לא רצה להעיק עליו. הוא יודע איך זה מרגיש שאומרים לך שאפשר לעשות משהו, אבל מי שאומר לך את זה בכלל לא ניסה מעולם, ואתה עצמך כן.
״אל תדאג נחשוב על משהו״ אמר ים ונגע בכתפיו של דני
״תודה ים״ זה בדיוק מה שדני היה צריך לשמוע מים, הוא תמיד הודה על החברות שלהם והעריך אותה.
באותו רגע הגיעה עמליה והבהילה אותם: ״היייי!״ אמרה בהתלהבות והמון אנרגיה.
״היי..״ הם אמרו בפחות התלהבות…
עמליה לא רגילה שדני וים לא עונים לה בחזרה באנרגיות, כולם בשכבה יודעים כי ים, עמליה ודני החבורה האנרגטית ביותר שהכירו. הם כמו פצצות אנרגיה שלא נגמרות, בשיעורים, בהפסקות במפגשים, בהכל.
הם השתדלו לא לחשוב יותר מדי על הדברים העצובים שקורים להם, בכל פעם שהם נפגשו הם בעיקר שמו בצד את כל העצב, וחגגו ביחד. בשיעורים, בהפסקות, במפגשים, בהכל.
״הכל בסדר?״ שאלה עמליה.
״הכל בסדר״ אמר ים. ״יש לכם דשא על הראש״ צחקקה עמליה
״נו באמת״ הם ניקו את הראש מהדשא.
״הבאת את המצלמה?״ שאל דני
עמליה הוציאה את המצלמה מהתיק, ״היא חדשה, נכון יפה?״ עמליה הטתה את ראשה הצידה וחייכה.
״כן״ חייך דני, בזמן שים היה עסוק בלהוציא את הדשא מהראש, ודני ועמליה נועצים בו מבט
״מה?״ אמר ים, הזכירה עמליה ״המצלמה יפה?…״
״כן היא נחמדה״, ״תודה״ חייכה עמליה, ״אז איפה מצלמים?״ עמליה הכינה את המצלמה, תחייכו, היא סובבה את המצלמה והייתה מוכנה ללחוץ עם האצבע לתמונת סלפי עם דני וים. היא צילמה את עצמם, ״איזה פוטוגניים אנחנו״ עמליה חייכה חיוך רחב והסתכלה על התמונה.
״אני עדיין לא מבין למה צריך בכלל להשקיע בעבודה הזאת, זה רק היסטוריה״ אמר דני
״זה חלק מהמקצועות שלנו בבית ספר דני״ אמרה עמליה והרימה את ראשה, ״הבאתם את התחפושות?״
ים שלף את התחפושות מהתיק והגביה אותם במטרה להראות לעמליה ״הינה״
״מעולה, בואו נתחיל לצלם רק תתלבשו״
הם לבשו את התחפושות של המלך והאיכר, ״אתם נראים…״ התפוצצה עמליה מצחוק
״אה את צוחקת עמליה?״ צחקק ים וגירד בראשו. היא המשיכה לצחוק. ״סיימת?״ שאל ים
״כן..״ למרות שדבוק על פניה חיוך גדול
״יופי״ צחקקו ים ודני.
״בואו נצלם שם, ליד השיח רוזמרין״ הצביעה עמליה לכיוון השיח. הם הלכו לכיוון השיח.
מוכנים? דני סידר את תלבושו, ״כן״
״אקשן!״, ״איכר יקר, היכן תמונת האצטרובלים שציירתי?״
״אינני יודע…״
עמליה התגלגלה מצחוק, ״נו עמליה תהיי רצינית״ אמר ים. כאילו הוא רציני ביום יום, חשבה עמליה. היא יכלה להגיד את זה אבל העדיפה להתמקד בעבודה.
״בסדר בסדר, שוב״
״אקשן!״ ״איכר יקר, היכן תמונת האצטרובלים שציירתי?״
״אינני יודע, אולי… אאוץץץ׳!״
״מה קרה?״ עמליה הורידה את המצלמה ושאלה
״משהו דקר אותי״ ענה דני.
