|
הקומיקס החסידי |3
|
18/11/2025 |
בארץ ישראל, לפני הרבה הרבה שנים, חי אחד מגדולי התנאים, שמו היה רבי טרפון, הוא היה גם עשיר גדול. רבי טרפון היה חכם כל כך, שכל היהודים באו לשאול אותו שאלות קשות, והוא תמיד ידע את התשובה.
אבל הכי הכי חשוב לרבי טרפון בכל העולם היתה אמא שלו הזקנה והמתוקה.
יום אחד, בשבת יפה ושמשית, אמא של רבי טרפון החליטה לצאת לטייל בחצר.
"אי, כמה נעים היום!" אמרה אמא וחייכה, "אלך קצת להסתובב בחצר ולראות את הפרחים היפים!"
היא לבשה את הסנדלים הכי יפים שלה – סנדלים ורודים עם פרפרים קטנים מצוירים עליהם – ויצאה לחצר.
"טיק-טוק, טיק-טוק" עשו הסנדלים כשהלכה על האבנים הקטנות.
אבל אז… פתאום… קרררראאאאאץ'!!!
"אי ואבוי!" קראה אמא. הסנדל הימני שלה נקרע לגמרי! הרצועה נתלשה, והסנדל נפל מהרגל!
היא ניסתה להמשיך עם הסנדל השמאלי, אבל אז… קררררץ'! גם הוא נקרע!
"אי לי!" אמרה אמא בעצב, "עכשיו אני צריכה ללכת יחפה על האבנים, זה ממש כואב! וזה שבת, אסור לי לתקן את הסנדלים!"
רבי טרפון, שישב ולמד תורה ליד החלון, שמע את אמא שלו נאנחת. הוא קפץ מהר מהר כמו צבי!
"אמא יקרה!" קרא רבי טרפון ורץ אליה, "אל תדאגי! יש לי רעיון גאוני!"
"איזה רעיון, טרפון'לה שלי?" שאלה אמא.
רבי טרפון כרע על הברכיים, והניח את שתי ידיו הרכות על הארץ.
"אמא," אמר בחיוך ענק, "תדרכי על הידיים שלי! הן יהיו כמו שטיח קסמים רך ונעים!"
"אבל טרפון'לה," אמרה אמא מודאגת, "זה יכאיב לך!"
"לא יכאיב לי בכלל!" צחק רבי טרפון, "הידיים שלי חזקות כמו של שמשון הגיבור! ואני אוהב אותך יותר מכל האוצרות בעולם!"
אמא דרכה בעדינות על יד אחת. "אי, זה באמת רך!" התפלאה.
רבי טרפון הזיז מהר את היד השנייה קדימה, ואמא דרכה עליה. ואז שוב את הראשונה, ושוב את השנייה…
"את רואה אמא? זה בכלל לא כואב!" הם התקדמו יחד, כמו בריקוד מצחיק!
כשהעבר ליד השכן יוסי, הוא שפשף את העיניים:
"האם אני חולם? רבי טרפון הצדיק והעשיר ככה כורע על הברכיים ונותן לאמא שלו לדרוך לו על הידיים??"
"אמא היא הכי חשובה בעולם!" צחק רבי טרפון, "כבד את אביך ואת אמך!"
וכך, צעד אחר צעד, יד אחרי יד, הם הגיעו עד הבית.
"הנה מגיעות הסנדלים החדשות של אמא עד הבית! טוּטוּ! תחנה הבאה – המיטה של אמא!"
"די טרפון'לה," צחקה אמא, "מכאן אני יכולה ללכת לבד!"
אבל רבי טרפון לא ויתר, והוא לקח את אמא עד המיטה.
כשהגיעו למיטה, אמא התיישבה והחלה לבכות מהתרגשות.
"טרפון שלי, אתה הבן הכי טוב בעולם!"
חלף זמן רב, ורבי טרפון נהיה חולה. כל התנאים באו לבקר את רבי טרפון חברם הגדול.
"חכמים יקרים," אמרה אמא, "תתפללו בבקשה על הבן שלי טרפון שיבריא. אני רוצה לספר לכם משהו – הוא מכבד אותי כל כך הרבה! הוא אפילו שם את הידיים שלו תחת הרגליים שלי כשנקרעו לי הסנדלים!"
"ספרי לנו!" ביקשו החכמים בהתעניינות.
כשהיא סיפרה להם את הסיפור, החכמים פתחו עיניים בהתפעלות גדולה.
"וואו! איזה בן מדהים!" קראו. "הוא באמת מכבד אותך בצורה נפלאה!"
"אז תתפללו עליו בגלל כל המעשים הטובים שלו!" אמרה אמא.
ואז אחד מזקני החכמים, שהיה לו זקן לבן וארוך, חייך חיוך חם ואמר:
"אמא יקרה, אנחנו בוודאי נתפלל על רבי טרפון! אבל לא בגלל המעשים הטובים שלו…"
"לא?" התפלאה אמא.
"לא!" אמר החכם בעדינות. "אנחנו נתפלל עליו לה', כי ה' רחמן וה' אוהב אותו, ובוודאי ה' רוצה שהוא יהיה בריא.
"אבל מצוות כיבוד הורים…" התחילה אמא.
"הוא באמת מקיים את המצווה באופן מופלא!" אמרו החכמים, "אבל אולי גם אם היה מכבד אותך פי אלף, הוא לא היה מגיע לחצי ממה שה' ציווה בעשרת הדיברות על כיבוד הורים!"
אמא של רבי טרפון היתה המומה. "אבל לא ראיתי אף אחד מכבד אימו כמו טרפון'לה שלי!"
"את צודקת לחלוטין, אבל לעולם לא מבקשים מה' לעזור לנו בגלל שהוא חייב לנו, אלא בגלל שהוא רחמן ואוהב אותנו."
"למה זה כל כך חשוב?" שאלה אמא של רבי טרפון.
"כי אנחנו אף פעם לא יודעים אם עשינו מספיק," אמרו החכמים, "אבל אנחנו תמיד יודעים שה' אוהב כל אחד מאיתנו, אפילו יותר ממה שאת אוהבת את רבי טרפון."
"מה פתאום! אני אוהבת את הבן שלי הכי בעולם! בעצם… אתם צודקים… אבל ה' אוהב אותו אפילו יותר ממני… אז אתם כן תתפללו עליו?"
"בוודאי," ענו החכמים. "וה' שאוהב גם אותנו, וגם אותך, וגם את רבי טרפון – ירפא אותו ברחמיו."
והחכמים התפללו, ורבי טרפון נרפא, והוא זכה ללמוד וללמד תורה ולכבד את אמו לשנים רבות.
|
|
