קהילה - ציורים וצילומים
|
קורונהבוז9
|
9
|
|
|
|
|
למיקשימה החודשית המדליה שלי
|
15/06/2025 |
היי חברים,
הרבה זמן לא הגעתי למיקמק – ועכשיו חזרתי.
ראיתי את המיקשימה החודשית על המדליה שלי,
ואני רוצה לספר על צד שבו, באמת, לדעתי – מגיעה לי מדליה.
לא מתוך התגאות או השווצה – זה פשוט דבר שהתרגלתי לעשות כל חיי, במשך 15 שנה.
הדבר הזה...
הוא פשוט, אבל גם מאוד גדול.
לא הבנתם?
אז ככה:
אני אמרתי לעצמי –
אם אני רואה ילד בבית ספר או בכל מקום אחר:
שהוא עצוב,
שילדים מציקים לו,
שהוא לא מצליח בלימודים,
שהוא לא יודע איך להסתדר עם הלחץ החברתי...
ועוד...
אני עוזב הכול, מפנה לו זמן.
מדבר איתו. מקשיב לו.
ובעיקר – מקשיב!
כי כשילד מדבר על הדברים הקשים שלו,
והוא לא שומר את הכאב בלב ובשקט – הרבה יותר קל לו.
לעומת זאת, ילד שלא משתף אף אחד,
שמגיע הביתה ולא אומר להורים כלום –
על זה שהציקו לו,
על זה שהוא לא מצליח בלימודים –
אז הוא יישאר במצב הזה כל החיים.
למה?
כי אף אחד לא יעזור לו.
ולמה?
כי אף אחד לא יודע על המצוקה שלו.
אם הוא לא משתף – אי אפשר לעזור לו.
אז הנה, אני אספר על שני ילדים שפגשתי השנה:
הילד הראשון:
הוא ילד בכיתה ד',
הוא הגיע לכיתה באמצע השנה – ילד חדש.
(נספר רגע על הכיתה לפני שהוא הגיע:)
בכיתה הזו היה ילד בשם רפאל, שסוחף את כל החֶבְרָה.
כולם נדבקו אליו, עשו מה שהוא אומר.
למה?
כי הוא היה מחלק ממתקים ומתנות כל יום לחברים שלו!
אבל... זו לא הייתה חברות אמת.
זו הייתה חברות בגלל הממתקים.
הוא סחף את כולם – לטוב וגם לרע.
אבל לקראת אמצע השנה, הילדים כבר נמאס להם מהממתקים.
הם כבר לא נמשכו אליו, לא נסחפו אחריו.
הוא קלט את זה –
והתמלא כעס.
הרגיש בודד.
ואז... הגיע הילד החדש.
נקרא לו עודד.
עודד היה ילד עדין מאוד.
רפאל ראה בזה הזדמנות לנסות "לחזור למרכז הבמה".
איך?
הוא התחיל ללעוג לעודד.
בהתחלה לבד – ואף אחד לא הצטרף.
אבל לאט-לאט, כל הכיתה הצטרפה.
ותוך חודש – נעשה חרם שלם על עודד.
עודד פחד לשתף את המנהל או ההורים,
הוא חשב:
"אם אני אשתף – יענישו אותם, ואז הם יציקו לי יותר..."
אז הוא שתק.
פה אני נכנס לתמונה.
ראיתי אותו,
ודרבנתי אותו – לאורך זמן –
עד שהשתכנע שלא צריך לפחד מאף אחד.
עודד נכנס לשיחה עם הכיתה, כשהרפאל לא היה:
"מה אני אשם?"
"עשיתי משהו לא טוב?"
"עשיתי לכם משהו רע? אם כן – תגידו, אני אתקן!"
שקט בכיתה.
לא היה להם מה לענות.
עודד שאל שוב:
"מה עשיתי שמגיע לי היחס הזה?"
שוב – שקט מוחלט.
היום נגמר, אף אחד לא ענה לו.
עודד הלך הביתה –
ולא רצה לחזור לבית ספר.
למחרת – לא בא.
גם ביום שאחריו – לא בא.
אבל ביום השלישי...
הוא שומע דפיקה בדלת.
פותח – ורואה מולו עשרים ילדים מהכיתה.
הם באו לשאול למה הוא לא בא לבית הספר,
ובעיקר – לבקש סליחה.
מאותו יום – המצב בכיתה השתנה.
עודד הפך לילד שמוביל – אבל למקומות טובים.
הילד השני:
היה בעצם רפאל.
כן – זה שכולם התרחקו ממנו.
שמעתי את הסיפור שלו,
והבנתי:
הוא התרגל כל החיים להיות המרכז,
להיות הראש,
וכולם אחריו...
והוא לא הצליח להתמודד בלי זה.
הסברתי לו:
"בעולם – כולם שווים.
כולם באים מהעפר, וכולם בסוף יחזרו לעפר.
אתה לא מעל אף אחד."
אמרתי לו –
לך תבקש סליחה מעודד.
לקח לו זמן להשתכנע,
אבל בסוף – הלך וביקש סליחה.
אבל... לעודד היה קשה לסלוח.
רפאל בא אליי:
"סתם ביישתי את עצמי.
ביקשתי סליחה – והוא לא סלח לי."
אמרתי לו:
"אל תדאג, אני אטפל בזה."
ניגשתי לעודד, ואמרתי:
"אני מבין שקשה לך לסלוח.
אבל תתחיל בקטן: תכניס את רפאל למשחקים, תן לו להשתתף.
ואם אתה רואה שהוא לא מוכן – תנסה לעודד אותו.
בסוף – אתה בעצמך תרגיש מוכן לסלוח."
אז זהו.
אלה שני הסיפורים – של שני הילדים שעזרתי להם השנה.
וכן – מותר לי לחשוב שמגיעה לי על זה מדליה.
בסופו של דבר – הצלחתי להציל את הילדות של שני ילדים. לא?
אז זו המדליה שלי.
וממש מקווה לזכות!
|
|
|
|
|
|
67
|
|
|
|
|
|
|
|
|
16/06/2025 11:01 |
33שלוש33 |
6
|
יעקב?
וואו עריכה מטורפת!!!!!
בהחלט מגיע לך מדליה |
|
|
|
|
|
15/06/2025 19:44 |
8חדגה |
5
|
וואי איזה השקעה לא נורמאלית!
בגלל ההשקעה הזאת לא הוגן שלא תזכה!!
אתה זוכה מקום ראשון!! |
|
|
|
|
|
15/06/2025 14:30 |
ונילWחלופי |
4
|
יעקב??
לא קראתי הכל אבל כל הכבוד לך קפוצ׳ינו תגובה 3 באמת מגיע לך יותר ממדליה |
|
|
|
|
|
15/06/2025 14:16 |
קפוצינו57 |
3
|
דבר ראשון זה אתה יעקב?
דבר שני אתה אמאלהההה
אתה בנאדם טוב ברמות
ואני שמחה שהכרתי אותך
ואתה בנאדם מושלם מנעת חרם!!
וגרמת ל"רפאל" לבקש סליחה
אתה צריך יותר ממדליה
וזה צריך לזכות
ביי |
|
|
|
|
|
15/06/2025 13:33 |
רותםק944 |
2
|
|
מהמםם |
|
|
|
|
|
15/06/2025 13:19 |
DJcatnip |
1
|
|
מהמם אני עוקבת ראשונה :) |
|
|
|
|
|
|
|