ים התכופף והביט בשיח, ״עלה דקר אותך?״ צחק ים,
״ועוד רוזמרין״ נקרע מצחוק.
״טוב די אנחנו צריכים לצלם את העבודה הזאת״
״רגע זאת לא את שהתגלגלת פה מצחוק לפני שנייה?״
״נו ים״
״נו עמליה!״
״בסדר… יאללה שוב, אקשן!״
הם המשיכו לצלם כרגיל, וכשסיימו עלו לבית של דני. בבית של דני, ידוע להם, שלא משעמם, יש לו שולחן פינג פונג, וטרמפולינה בחצר, ואמא שלו מבשלת כל הזמן, היא עובדת מהבית, ובהפסקה שלה היא מבשלת, כל פעם תבשיל אחר.
למרות זאת לא ניתן לומר שעמליה וים מנצלים את דני, כי עד לפני שנה לו ולמשפחתו גרוש., הם גרו בדירה קטנה בשכירות, עד שההורים של דני קיבלו כמות מטורפת של כסף מהפרויקט שלהם. עם הכסף, בלעדיו, עמליה וים תמיד התייחסו לדני הכי טוב שאפשר, כמו חברי אמת.
״יצא לנו מהמם! רוצים לראות?
״מה כבר הספקת לערוך?״ שאל דני, ״כן״ ענתה עמליה.
הם צפו בסרטון ומאוד התלהבו.
״וואו, מעולה!״ אמר דני, ״אם רון לא נותן לנו 100 אני לא יודעת מה אני עושה״
״אין מצב שהוא לא ייתן לנו 100״ אמר ים בטוח בעצמו.
דני שמע אותם ואמר ״תתפלאו, אבל פעם אחת השקעתי את כל חיי בעבודה לספרות וקיבלתי 60״, ״אז אל תזלזלו כל כך מהר״ אמר דני ונופף בידו. ״אוקיי א׳, זה היסטוריה דני…. לא ספרות״ עמליה נענעה בראשה, ״ו-ב׳ כל עוד המורה הזאת היא לא רון, אין סיבה לדאגה״ הוסיף ים בקלילות.
״וואי מגרד לי ממש ברגל, מה אם עקצה אותי נמלת אש?״
״יותר סביר שעקץ אותך יתוש דני״ אמר ים, ״או שאתה רגיש לעלי רוזמרין״ הוסיפה עמליה.
״יתוש יותר סביר״…. ביטל את הרעיון של עמליה.
״טוב. ניפגש מחר.״ אמרה עמליה. שלושתם היו עם חיוך דבוק על הפרצוף, חיוך של פגישה עם חברים. וכל אחד הלך לדרכו, אולי חוץ מדני שהלך לדרכו אל החדר שלו בעשרה צעדים בדיוק.
יום למחרת הם נפגשו בבית הספר.
ים נכנס לכיתה וראה את דני, הוא בא להגיד לו שלום וראה שהוא מתגרד.
״היי דני מה קורה״ אמר בעודו מסתכל על דני מגרד ברגל ומחזיק ברצועות תיק הגב שלו.
דני לא הפסיק לגרד את הרגל.
״מה עדיין מגרד לך?״ שאל ים, ״בטירוף.״ דני המשיך לגרד. ״דני אבל אתה שורט את עצמך אתה חייב להפסיק״, הסתכל ים בפנים מכווצות על השריטה ממנה יצא מעט דם ברגלו של דני. ״אני לא יכול, זה מגרד!״ אמר דני בתסכול והתאוננות. ״ים הסתכל עליו ואמר ״כן… הבנתי את זה״.
״תקשיב, תבקש משחה מהמזכירות״ אמר ים והתיישב על השולחן והניח את התיק על הכיסא. ״למה שיהיה להם״? ״למה שלא יהיה להם״
דני היסס קצת לשאול, אבל בחר לשאול בסוף: ״אתה יכול לבוא איתי?״
״למה אתה מתבייש?״ צחק ים, דני קצת נעלב. ״טוב לא משנה״ אמר דני.
