קהילה - היצירות של 7מקמק1234
|
|
|
|
|
פרק 23 | המרדף בשקט
|
29/06/2025 |
עוד רגע עמדנו שנינו — ואז זיפ זינק.
"אליס!" הוא קרא, ורץ אחריה.
הושטתי אליו יד אינסטינקטיבית, מנסה לעצור אותו. רציתי לקרוא לו — אבל הוא כבר נעלם בין העצים.
היא נבלעה בצללים,
וזיפ — אחריה, כמו מישהו שמפחד לאבד שוב את הדבר הכי יקר לו.
וקאי?
הוא כבר לא היה שם.
נעלם כמו סדק שנבלע בקיר.
נשארתי לבד.
היער שתק.
עמדתי באמצע האדמה החשופה, מביטה לשני הכיוונים:
למקום שאליו קאי נעלם, ולמקום שאליו זיפ רץ.
ואז משהו זע באוויר.
הרגשתי את זה.
בהתחלה חשבתי שזה רק הדמיון.
קור שטיפס לי בעורף — כאילו מישהו פתח חלון בתוך הגוף שלי.
אבל זה לא היה רק קור.
זה היה… מבט.
תנועה — קלה, כמעט בלתי נראית.
הצללים זזו.
מאחורי הסלעים, מבין העצים, מתוך האדמה עצמה —
סרוקים.
עשרות.
הם באו בשקט, כמו מים שחודרים מבלי להשמיע קול.
ואז זה קרה.
שמעתי אותו.
"הפעם…"
הקול היה חלול ושקט. "אני קצת סקרן לראות… כמה זמן תחזיקי."
עמדתי שם, קפואה.
והוא הופיע.
לא צעד.
לא זינק.
הוא פשוט היה שם.
הרוח־רפאים הזו, עם הצבעים ההפוכים בעיניים.
הוא חייך — חיוך שלא ידעתי אם הוא של שמחה או של שיגעון.
הוא הצביע.
עליי.
והסרוקים זזו.
שורות של צללים, מתוחים ומדויקים.
הם הקיפו אותי מכל כיוון.
הגוף שלי קפא.
אבל המוח?
הוא צעק.
לברוח. עכשיו.
רגליי זזו.
רצתי.
לא חשבתי.
קפצתי בין שיחים, חציתי שבילים.
לא הסתכלתי אחורה.
רק קדימה.
הצחוק ההוא שוב עלה, כמו הד שכמעט לא קיים.
"את יכולה לברוח…"
הקול היה קר, כמעט שקט.
"אבל אני — תמיד — אמצא אותך."
רצתי.
ריאות בוערות.
לב פועם כמו תוף מלחמה.
והעולם כולו — נהיה מסלול בריחה אחד.
פתאום —
בום.
התנגשתי במשהו.
נפלתי.
האדמה קיבלה אותי כמו קרקעית קרה.
העיניים שלי התרוממו באיטיות —
וראיתי אותו — בין מסך הדמעות.
זה היה הוא.
קאי.
המבט שלו היה עליי עוד רגע.
"מה קרה?" הוא שאל, כורע לידי, עיניו משוטטות עליי, כאילו מחפש את המשהו שגרם לי ככה להיות בסטרס.
אבל אני לא עניתי.
פשוט רעדתי.
ואז זה פרץ ממני —
הדמעות.
ראיתי אותו קופא במקומו.
היד שלו עלתה באיטיות אל פניי, כאילו רצה למחוק את הדמעות — אבל היא נשארה תלויה באוויר.
כאילו משהו מזה הרגיש לו… כאילו זה לא הוא.
ואז הקור הופיע שוב.
בעורף שלי, בידיים. בכל מקום.
ואיתו — הרעש המתנחשל.
הסרוקים הופיעו מחדש מתוך הצללים.
ועיניו של קאי, שעד עכשיו נראו קרועות בין רצון לעזור לי לרגש בלבול, התמלאו בסערה כשהבחין במי שהופיע ביניהם.
מחייך.
"סוף סוף," נשמע הקול של הרוח־רפאים.
"עכשיו מתחיל המשחק האמיתי."
|
|
מוקדש
לכל_מי_שקורא\ת! | |
|
|
|
|
|
|
31
|
|
|
|
|
|
|
|
|
30/06/2025 22:04 |
33שלוש33 |
4
|
וואו מטורףףף
עוד פרקקק |
|
|
|
|
|
30/06/2025 20:42 |
הגסימהמיק |
3
|
|
אמאמא פרק הבא דחוףףף |
|
|
|
|
|
30/06/2025 16:15 |
פנדה1925 |
2
|
|
יואוו, סוף סוף עלה, מתי יוצא עוד פרק? |
|
|
|
|
|
30/06/2025 13:18 |
קאסתרוויל |
1
|
איזה מתחחחחחחחח
סוף סוף העלית עודדד |
|
|
|
|
|
|
|
