|
הקומיקס החסידי| פרק 2
|
היום |
פרק 2 של הקומיקס החסידי.
שלום לכם ידידי היקרים בואו ונתחיל בסיפורנו המרתק:
לפני כ־70 שנה, כשירושלים היתה טיפה יותר קטנה, היה גר שם צורף נחמד בשם שמעון נטף. שמעון היה יוצר תכשיטים יפים מזהב וכסף, ועיניו היו טובות וחכמות.
"בוקר טוב, יהודים!" היה שמעון מברך כל בוקר כשפתח את חנותו הקטנה. "בוקר טוב, ירושלים!"
אבל הגיעו ימים קשים, שכמעט לאף אחד בארץ ישראל לא היה כסף, ולכן אף אחד לא הגיע לקנות תכשיטים.
לשמעון היו עשרה ילדים בבית. בערב היה שמעון חוזר הביתה, וכל הילדים רצים אליו בשמחה.
"אבא חזר! אבא חזר!" הם היו קוראים.
אבל יום אחד, שמעון חזר הביתה עם פנים עצובות.
"מה קרה, אבא?" שאלה רחל הקטנה.
"אין אנשים שקונים תכשיטים," אמר שמעון בשקט. "החנות שלי ריקה כל היום, והכסף שלנו הולך ונגמר."
לשמעון היה הרבה כסף שהביא מטוניס, שם הוא היה בעל מפעל של 30 צורפים.
שמעון הוציא מכיסו שתי מטבעות זהב – המטבעות האחרונות שנשארו לו מכל הכסף שהביא מטוניס.
"עם המטבעות האלה נוכל לקנות אוכל לעוד חודש," אמר לאשתו. "ואחר כך… אולי נצטרך לנסוע לדוד אברהם בקנדה."
"אבל אני אוהב את ירושלים!" אמר יוסי הקטן. "אני לא רוצה לנסוע לקנדה הקרה!"
"גם אני לא רוצה," נאנח שמעון. "אבל מה נעשה?"
למחרת בבוקר ישב שמעון בחנותו הריקה ולמד תורה עם סבא (שהיה אבא של אמא). סבא אהב מאד לשתות תה מנטה חם ולמצוא פסוקים מהתורה שמתאימים למצבים.
"שמעון, יש פסוק מיוחד בשבילך," אמר סבא והצביע על הספר… אבל הוא לא הספיק לסיים…
פתאום – צלצל פעמון הדלת!
"שלללום!" קרא איש גבוה עם בגדים מוזרים. "אני האב ג'ורג' מהכנסייה!"
"שלום," ענה שמעון בנימוס. "במה אוכל לעזור?"
"אני רוצה להזמין תכשיטים! הרבה מאד! עשרות!" קרא האיש והוציא מתיקו המון שטרות כסף. "חמישים אלף דולר!"
עיניו של שמעון נפתחו לרווחה. זה היה המון כסף! הוא יוכל לקנות אוכל לכל המשפחה, ולא יצטרך לנסוע לקנדה הקרה!
"נפלא!" קרא שמעון. "מה אתה רוצה שאכין?"
"אני רוצה תכשיטים גדולים מזהב, שיהיו קישוטים נפלאים לכנסייה שלנו," התחיל האב ג'ורג' להסביר.
פניו של שמעון נפלו. הוא הביט בסבא, וסבא הביט בו בחזרה בעיניים חכמות.
"אלוהי כסף ואלוהי זהב לא תעשו לכם," לחש סבא, מצטט מהתורה.
לבו של שמעון נקרע. מצד אחד – כסף רב שיכול להציל את משפחתו, ואז הוא לא יצטרך לעזוב את ירושלים הקדושה. מצד שני – איך אפשר להכין תכשיטים לעבודה זרה… מה יעשה?
"אני מצטער מאד," אמר שמעון בשקט. "אני לא יכול לקבל את העבודה הזאת."
האב ג'ורג' הלך עצוב מהחנות. שמעון וסבא המשיכו ללמוד, אבל שמעון חשב על הילדים שלו ולבו כאב.
למחרת, כשישב שמעון עם סבא והם למדו יחד תורה בחברותא בחנות הריקה, פתאום נכנס איש עם חיוך רחב ותיק גדול.
"שלום! האם אתה שמעון הצורף?" שאל האיש בקול שמח.
"כן," ענה שמעון.
"שמי דניאל רובין מניו יורק!" קרא האיש. "שמעתי שאתה מכין את התכשיטים היפים ביותר בירושלים!"
שמעון חייך חיוך קטן. "פעם הכנתי. אבל עכשיו אין קונים…"
"מצוין!" קרא מר רובין. "זה אומר שיש לך זמן בשבילי! יש לי הזמנה גדולה מאד!"
שמעון הביט בו בספקנות. "באמת? מה אתה צריך?"
"אני צריך 'עצי חיים' מכסף לספר תורה חדש לבית הכנסת שלנו," התחיל מר רובין. "וגם רימונים לספר תורה, ונרתיקי מזוזה, וגביע קידוש, ועוד הרבה דברים!"
עיניו של שמעון נפתחו לרווחה. "אבל… זה יעלה המון כסף!"
"בערך 48 אלף דולר," חייך מר רובין והוציא מתיקו חבילת שטרות. "הנה 10,000 דולר כמקדמה. אפשר להתחיל מיד?"
דמעות של שמחה עלו בעיניו של שמעון. "כן! בוודאי! אתחיל מיד אחרי שאסיים את החברותא שלי עם סבא היקר!"
"מצוין!" קרא מר רובין. "על דברי התורה נאמר – הנחמדים מזהב ומפז רב!"
"וגם ארץ ישראל נחמדה מזהב ומפז רב," ענה שמעון בהתרגשות.
וכך, במקום לנסוע לקנדה הקרה, נשארה משפחתו של שמעון נטף בירושלים החמה. שמעון הכין תכשיטים יפים לבתי כנסת, והיה לו מספיק כסף לקנות אוכל לכל הילדים ואפילו שמלה חדשה לאמא.
ועד היום הילדים של אדון רובין ושל שמעון הצורף, שומרים על קשר ביניהם ואפילו החשבונית של התשלום הראשון נשארה שמורה כאוצר יקר, זכר לגילוי ההשגחה המופלא.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פרק 2 הסתיים בהצלחה!
להתראות בפעם הבאה יאללה ביי.
נ.ב הקומיקס הוא לא קומיקס הוא רק לעיצוב.
|
|