״נו צחקתי בוא״ ים משך את דני ביד למזכירות תוך כדי שדני מתעקש שלא צריך.
״היי…״ אמר דני בהיסוס
״היי מתוקים מה שלומכם?״
״אממ רצינו לשאול אם יש לך משחה נגד גירודים? אולי?״
״בטח אני כבר מביאה לכם״
הם הנהנו. המזכירה הושיטה להם את המשחה, ״בבקשה״.
״תודה״ אמר ים, ״רואה? זה לא כזה מביך״ ויצא מהחדר.
דני גלגל עיניים ויצא מהחדר גם כן תוך כדי שהוא פותח את המשחה.
״היי חברים.״ נכנסה עמליה לכיתה. ״היי עמליה…״ ים ודני אמרו באותו זמן וצחקו
״תקשיבו שנייה תהיו רציניים, הראל…״
״איזה הראל?״ דני קטע את עמליה ותוך כדי הוא מורח את המשחה שקיבל מהמזכירות.
״הראל המורה להיסטוריה דני, תן לי לדבר שנייה!״
״בסדר! מה את עצבנית…״
עמליה הסתכלה על דני במבט כועס והמשיכה.
״הראל אמר שלא ענינו על שאלות 1, 4, 6 ו-… 3 בסרטון שלנו״
״מה אבל על 1 כן ענינו, הם ביקשו לציין את המונולוג בין האיכר לבין המלך״
״כן אבל הוא לא מקבל את זה כי צילמנו ממש קצת מזה״ אמרה עמליה בכעס, ״אני לא מאמין…״ אמר ים. ״בקיצור נצטרך לצלם שוב״.
״מה אין מצב שאנחנו מצלמים שוב כבר צילמנו! והשקענו!״
״דני אם אנחנו רוצים לקבל 100 חייב לצלם שוב, הוא ייתן לנו 50״
״אל תגזימי״ אמר ים. ואחרי 3 שניות הוסיף.
״הוא ייתן לנו 55״
״זה ציון עובר״ הוסיף דני.
״אבל זה עדיין לא מספיק נו כבר קנינו את התחפושות בואו נשקיע עוד קצת מאמץ!״
ים ודני הסתכלו על עמליה והבינו שזה באמת חשוב לה. ״טוב רוצים היום?״ אמר דני
״אפשר…״ אמר ים.
״סבבה היום בפארק מאחורי הבית של דני ב-15:00״.
החברים קבעו, עד שים נזכר…
״רגע! יש לי היום שיעור של המתמטיקה מואץ ב-15:00 עד 15:50״
״לא ים אתה לא רציני!״ צעקה עמליה ושילבה ידיים. ״מה זה אשמתי?״
״תבריז״ אמר דני ונגס בחטיף שוקולד.
״אני לא יכול להבריז פשוט דני! אני גם ככה חם על המנהלת״ אמר ים וחטף לדני את החטיף וחתך לעצמו חתיכה.
״טוב תקשיב, אני ודני ניפגש לצלם את החלק איתו ואז אתה תצטרף באמצע?״ הציעה עמליה, דני הנהן עם הראש.
״למה אי אפשר לדחות את זה ל-16:00 פשוט?״ הציע ים.
״כי יש לי ב-17:00 שיעור פסנתר״
דני נחנק באמצע הביס ואמר ״את הולכת לשיעור פסנתר?״
״לא ידעת את זה?״ הסתכל ים על דני עם גבות מורמות ועמליה הצטרפה אליו.
״טוב בקיצור ניפגש היום בפארק כמו שקבענו, ביי דני, ביי ים״
״ביי עמליה״ דני וים אמרו באותו זמן.
עמליה הלכה ושניהם שתקו ביניהם עד שים אמר:
״אתה מודע לזה שאתה צריך למצוא לך מילים משל עצמך?״
״למה אני?, תחפש אתה מילים, מה עוד אני יכול להגיד חוץ מ-היי עמליה ו-ביי עמליה?״
״מה עוד אני יכול להגיד חוץ מ-ביי עמליה והיי עמליה?״….
