|
פרק ראשון ריגושיםםם
|
היום |
קהילה שליעיעעיע
טוב גם בתיאור יש את הפרק אז קריאה מהנהה:)
פרק 1: חיוך מפלסטיק
היום התחיל בשיעור מדעים משעמם, או לפחות ככה זה היה אמור להיות. המורה אלון נכנס לכיתה עם החיוך הלבן והמושלם שלו, זה שכל ההורים בבית הספר מעריצים. הוא תמיד נראה כאילו הוא יצא מפרסומת – השיער שלו אף פעם לא זז, והחולצה שלו תמיד מגוהצת בצורה מחשידה. "בוקר טוב לכולם!" הוא קרא בקול עליז מדי. הוא הסתובב בין השולחנות וחילק סוכריות גומי צבעוניות לכל מי שפתח את הספר בעמוד הנכון.
אור, שמעולם לא אמר לא למשהו מתוק, דחף סוכריה ירוקה לפה ומיד עשה פרצוף של לימון. "איכס, מה זה? זה בטעם מלוח?" הוא לחש לשיי-לי. שיי-לי צחקה בשקט, אבל כשראתה את המורה אלון מתקרב, היא מיד השתתקה. היה משהו בדרך שבה הוא הלך – הוא לא באמת דרך על הרצפה, הוא כאילו החליק מעליה בתנועות קצובות מדי, כמו רובוט משומן היטב.
ירדן לא נגע בסוכריה שלו. הוא הסתכל על אלון דרך המשקפיים העגולים שלו ורשם משהו קטן בפינה של המחברת. "שימו לב לידיים שלו," הוא לחש לקים. קים צמצמה עיניים. אלון החזיק מבחנה, אבל האצבעות שלו לא זזו בצורה טבעית. הן היו נוקשות, והעור שלו נראה מבריק מדי מתחת לאור הפלורסנט. כשטיפת מים מהמבחנה נחתה לו על היד, הוא לא ניגב אותה; המים פשוט נשארו שם ככדור מושלם, כאילו העור שלו עשוי מחומר שדוחה נוזלים.
בסוף השיעור, אלון קרא להם פתאום. "שיי-לי, קים, אור וירדן... הישארו רגע. אני חושב שכדאי שתבואו למעבדה היום אחרי הלימודים, בשעה ארבע. יש לי... ניסוי מיוחד בשבילכם." כשיצאו מהכיתה, אור זרק את הסוכריה לפח. "אני אומר לכם, הבן אדם הזה הזיה," הוא אמר. קים הסתכלה אחורה על דלת הכיתה שנסגרה מעצמה. "אנחנו חייבים ללכת," היא אמרה, "כדי להבין מה הסיפור שלו."
מקווה שאהבתם 10 לייקים לחלק 2!!!
שלכם ניצ~♡
|
|
מוקדש
לכולםוהפעםבימיוחדלצוותמיקמקולעוקבים❤️ | |
|
|
