|
הקול ביער הרדוף...
|
אתמול |
הכל התחיל כשהייתי בת 6 לפני העלייה לכיתה א',
אבא אמר לי שעוברים דירה!! ממש התרגשתי ואז לאחר כמה חודשים נסענו לבקר את היישוב, אני אז גרתי בעיר והיה קצת מוזר לראות את כל העצים או ללכת לרחוב ולראות שני אנשים הולכים משני צדדים שונים ואז פתאום מזהים אחד את השני ומתחילים להתחבק ולספר חוויות,
בביקור ראיתי את הבית שלי, הוא עצום! שתי קומות! לא הבנתי למה כל כך גדול? הרי זאת רק אני ואבא שלי...
אחרי זה גם ראינו את התחנת אוטובוס שאצטרך ללכת אלייה כל בוקר ואחרי זה לחזור הבייתה ממנה, יש שתי דרכים, דרך אחת שאותה אני אלך בבוקר, היא עוברת בין דיי הרבה כבישים אבא בבוקר אבא מלווה אותי לשם אז אנחנו הולכים ביחד דרך הדרך הזאת, בדרך השנייה, שאני אלך בה בחזרה אני צריכה לעבור דרך יער כזה, את האמת שאני דיי מפחדת אבל אני מאמינה שאסתדר,
**כעבור כמה שנים**
ואוו אני עכשיו קוראת את מה שכתבתי וזה נראה ממש שטותי, עברו כבר כמה שנים ואני כבר דיי גדולה, בכיתה ו', אם שאלתם אבא שלי עדיין מלווה אותי לתחנה, אוף איזה מעצבן! מתי הוא יבין שאני כבר לא תינוקת!?
ובחזור אני עדיין חוזרת דרך היער שעכשיו הוא נראה ממש בסדר, הכרתי חברה חדשה לא מזמן, כאילו לא בדיוק חברה, המורה הושיבה אותה לידי והיא ישר התחילה לדבר, מאז היא לא עוזבת אותי! שתשחרר וואי!
מה שכן היא גרה קרוב אז אנחנו הולכים ביחד לתחנה,
יום אחד החברה לא באה, { יופי, שתשחרר קצת ממני} אז הלכתי לבד דרך היער.
הלכתי והלכתי, צעד אחר צעד... ופתאום שמעתי קול רשע צוחק {מוההההעעע} בהתחלה חשבתי לעצמי, טוב נו, אני בטח מדמיינת, באמת אבא שלי אמר שיש לי קצת חום. המשכתי ללכת ולפתע שמתי עוד הפעם את אותו הצחוק, הפעם הייתי בטוחה שאני לא מדמיינת... המשך יבוא
היי מיקמק, היה לי קצת משעמם בחופש אז אני כותבת את זה.... כמובן שזה לגמרי פנטזיה וזה לא קרה לי במציאות.
אם אהבתם תכתבו\\\\\
ואם אתם רוצים שיהיה חלק 2 תכתבו - רוצים המשך!
ביי
|
|