ים ודני המשיכו לריב והגיע סוף יום הלימודים. דני הלך לכיוון הפגישה בפארק, בעוד ים נשאר לשיעור נוסף שהוא לא סובל, מתמטיקה.
דני הגיע לפארק וחיכה לעמליה. הוא התיישב על הספסל והשתעמם. תוך כדי שהוא מחכה הוא שם לב שברגל שלו, באותו אזור בו נשרט מהעלי השיח בסרטון, הוא מדמם.
הוא לא ידע מה לעשות, אבל לא לקח את זה ברצינות. הוא חשב לרוץ לבית שלו להביא פלסטר או תחבושת, וכשהוא רץ הוא נתקע שוב בשיח עם העלים הקוצנים:
״אאוץץץ׳!״
״נו מה נסגר!״ הוא התעצבן, ״מה לא משנה כמה פעמים אני אעבור פה זה יקרה?״
הוא התעצבן ומהר מאוד הוא שם לב שיש פתח קטן בתוך השיח. מאחורי השיח אמור להיות קיר של בניין, אבל הוא הזיז את השיח קצת וממש לא ראה קיר. הוא ראה יער. יער אמיתי.
הוא הביט בהלם. קפא במקום. לא הבין איך זה אפשרי שמאחורי שיח שאפשר לראות בבירור שמאחוריו יש קיר, פתאום מופיע, יער, חלל נוסף שלא ברור מהיכן הגיע.
הוא חשב שהוא משתגע. לחץ הדם שלו עלה בשנייה, הכל התערפל לו, והוא התעלף.
עיניו נעצמו, רגלו מדממת, והחלום שהוא חולם לא רגיל, ומאוד מטריד.
כעבור כמה דקות נשמעו צעדים בגינה. זאת הייתה עמליה.
״דני?״
״אתה כאן?!״
עמליה הגיעה לגינה וצעדה בה. היא חשבה שדני מאחר והתקשרה אליו.
״איזה מעצבן הוא״ מלמלה לעצמה בפרצוף מתוסכל והוציאה את הטלפון בכדי לחייג אליו.
לפתע היא שמעה את הצלצול של הטלפון שלו, ממש קרוב.
״דני? הגעת כבר?״ היא שאלה והסתובבה בגינה, היא הסתכלה סביב ואז הלכה לכיוון השיח. תוך כמה צעדים היא הגיעה ונבהלה.
״דני!״ הטלפון מרוב בהלה נפל מהיד שלה והיא לא התייחסה אליו כלל. היא רצה אליו והתכופפה לדני.
היא הסתכלה על הרגל המדממת שלו.
״מה?… איך זה קרה לו״
״דני נווו״
היא המשיכה לקרוא לו, ואז הוא פתח מעט את עיניו.
״דני!״
הוא ניסה לקום
״בוא״ היא ניסתה לעזור לו ואז מהר הוסיפה ״בעצם אל תקום!״
״שמעתי שלא כדאי לקום מיד אחרי שמתעלפים״ היא מלמלה לעצמה.
״בקיצור… אל תקום…״
היא נשמה נשימה עמוקה, ״הכל בסדר דני איך זה קרה?״
דני שתק כמה שניות ואז אמר.
״מה הולך פה…״
״מה מה הולך פה?״
״דני זה מהרגל נכון?״, היא קיוותה שהוא יענה לה.
היא לקחה את הטלפון מהרצפה והתכוונה להתקשר לאמבולנס.
״מה?!״
״שיואו איזו טיפשה אני!״
היא הביטה בטלפון המרוסק בפרצוף מאוכזב.
״זה לא עובד….״
עמליה לא ידעה שדני התעלף לא בגלל הדימום ברגל, אלא בגלל מה שראה.
״דני מה הקוד שלך?״ היא לקחה את הטלפון שלו.
״אל תתקשרי לאמבולנס!״ הוא צעק בקושי.
״מה למה?״ היא הופתעה.
