שלום לכולם מה נשמע?! בטח שמתם לב שבבלוג האחרון אמרו את הזוכים לתחרות וגם אמרו את התחרות הבאה שהיא לכתוב זיכרון אישי מהחיים- יכול להיות שמח או עצוב.
אז זה הזיכרון האישי שלי:
לפני בערך שלוש או ארבע שנים הייתי במחשב, וכמו כל ילד משועמם התנדנדתי בכיסא של המחשב, אחרי כמה נדנודים נפלתי אבל לפני שהגעתי לרצפה הראש שלי קיבל מכה חזקה מהשפיץ של השולחן מחשב!! בהתחלה לא הרגשתי כל כך משהו אלה רק כאב חלש אבל אחרי שהלכתי למראה ראיתי מלא מלא דם, שתפתי את הדם בכיור והדם ממשיך וממשיך לרדת בלי הפסקה! היה אפשר גם לראות חור די עמוק אחרי ששתפתי לגמרי את הגבה ושהדם קצת הפסיק לרדת, שמתי פלסטר זמני על הגבה, התארגנתי והלכתי למוקד (כמו בית חולים קטן, באותה עיר היה גם בית חולים) אחרי שחיכיתי שם בערך שעה וחצי הרופא קיבל אותי בדק לי את הגבה ו... עשה לי תפרים! בהתחלה נורא רעדתי ופחדתי והתפרים אבל לא הרגשתי את זה! כי הרופא עשה הרדמה לאיזור של התפרים. אחרי שהרופא עשה לי את התפרים הוא שם לי פלסטר מאוד גדול על הגבה ובמשך הרבה זמן הייתי מאוד מאוד מתבייש ללכת עם הפלסטר הזה וכשבאו אלינו אורחים התחבאתי בחדר כי התביישתי, בהתחלה גם לא רציתי ללכת לבית ספר אבל אחרי שהלכתי לבית ספר והילדים בכיתה קיבלו את זה הייתה לי פחות בעיה ללכת עם זה לבית ספר. מאז נשארה לי צלקת ואני חושב שהצלקת דווקא דיי מוסיפה ליופי שלי!
חברים המסר שלי אליכם הוא: לא להתנדנד בכיסאות שהם לא נועדו לזה כנראה שבגלל זה המורים בבית ספר אומרים לא להתנדנד!
מקווה מאוד להיות תמונת היום כדי שכולם יקבלו את המסר החשוב.
