פעם אחת בארץ רחוקה היה מיקמק בשם עמי ומיקמקית בשם תמי. הוריהם היו עניים מאוד ולא היה להם כסף אפילו להאכילם, הוריהם החליטו להשאירם ביער הקרוב. למחרת הלכו עמי ותמי ליער הקרוב ולקחו את חתיכת הלחם האחרונה שנשארה בביתם. עמי ותמי פזרו את פרורי הלחם באורך דרכם כדי שאם יכלאו לצרה יחזרו הבית במהרה, עמי ותמי המשיכו במשאם לתוך היער עד שגילו שפרורי הלחם נעלמו אמרה תמי לעמי "מי אכל לנו את פרורי הלחם" לפטע ראו ציפורים קטנות שאכלו את הפירורים עמי ותמי לא ידעו את נפשם מרוב דאגה והחלו לחפש מחשה. פתעום תמי אומרת לעמי הנה בית ממתקים בוא נלך ונאכל קצת , אוקיי אמר עמי והלכו ואכלו פתעום יצאה זקנה מתוך הבית ואמרה בואו היכנסו מיקמקי הבית מבחוץ זה עוד שתויות תראו מה יש בפנים... עמי ותמי נכנסו וראו את חלומותיהם מתגשמים מול העיניים אמרה הזקנה תאכלו ותרגישו כמו בבית , עמי ותמי שמחו ואכלו. אך בית הממתקים היה רק פתיון,מלכודת לצוד ילדים קטנים ואותם לאכול. והזקנה שנראתה כל כך נחמדה התגלתה לבסוף מכשפה איומה ,וכאשר עמי סיים סוף סוף לאכול תפסה וכלאה אותו בכלוב גדול. והזקנה החלה לתכנן את זוג הילדים לזלול, והזקנה שהחלה לחמם כבר את התנור ניגשה אליו לבדוק את חומו וקשה המכשפה התכופפה תמי דחפה אותה אל האש החמה עמי ותמי ששמחו מאוד גילו אוצר יהלומים ולביתם הביאו אותם וההורים שכמובן שמחו ונרגשו עד היום מספרים את הסיפור. סוף!!