״דני אני יודעת שאתה לא רוצה אבל חייב״
היא נכנסה לשיחות חירום ואז הוא לחש ״לא עמליה אני מתחנן״
״למה לא דני?!״
״תסמכי עליי פשוט לא״
עמליה מעולם לא עמדה בפני מצב כזה. מה צריך לעשות? להתקשר לאמבולנס או לא? הרי דני פצוע, אבל מצד שני הוא לא רוצה אמבולנס, והיא ידעה שהוא לא מבקש סתם.
עמליה היססה. היא דאגה לו, אבל החליטה לבסוף להקשיב לו. היא סגרה את הטלפון. ״אני רצה לקרוא לים״ היא אמרה ורצה לבית הספר.
היא רצה הכי מהר שיכלה. ותוך פחות מ-5 דקות הגיעה לבית הספר. היא נכנסה מתנשפת ועייפה בשער, שתתה מים מהבקבוק והתקדמה לכיתה של ים. היא פתחה את הדלת וראתה אותו צוחק עם מישהי. מיד הבינה שזו הילדה החדשה. לרגע זה צרב לה, אבל היא התעלמה מזה.
״עמליה? הכל בסדר?״ אמרה המורה.
עמליה לא ענתה, רק התקדמה מהר.
״היי אני עמליה״ אמרה לליבי במהירות ואז לחשה לים ״בוא עכשיו החוצה״
״אני שנייה חוזר״ אמר ים.
״עמליה לאן זה?! ים אתה ממש לא יוצא באמצע שיעור״ שאלה המורה.
״רונית זה ממש דחוף״ היא אמרה עם פרצוף מודאג ומשכה את ים וסגרה את הדלת.
״למה אמרת לה שאתה שנייה חוזר?״
״מה קרה עמליה?״
״בוא קרה משהו לדני״
היא התחילה לרוץ וים רץ אחריה.
״מה קרה אבל?״ ניסה לשאול תוך כדי
אבל עמליה לא ענתה.
דני בינתיים ניסה לקום שוב, הוא היה מבולבל מאוד, הכל היה נראה לו מעורפל, זה טבעי כשרואים משהו על-טבעי, משהו שלא מצפים לראות בחיים. מה היה הדבר הזה שראה? הוא הזה את זה או שזה אמיתי? ה באמת היה יער? הוא התקשה להתרומם ונעזר ברצפה ובברכיו. אבל קיבל סחרחורת קלה, הוא ניסה ללכת לספסל ולהיעזר בדברים כדי לשבת אבל הסחרחורת שלו החמירה, והתעלף עוד פעם. ליד הספסל.
עמליה וים המשיכה לרוץ. ואז עמליה עצרה. ״רגע ים״
״בוא נעלה לבית שלך להביא עזרה ראשונה״
״מה עזרה ראשונה עמליה?!״
״אני הגעתי לגינה וראיתי אותו מעולף ו-…״ אמרה עמליה במהירות ובלחץ״
״רגע מה?״ ים נדהם, ״את רצינית? ״כי אם לא עמליה אני….״
״אני רצינית!״ קטעה אותו.
״אז למה לא התקשרת לאמבולנס?״
״הוא לא רצה״
״מה זאת אומרת הוא לא רצה?!״
ים הוציא טלפון והתכוון להזמין אמבולנס,
״די ים הוא לא רצה וצריך לכבד את זה!״ עמליה עלתה מהר במדרגות לבית של ים וים אחריה.
״קחי״ ים הושיט לה את התיק עזרה ראשונה, ״תודה ים״ עמליה הצטערה קצת שצעקה עליו, ״אני מצטערת״ התנצלה, ים הסתכל עליה במבט רציני ״דני מחכה לנו…״ הוא יצא מהבית והיא אחריו, הרגישה שהוא נעלב ממנה.
״דני!״ הם הגיעו אליו.
״דני הכל טוב?״
״איך הכל טוב ים איך הכל טוב?״ עמליה ניסתה להתאפק אבל זה היה חזק ממנה.
עמליה פתחה את התיק ״הוא לא איבד הרבה דם״
״יחסית…״ היא הוסיפה,
״קח אתה יודע לחבוש?״
היא נתנה לים תחבושת.
ואז עצרה אותו ״חכה צריך לחטא קודם״
הוא ניגב את הדם ואז שם לב ״מה זה זה לא עמוק בכלל״
באותו רגע דני התעורר. ״דני!״
״דני הכל בסדר?״
״מה קורה פה…״ מלמל
״זה הולך לשרוף לך דני, מצטער אחי״
״איפה אנחנו״
״בגינה״
״איפה השיח?״
הוא קם מהר. ״איזה שיח?״ שאל ים. ״רגע דני שב שנייה״ אמרה עמליה בדאגה, דני לא הקשיב לעמליה ומיהר לשיח, הוא נעזר בכל מיני דברים כדי ללכת, הזיז ענפים ונעצר. ״זה אמיתי״ לחש.
״מה אמיתי?״ שאל ים.
״אתם לא רואים את זה?״ דני הסתכל מבולבל אל הקיר, שבו היה אמון הפתח.
הוא הסתכל פנימה שוב, ואז לקח צעד אחורה, וקיבל סחרחורת ומיהר להחזיק את הראש שלו.
״דני?״
״דני?״ שניהם התקרבו.
״הכל בסדר?״
״אני בסדר״
״בוא תשתה מים״
״מה לשתות מים עכשיו, אתם לא רואים את זה?!״ הוא הסתכל על עמליה וים עם תחושה מוזרה, תחושה שגורמת לו לחשוב שהוא משוגע.
הוא הסתכל שוב פנימה ונפל. ״דני?!״
הם הושיבו אותו על הספסל.
״אני מדמיין את זה?״
״מה מדמיין דני אתה מוכן כבר להגיד לנו?״ דרשה עמליה.
״דני אתה רוצה שאלווה אותך הביתה?״
הוא קם ״לא צריך״ והלך.
עמליה רצה אחריו, אבל נתקלה בשיח ונפלה. ״נו יופי״
כל הדברים בתיק התפרזו לה על הרצפה. ים עזר לה לאסוף אותם,
״עמליה נחתכת ברגל…״ ים לחש ואז הוסיף ״שלא תתעלפי לי עכשיו כמו דני״ הוא צחק.
עמליה קפאה. ״זה לא יאמן…״ בהתה באוויר. ״עמליה אני צחקתי…״ ים ציין.
״הוא לא דמיין!״, צעקה. ״מה מי?״
״דני! זה החתך… הוא התעלף כי הוא באמת ראה משהו״ מיד הפנתה את מבטה לים.
ים הסתכל עליה בחוסר הבנה.
עמליה התלבטה מה לעשות, וכדי לבדוק את זה, לבדוק אם היא צודקת, החליטה לקטוף עלה רוזמרין ולשפשף אותו על היד של ים, היא קטפה את העלה, לקחה נשימה עמוקה, ״סליחה ים״
״מה עמליה מה את עושה?!״ ים התעצבן והתרומם. ״שנייה ים״ היא הרגישה כאילו מישהו מפעיל עליה לחץ. אם היא טועה, היא עלולה להיות נבוכה מאוד.
היא לא האמינה כל כך במה שהיא עושה, זה היה נשמע לה מופרך. למה היא תמיד חייבת לסבך הכל, חשבה. היא קמה גם כן, והתקרבה אל השיח עם ידה, ים עמד מאחוריה, לו היה לו שמץ של מושג מה עמליה מנסה לעשות.
היא הזיזה את השיח, ולא האמינה למראה עיניה.
״מה זה ים?…״ אמרה בקול רועד ומצמרר.
שניהם קפאו ופיהם היה פעור, מול הפתח אל היער. ברגעים אלו אף מחשבה לא עלתה לראשם מלבד המילים: ״מה קורה פה?״ …..
כןןן אז זה הסיפור, אשתדל להעלות את החלק השני בסוף חודש מאי:)
תכתבו לי מה חשבתם עליו :)
אוהבת
אנה
|
|
